וכאן הבן שואל: “ככה מבריחים פילים?!”

מספר פנימי: 2215172
הכנסת העשרים וחמש

יוזם: חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי
פ/4559/25

הצעת חוק סדנה מורשית לשיפור כלי רכב, התשפ"ד–2024
מטרה 1. מטרתו של חוק זה לאפשר שיפור כלי רכב באופן בטיחותי ומסודר.

הגדרות 2. בחוק זה –
"תעודת תקינות– " תעודת תקינות לכלי רכב שעבר פעולת שיפור בסדנה מורשית לשיפור כלי רכב;
“המנהל”, “המשרד” ו-“מוסך” – כהגדרתם בחוק רישוי שירותים ומקצוענות בענף הרכב, התשע"ו–2016 ;
“מוצר תעבורה” – אבזר, חלק, מערכת חלקים, מכשיר למעט מכשיר שהוא כלי עבודה המשמש מוסך או יצרן בלבד, מיתקן או חומר נוזלי, מוצק או גז המשמשים או המיועדים לשמש להרכבתו, לתחזוקתו או לפעולתו התקינה של רכב או להבטחת בטיחותו או להבטחת בטיחות המשתמש בו או לנוחיותו, וכן כל אחד מהם אם עליו להימצא ברכב על פי דין;
“מוצר תעבורה מקורי” – מוצר תעבורה המיוצר לפי תנאים והוראות שקבע יצרן הרכב לשם ייצור הרכב;
“מוצר תעבורה חליפי” – מוצר תעבורה שאינו מוצר תעבורה מקורי;
“מוצר תעבורה משופץ” – מוצר תעבורה משומש שעובד, נבדק והוכשר לשימוש ברכב על ידי סדנה מורשית לשיפור כלי רכב שהוסמכה לכך לפי סעיף 6;
“מוצר תעבורה משומש” – מוצר תעבורה שפורק מרכב שלא לשם הרכבתו מחדש באותו רכב;
“סדנה מורשית לשיפור כלי רכב” – מוסך בעל רישיון להפעלת סדנה מורשית לשיפור כלי רכב, המתמחה בביצוע פעולות שיפור במרכיבי הרכב;
“פעולת שיפור” – שדרוג רכיביו של כלי הרכב כפי שהגיע מיצרן הרכב או שינוי רכיבים שעברו שדרוג, לרבות במנוע הרכב ובצמיגיו;
“רישיון להפעלת סדנה מורשית לשיפור כלי רכב” – כהגדרתו בסעיף 3;
“רישיון רכב” – כמשמעותו בסעיף 2 לפקודת התעבורה ;
“רכב” – כהגדרתו בפקודת התעבורה;
"השר "– שר התחבורה והבטיחות בדרכים.

3. מי שמתקיימים בו כל אלה זכאי לקבל רישיון להפעלת סדנה מורשית לשיפור כלי רכב:
   (1) לרשותו מקום המתאים להפעלת סדנה מורשית לשיפור כלי רכב ולחניית כלי הרכב המטופלים בסדנה, והמאפשר תנאים הולמים לעובדי הסדנה, כפי שקבע השר;
   (2) לרשותו ציוד או סוגי ציוד מתאימים להפעלת סדנה מורשית לשיפור כלי רכב, כפי שקבע השר;
   (3) לרשותו מנהל מקצועי של סדנה מורשית לשיפור כלי רכב שנוכח בו בשעות מתן השירות לציבור; השר רשאי לקבוע היקף עבודה או מספר עובדים בסדנה מורשית לשיפור כלי רכב, שבהתקיימם יעמדו לרשות הסדנה מספר מנהלים מקצועיים כפי שיקבע;
   (4) לרשותו ממלא מקום אחד לפחות למנהל המקצועי של סדנת השיפורים, מבין עובדיו, שאישר המנהל לפי סעיף קטן (ב).

4. על מנהל מקצועי של סדנה מורשית לשיפור כלי רכב וממלא מקומו שמונה לפי סעיף 3, יחולו החובות החלות על מנהל מקצועי של מוסך כקבוע בסעיפים 136 עד 143 לחוק רישוי מקצועות ושירותים בענף הרכב, התשע"ו–2016, בשינויים המחויבים.
   ביצוע פעולת שיפור ברכב 5. לא יבצע אדם פעולת שיפור ברכב אלא בסדנה מורשית לשיפור כלי רכב.

5. (א) סדנה מורשית לשיפור כלי רכב רשאית לתת תעודת תקינות לרכב שעבר פעולת שיפור, בין אם פעולת השיפור בוצעה בסדנת השיפורים המאשרת או בסדנה מורשית לשיפור כלי רכב אחרת ,אם התקיימו התנאים המפורטים בתוספת.
   (ב) מנהל מקצועי של סדנה מורשית לשיפור כלי רכב או ממלא מקומו יבדוק ויאשר בחתימתו את פרטי תעודת התקינות; אושרה תעודת התקינות כאמור, תינתן תעודת המקור לבעל כלי הרכב שעבר פעולת שיפור; העתק של תעודת התקינות יישמר במשרדי סדנת השיפורים לתקופה של שלוש שנים.
   (ג) ניתנה תעודת תקינות ,יודיע על כך מנהל מקצועי של סדנה מורשית לשיפור כלי רכב למשרד בדואר אלקטרוני או באמצעי התקשרות אחר כפי שיקבע השר; בהודעה כאמור יציין המנהל המקצועי, בין השאר, את אלה:
   (1) פרטי בעל הרכב;
   (2) העתק רישיון הרכב שעבר פעולת שיפור;
   (3) פירוט פעולות השיפור שנעשו ברכב;
   (4) כל פרט אחר שיקבע השר.
   (ד) לא ינהג אדם ברכב שעבר פעולת שיפור ללא תעודת תקינות מטעם סדנה מורשית לשיפור כלי רכב.

6. השר רשאי לקבוע כי סדנה מורשית לשיפור כלי רכב רשאית לעסוק בבדיקה וחידוש של מוצר תעבורה משומש ולהכשירו כמוצר תעבורה משופץ.

7. בביצוע פעולת שיפור ברכב, סדנה מורשית לשיפור כלי רכב תשתמש במוצר תעבורה מקורי או מוצר תעבורה משופץ בלבד.

9. השר ממונה על יישומו של חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו.
תוספת
(סעיף 5)
תנאים למתן תעודת תקינות על ידי סדנה מורשית לשיפור כלי רכב:
(1) לכלי הרכב יש רישיון רכב בתוקף;
(2) הספק המנוע של כלי הרכב אינו עולה על 1,500 כוח סוס;
(3) גובה גחונו של כלי הרכב הוא בין שישה לחמישים סנטימטרים;
(4) כל חלקי הרכב מתאימים לביצועים ולמהירות המרבית של כלי הרכב שעבר פעולת שיפור;
(5) כל חלקי הרכב החיצוניים, לרבות דלתות, פגושים ומכסה מנוע, מותקנים לפי הוראות יצרן הרכב;
(6) כלי הרכב עבר בדיקת בטיחות מקצועית.

דברי הסבר
מטרתה של הצעת חוק היא פיקוח על שדרוגים ושיפורים בכלי רכב. כיום שיפורי רכב נעשים בצורה לא חוקית ולא מפוקחת. הפיקוח המוצע בהצעת חוק זו יאפשר להגדיל את הבטיחות בכבישים ובטיחות השיפורים.
כחלק מהפיקוח כאמור, מוצע לחוקק חוק חדש אשר יכלול כלים שונים שיסייעו למשרד התחבורה והבטיחות בדרכים לפקח על תחום כלי הרכב המשופרים. בין היתר, מוצע לקבוע כי פעולת שיפור בכלי רכב, שהיא שדרוג רכיביו של כלי רכב כפי שהגיע מיצרן הרכב או שינוי רכבים שעברו שדרוג, תעשה רק בסדנה מורשית לשיפור כלי רכב. לעניין זה, סדנה מורשית לשיפור כלי רכב היא סדנה שקיבלה רישיון הפעלת סדנה כאמור.
עוד מוצע כי רישיון כאמור יינתן רק למי שיעמוד בתנאים הקבועים בהצעה, בין היתר, התנאי כי למוסך מקום מתאים להפעלת סדנה מורשית לשיפור כלי רכב, עם תנאים הולמים לעובדי הסדנה, עם ציוד או סוגי ציוד המתאימים להפעלת סדנה מורשית לשיפור כלי רכב ועם מנהל מקצועי של סדנה כאמור.
כדי להבטיח את כשירותו של המנהל המקצועי של סדנת השיפורים, מוצע להחיל על מנהל מקצועי כאמור את כל החובות החלות על מנהל מקצועי של מוסך לפי חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו–2016, שהם, בין היתר, חובת רישיון מקצועי לניהול מוסך, חובת מיומנות מקצועית, חובת פיקוח על עובדי המוסך, בדיקת תקינותו של רכב שטופל בסדנה ודיווח על ליקויים ברכב שהובא לסדנה העלולים לסכן את התנועה או את הבטיחות.
כמו כן, מוצע לקבוע כי ביצוע פעולות שיפור ברכב תיעשה אך ורק בסדנה מורשית לשיפור כלי רכב, וזאת כדי להבטיח את בטיחותם ואמינותם של המוצרים שישמשו לשיפור הרכב.
עוד מוצע כי לסדנה מורשית לשיפור כלי רכב תהיה הסמכות לתת תעודת תקינות לרכב שעבר פעולת שיפור, אשר תעיד כי פעולת השיפור נעשתה כנדרש, ללא סטייה מהוראות יצרן הרכב, עם מוצרי תעבורה מקוריים או משופצים בלבד, וכי כלי הרכב עבר בדיקת בטיחות מקצועית על ידי הסדנה. תעודה כאמור תיחתם ותאושר על ידי מנהל מקצועי של סדנת השיפורים או ממלא מקומו.
בנוסף מוצע כי השר יהיה רשאי להסמיך סדנה מורשית לשיפור כלי רכב לעסוק בבדיקה וחידוש של מוצר תעבורה משומש, ולהכשירו כמוצר תעבורה משופץ שיהיה מאושר לשימוש חוזר בידי סדנה מורשית לשיפור כלי רכב לביצוע פעולת שיפור ברכב.
כמו כן, ובמטרה להבטיח את פיקוחו של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים על תחום כלי הרכב המשופרים, מוצע כי בעת מתן תעודת תקינות לבעל רכב שעבר פעולת שיפור, יישלח מנהל מקצועי של סדנה מורשית לשיפור כלי רכב העתק של תעודת התקינות למשרד התחבורה והבטיחות בדרכים, אשר תציין בה את פרטי בעל הרכב, העתק רישיון הרכב שעבר פעולת שיפור ופירוט פעולות השיפור שנעשו ברכב. מוצע כי לשר התחבורה והבטיחות בדרכים תהיה הסמכות לקבוע פרטים נוספים אשר יכללו בדיווח כאמור.

–

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
כ"ד באדר ב’ התשפ"ד (03.04.2024)

לחסומים/חוסמים או סתם עצלנים, הקישור הראשון מתייחס בעיקר לזה:

הקישור השני, לזה:

באיכות גבוהה יותר:

באיכות גבוהה יותר:

באיכות גבוהה יותר:

באיכות גבוהה יותר:

ע"א
בית המשפט העליון 5308-09
19/12/2010

בפני השופט:

1. כבוד המשנה לנשיאה א’ ריבלין
2. א’ גרוניס
3. ע’ ארבל

• נגד -
  התובע:

1. הפניקס הישראלי-חברה לביטוח בע"מ
2. אבנר- איגוד ביטוח נפגעי רכב בע"מ

עו"ד ע’ אלמגור
עו"ד ל’ ליברמן הנתבע:

1. קרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
2. אנה לוין
3. פורמלי חברת אינס-קייר בע"מ

עו"ד אלון בלגה
עו"ד זוהר קליר
פסק-דין
המשנה לנשיאה א’ ריבלין:

1. המשיבה 2 נפגעה בתאונת דרכים בעת שנסעה ברכב שתיבת ההילוכים בו היא ידנית (להלן: הרכב). הרכב היה נהוג בידי נהגת שרישיונה הוגבל לנהיגה ברכב בעל תיבת הילוכים אוטומטית. בערעור שלפנינו עומדת לדיון השאלה אם בשל הפרת הגבלה זו נחשבת הנהגת ל"מי שנהג ברכב כשאין לו רישיון לנהוג בו" (לפי הוראת סעיף 7(3) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים או החוק)).

תביעתה של המשיבה 2 הופנתה כנגד קרנית (היא המשיבה 1) וכנגד מבטחות הרכב (הן המערערות). הצדדים הגיעו להסכם פשרה חלקי, שבו הסכימו על גובה הפיצויים וכן הסכימו כי ככל שייקבע כי הנהגת נעדרה רישיון נהיגה מתאים (לפי סעיף 7(3) לחוק), הרי שהתאונה נעדרת כיסוי ביטוחי וקרנית תישא בפיצויים. אם, לעומת זאת, ייקבע כי הנהגת אינה נכנסת בגדר סעיף 7(3) לחוק, הרי שעל המבטחות לשאת בפיצויים שישתלמו למשיבה 2.

2. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת א’ דודקביץ) קבע כי סעיף 7(3) לחוק הפיצויים לא חל על התאונה שבה נפגעה המשיבה 2, ועל-כן חייב את המבטחות בפיצויים. הכרעתו התבססה על ההלכה שנקבעה בדנ"א 10017/02 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ’ מגדל חברה לביטוח, פ"ד נח(5) 639 (2004) (להלן: הדיון הנוסף), ולפיה סעיף 7(3) לחוק יחול “רק על הפרת תנאי או הגבלה בדרגת הרישיון שעניינה סוג הרכב שהנהג נוהג בו”. המונח “סוג הרכב”, כך נקבע, מתייחס ל"ממדיו הפיזיים האינהרנטיים של הרכב אשר משליכים על דרגת הרישיון הנדרשת לצורך נהיגה בו לפי תקנות התעבורה" (ראו עמ’ 655 לדיון הנוסף). בית המשפט המחוזי קבע כי ההבדל בין רכב ידני לבין רכב אוטומטי מתמצה בתיבת ההילוכים השונה, וההבדל במשקל בין שני הסוגים זניח. מבחינת השלדה ומבנה הרכב שני סוגים אלה של כלי רכב הם זהים. בית המשפט המחוזי הוסיף כי כיום קיימות בשוק תיבות הילוכים נוספות, כגון תיבה “חצי אוטומטית”, תיבה “אוטומטית טיפטרונית”, תיבה “רובוטית” ועוד. בחלקן לפחות ניתן לעבור ממצב אוטומטי למצב ידני במהלך הנסיעה וכבר נקבע בדיון הנוסף כי החלת סעיף 7(3) לחוק על הגבלות שאינן אינהרנטיות לרכב תוביל לשרירותיות בלתי מוצדקת ביישום הוראות הסעיף. לבסוף קבע בית המשפט המחוזי כי נהיגה ברכב ידני, תוך הפרת הגבלה על כך, דומה לנהיגה ללא הגה כוח או ללא משקפי ראייה כאשר אלה נדרשים לפי תנאי הרישיון. סיווגם של מקרים אלה הוכרע כבר בפסיקה ונקבע כי הם אינם נחשבים לנהיגה ללא רישיון לעניין חוק הפיצויים.

3. המבטחות טוענות כי ישנו שוני מהותי בין רכב ידני לבין רכב אוטומטי, וכי עקב כך כשירותה של הנהגת לנהוג ברכב הייתה פגומה. לטענתן, בנהיגתה ברכב ידני יצרה הנהגת סיכון תחבורתי גדול מן הרגיל. המבטחות מפנות בהקשר זה לחוות דעתו של המומחה מטעמן, אשר סבור כי נהיגה ברכב בעל תיבת הילוכים ידנית מצריכה מיומנות וקואורדינציה מיוחדים, שאינם נדרשים בעת נהיגה ברכב אוטומטי, ועל-כן תשומת ליבו של נהג שאינו מורגל בחלוקת הקשב הנדרשת בעת נהיגה ברכב ידני עשויה להיות מוסטת מן הכביש. המבטחות גורסות עוד כי יש ליתן משקל רב לכך שמסלול הלימוד והמבחן המעשי לנהיגה ברכב אוטומטי הם שונים מאלה הנדרשים לצורך נהיגה ברכב ידני. לאור כל אלה, המבקשות סבורות כי יש לראות בנהגת כמי שנהגה, הלכה למעשה, ללא רישיון נהיגה כלל.

4. קרנית, מנגד, סומכת ידיה של פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בפרשה זו ועל ההלכה שנקבע בדיון הנוסף. קרנית מוסיפה עוד כי אחת ממטרותיה של ההלכה שנקבעה שם הייתה ליצור כללים ברורים לגבי הפעלת סעיף 7(3) לחוק, ולהימנע ממבחנים עמומים, הנשענים תכופות על הבחנות דקות. כאלה הם, לטעמה, מבחנים המבוססים על חומרת ההפרה של תנאי הרישיון, או מידת הסיכון התחבורתי. קרנית סבורה כי אף לא אחד משני המבחנים המצטברים שנקבעו, לעמדתה, בדיון הנוסף - שוני בסוג הרכב ושוני בדרגת הרישיון הנדרשת לנהיגה בו - מתקיים בענייננו.

5. דין הערעור להידחות. בדיון הנוסף נקבעה הלכה ברורה לעניין פרשנות סעיף 7(3) לחוק הפיצויים. הפרת תנאי או הגבלה ברישיון ייחשבו לנהיגה ללא רישיון מתאים, כאשר ההגבלות נוגעות לממדים הפיזיים האינהרנטיים של הרכב, וכאשר אלה משליכים על דרגת הרישיון הנדרשת לצורך הנהיגה בו. כך למשל, בית המשפט קבע כי הפרה תנאי הנוגע למשקל הרכב או לנפח המנוע ייחשבו לנהיגה ללא רישיון מתאים. כך נקבע גם לגבי הגבלה שעניינה מבנה הרכב: אופנוע או רכב פרטי. הפרת הגבלות אחרות עשויה לגרור השלכות מבחינת האחריות הפלילית, אך היא אינה נכנסת בגדרי סעיף 7(3) לחוק.

6. ברי כי הגבלה על סוג תיבת ההילוכים אינה משליכה על דרגת הרישיון הנדרשת לנהיגה ברכב לפי תקנות התעבורה, התשכ"א-1961, ומשכך בלבד נראה כי יש מקום לדחות את הערעור. נוסף על כך, גם מבחינת הממדים הפיזיים האינהרנטיים של הרכב דומה כי ההבדל בין רכב ידני לבין רכב אוטומטי אינו עולה כדי “סוג רכב” שונה. עם זאת, המבטחות סבורות כי מרכז הכובד בהפעלת סעיף 7(3) צריך להיות מידת הסיכון התחבורתי שבהפרת התנאי, ומשכך יש לראות במי שיצר סיכון תחבורתי גבוה כמי שנהג ללא רישיון כלל, או כמי שנהג ברכב המצריך דרגת רישיון שונה. הבחינה של טענות אלה צריכה להיעשות על רקע ההלכה שנקבעה בדיון הנוסף והטעמים לה.

אין לכחד כי אחד השיקולים שעמדו בבסיס ההלכה שנקבעה בדיון הנוסף היה מידת הסיכון שנוצר כתוצאה מהפרת התנאי או ההגבלה. וכך נכתב: “ככלל, בכל המקרים שבהם נהג מפר תנאי או מגבלה… או במרביתם, מגדיל הדבר, במידה זו או אחרת, את מידת הסיכון למשתמשים בדרך”, עם זאת - “לנוכח הסנקציה החריפה הקבועה בסעיף 7(3) לחוק, אין זה ראוי להחילו על כל קשת המקרים שבהם מתעורר סיכון בטיחותי פוטנציאלי כלשהו מהפרת התנאי או ההגבלה ברישיון, אלא רק על מקרים שבהם הסיכון הבטיחותי הוא ככלל חריף במיוחד” (עמ’ 656 לפסק-הדין). כיוון שנהיגה בסוג רכב שונה מזה המותר לנהג, על-פי דרגת רישיונו, היא בדרך-כלל הפרה שיוצרת סיכון בטיחותי חריף, נקבע כי זהו סוג ההפרה שייכנס לגדרי סעיף 7(3). הפרות מסוגים אחרים אינן יוצרות, בדרך כלל, סיכון בטיחותי חריף באותה מידה. ואולם, ראוי להדגיש כי הסיכון הבטיחותי אינו השיקול היחיד ששימש בית משפט זה בקביעת ההלכה בדיון הנוסף. בית המשפט הדגיש כי ראוי לפרש את סעיף 7(3) באופן מצמצם, לאור התוצאה הקשה הטמונה בהפעלתו, במיוחד משום שהפרת התנאי או ההגבלה ברישיון אינם בהכרח קשורים סיבתית להתרחשות התאונה ואין כל דרישה שתתקיים סיבתיות כזו לצורך שלילת הפיצויים. נוסף על כך, בית המשפט הדגיש את הצורך במבחנים חדים וברורים, שיתוו את הדרך מראש ויצמצמו מחלוקות והתדיינויות. בית המשפט ייחס חשיבות רבה גם לשיטתיות ואחידות ביישום החוק. מסיבה זו נקבע כי אין לראות בהפרה של תנאי לגבי מספר הנוסעים או לגבי הרכבת משקפיים כנהיגה ללא רישיון מתאים, שאחרת:

יישום סעיף 7(3) לחוק לחוק במקרים קונקרטיים עלול ללקות לעתים בשרירותיות לא מוצדקת. אם התרחשה התאונה בעת שהנהג הסיע ברכבו נוסע נוסף מעל המותר או בעת שנהג ללא משקפיו - תישלל זכאותו לפיצויים, לעומת זאת אם התרחשה התאונה רגע לאחר שנוסע ירד, או שהנהג מצא את משקפיו והרכיבם - זכאותו לפיצויים על-פי החוק תיוותר בעינה. אין זה ראוי כי סנקציה כה חריפה של שלילת פיצויים תופעל באופן זה. החלת סעיף 7(3) לחוק רק במקרים שבהם הנהג נוהג בסוג רכב שונה מזה המותר לו על-פי דרגת רישיונו, תמנע תוצאה זאת (עמ’ 658 לפסק-הדין).

לעניין הסכנה כי כלל ברור וחד-משמעי עלול לעיתים שלא להלום את הסיכון התחבורתי שנוצר במקרה מסוים זה או אחר, נכתב בדיון הנוסף כי

איני מתעלם מכך שיישום הבחנה זו עלול להוביל במקרים מסוימים לתוצאה שאינה משביעת רצון. פרשת גרינברג עצמה [היא אחת הפרשות נשוא הדיון הנוסף - א’ ר’] מדגימה מצב זה. מדובר בנכה 100% אשר התקנת הגה כוח ברכב שהוא נוהג בו הינה חיונית לנהיגה בטוחה. יתרה מכך, הגה כוח הינו אביזר המותקן ברכב באופן תמידי, ואין חשש כי מרכיב זה ישתנה במהלך הנסיעה. למרות זאת לדעתי על-פי מבחן סוג הרכב שהצעתי לעיל, אין סעיף 7(3) חל במקרה שבו נהג הרכב נפצע בתאונה, וזכאותו לפיצויים אינה נשללת על-פיו (עמ’ 659 לפסק-הדין).

7. מכל האמור ניתן ללמוד כי בעוד שהסיכון התחבורתי שבהפרת הגבלות ברישיון הנהיגה שימש שיקול בעת הגדרת המבחנים להפעלת סעיף 7(3), משנקבעו מבחנים אלה, שוב אין מקום לבחון בכל מקרה ומקרה את מידת הסיכון התחבורתי שיצר הנהג בהפרת הגבלה החלה עליו. באם יתקבלו טענותיהן של המבטחות, וייקבע כי יצירת סיכון תחבורתי מצדיקה לראות במי שהפר הגבלה ברישיונו כמי שנהג ללא רישיון נהיגה כלל או כמי שנהג ברכב שאינו מתאים לדרגת רישיונו - יהיה בכך כדי לרוקן מתוכן את ההלכה שנקבעה בדיון נוסף בהרכב מורחב של שופטים. והרי בדיון הנוסף גופו נבחנה - ונדחתה - העמדה לפיה יש לבחון כל מקרה על-פי נסיבותיו ובהתאם לסיכון שההפרה יצרה. לא זו אף זו, דומה כי אף שנהיגה ברכב ידני ללא רישיון מתאים טומנת בחובה, בדרך כלל, סכנה בטיחותית, אין היא עולה על הסכנה שבנהיגה ללא הגה כוח כאשר זה נדרש לפי תנאי הרישיון, או על הסכנה שבנהיגה ללא משקפיים כאשר הרכבתם נדרשת.

8. נוסף על כך, כפי שטוענת קרנית, כיום קיימות תיבות הילוכים המאפשרות לנהג לעבור ממצב אוטומטי למצב ידני במהלך הנהיגה. באם יוכר רכב אוטומטי כסוג שונה של רכב ביחס לרכב ידני, הרי שסוג הרכב עשוי להשתנות במהלך אותה נסיעה - ותוצאה זו ממש ביקש בית משפט זה למנוע עקב השרירותיות הטמונה בה. גם בטענת המבטחות, לפיה תיבות הילוכים מסוגים אלה אינן יוצרות את אותו הסיכון שיוצרת תיבת הילוכים ידנית, ביחס לנהג שאינו מיומן בשימוש בה, אין כדי להועיל להן - וזאת משנקבע כי אין לבחון את הסיכון התחבורתי הכרוך בהפרה של תנאי מסוים כזה או אחר, שכן יש להעדיף את המבחן הברור שנקבע בדיון הנוסף. המענה למקרים שבהם טמונה סכנה בהפרה של תנאי הרישיון וההפרה אינה נכנסת בגדרי סעיף 7(3) לחוק, ייוותר במישור הפלילי בלבד.

9. בשולי הדברים ראוי להתייחס לטענה נוספת שמעלות המבטחות. לעמדתן, פסק-הדין שניתן ברע"א 4874/04 רביבו נ’ אליהו חברה לביטוח (לא פורסם, 8.2.2007) תומך בעמדתן שלפיה כאשר קיים “סימן שאלה” ביחס לכשירותו של בעל הרישיון יש לראותו כמי שנהג ללא רישיון. לא כך הוא הדבר. באותה פרשה דובר באדם אשר לא החזיק ברישיון נהיגה ישראלי תקף משך כ-20 שנים. ודוק: היעדר הרישיון היה ממשי ולא “קונסטרוקטיבי”. או-אז, ומנקודת מוצא של היעדר רישיון, נדונה השאלה אם יש לראותו כמי שרישיונו פקע מחמת אי תשלום אגרה - ונענתה בשלילה. נקבע שם כי חלוף הזמן עשוי להפוך מחדל פורמאלי של אי תשלום אגרה למחדל מהותי, שמקים ספק באשר לכשירותו של אדם לנהוג ברכב. בענייננו, לעומת זאת, מדובר במי שהחזיקה רישיון נהיגה תקף, אולם הפרה את אחד מתנאיו. המבחנים שנקבעו לעניין זה הם שונים, ויש בכך כדי לשקף את ההבדל בין מי שנהג ללא רישיון כלל, וחפץ להיכלל בהקלה שמעניק החוק למי שרישיונו אינו תקף מסיבה טכנית של אי תשלום אגרה, לבין מי שהחזיק ברישיון נהיגה אך הפר את אחד מתנאיו. יודגש, כי אין בכך כדי להקל ראש בחומרה שבהפרת תנאי הרישיון; אלא שבמקרים הטיפוסיים שבהם החומרה מצדיקה שלילת פיצויים, מתקיימים התנאים שנקבעו לכך בדיון הנוסף.

אשר-על-כן, הערעור נדחה. המערערות יישאו בהוצאותיה של המשיבה 1 ובשכר-טרחת עורך-דינה בסכום של 20,000 ש"ח.

המשנה-לנשיאה
השופט א’ גרוניס:
אני מסכים.