אני פעם יצאתי בסביבות 11 בערב מירושלים לכיוון צפת, ומכיון שהיה יום עמוס חששתי שאהיה עייף. מה עושים? מחפשים טרמפיסטים כדי שהנסיעה לא תהיה ברכב שומם ושקט.
אני עוצר ליד היציאה מהעיר, תחנת האוטובוס עמוסה בבחורים שמנסים את מזלם בעצירת טרמפים אני גולש בעדינות ונעצר… פותח חלון ו…
בבת אחת המוני ראשים נדחקים לחלון. “אחי לאן אתה?” “צדיק לאן אתה נוסע?” “רבה לכיוון בני ברק?”
אני: “צפת”
בבת אחת מפלס הלחץ על הרכב יורד, החבר’ה נדחקים לאחור באכזבה. פתאום אחד קופץ “צפת? מתאים לי!” חבר שלו: “אבל אנחנו בדרך לאשדוד מה הקשר?”
“אשדוד תחכה, מזמן יש לי רצון לנסוע לצפת אני לא מפספס את ההזדמנות!”
“טוב אחי…”
נכנס ומתיישב לידי. משקל משוער: 140-150 ק"ג, על גובה משוער של 1.65 מ’. הא ואני נוהג על אטרא’ז ידני כן? הכל טוב. עולים עוד שניים שמתכננים לרדת בדרך, הוא בצומת אחת, השני בצומת אחרת, ממלאים את תא המטען.
מתחילים לרדת מירושלים הבחור לידי: “תשמע עבר עלי יום עמוס, סבבא אם אני תופס תנומה?” אני לא מספיק להגיב והוא כבר מקבע את הראש ועוצם עניים…
אני ממשיך, מה לעשות, לא הכל כפי התכנית, כן?. אני בירידות, רכב ידני כאמור וצריך להוריד הילוך מושיט את היד לידית ותקוע. מעיף מבט ו… הרגל שלו מקבעת את ידית ההילוכים… והוא ישן…
מה הייתם עושים במצב כזה?
מה עשיתי? הזזתי בעדינות את הרגל, הורדתי הילוך - רק כדי לגלות שיותר קשה להעלות עכשיו כשהרגל התנחלה על המקום הפנוי,
וכך עד צפת בערך
בדרך עצרתי בתחנת דלק והוא התעורר וביקש ממני לקנות לו משהו… “דאייט אם יש”