בית משפט השלום בשבתו כבית משפט לתביעות קטנות בבת ים
16.05.2023
ת"ק (בת-ים) 57933-11-22 - איזק אביטן נ’ ישי מזרחי
איזק אביטן
נ ג ד
ישי מזרחי
כבוד השופט יאיר חסדיאל
פסק דין
התובע הוא רוכש רכב משומש. הנתבע הוא מי שעיסוקו במכירת רכב משומש.
לא עלה בידיו של התובע לגמוא במכוניתו החדשה אפילו את המרחק בין מגרש המכוניות של התובע בבני ברק לבין ביתו שבמבשרת ציון. הרכב מסוג טויוטה קרוס סטיישן, משנת 2014 [להלן: “הרכב”] לא הצליח להעפיל אל עליות שער הגיא, ומנועו שבק חיים.
קורות אומללים אלה, שמצאתי את סיפורם בפי התובע כאמין וכמשכנע ונתמכו במוצגים ת/1 ות/2, מתחרזים עם כך שטופס הגילוי הנאות שסיפק הנתבע לתובע בהתאם למצוות חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות) תשס"ח-2008 [להלן - “חוק המכירה”] נושא צביון של הערמה על חוק המכירה וריקונו מתכליתו, שעה שהוא חותר להגניב במסגרת טופס זה את חובת הזהירות מכתפי הנתבע-הסוחר אל כתפי התובע-הצרכן, בציינו בסעיף הפגיעות ברכב רק כי “הקונה קונה את הרכב לשביעות רצונו המלאה”. זהו דפוס הדברים, שהרי כבר בכתב ההגנה וגם לאחר מכן במהלך הדיון בפני פרשו הנתבע ונציגו את גישתם המסחרית-צרכנית המשתקפת באמרות הבאות: “הרכבים שמגיעים לאחר טרייד אין אינם עוברים בדיקה אלא נסיעה קצרה”, “אין אחריות על הרכב ואיננו יודעים את מצב הרכב”, “אנחנו לא עושים בדיקה”, ו-“ישי בודק את האוטו ממה שהוא מבין פחות או יותר”. כך בפה מלא - הנתבע מקפיד שלא לנקוט באמצעים סבירים על מנת לדעת את מצב הרכבים שהוא מוכר לבסוף ללקוחותיו, תוך הדיפת האחריות אליהם, משל אין הוא אלא מתווך בעסקה בין מי שמכר לו את הרכב לבין לקוחותיו, וזאת בניגוד לנדרש ממי שעיסוקו במכירת רכב משומש [ראו ת"ק 1782-02-10 ממן נ’ אליאס (2010), רת"ק 62190-12-22 אוזאן רחמים בע"מ נ’ קמינר (2023), רת"ק 38215-11-21 שוסטרמן נ’ אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ (2022)]
אילו הסתפק הנתבע בכך - דיינו לעניין העוולה החוזית- צרכנית. אלא שבמהלך הדיון הודה נציגו של הנתבע גם כי “אנחנו עשינו לאוטו טיפול שבוע לפני והחליפו לו תרמוסטט עקב שהוא מתחמם”, דהיינו - כי לנתבע היה ידוע על בעיה במנוע הרכב. ודוקו, על פי עדות התובע: “הוא לא אמר לי שהאוטו מתחמם והחליפו תרמוסטט אלא שעשו טיפול לאוטו”.
למצער די בכלל האמור לעיל על מנת להעביר את נטל הבאת הראיות אל הנתבע ביחס למצבו של הרכב טרם מכירתו וביחס למידע שהיה על הנתבע לדעת ואזי לגלותו לתובע, ברם הנתבע, שטיפל לבדו ברכישת הרכב ובבדיקתו, נמנע מלהתייצב לעדות ותחת זאת שלח לאולם בית המשפט עובד של עסקו שאינו יודע להשיב לעניין זה, לרבות לשאלה שהתעוררה מטענת התובע לפיה בדיקה מאוחרת שביצע מול מי שהחזיק ברכב עד שנת 2021 העלתה כי מכר אותו עבור סך של 2,000 ₪ בלבד, עקב התקלה במנוע [ראו ההתכתבות בנספחים לסיכומי התובע ועדות נציג הנתבע בפרוטוקול הדיון, עמ’ 2, שורות 10-11, שורות 23-24, עמ’ 3, שורה 23].
על כן - דין התביעה להתקבל. עסקת רכישת הרכב מבוטלת והנתבע ישיב לתובע בתוך 30 ימים את הסך של 15,682 ₪ המורכב ממחיר הרכישה, אגרת רישוי ועמלה בעד העברת בעלות ששולמו לנתבע, ועלות גרירת הרכב למבשרת ציון [ראו ת/3], הכל כמפורט בכתב התביעה. במכלול נסיבות העניין, ומשהתובע נמנע אף הוא מבדיקת הרכב, לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי בגין נזקים נטענים נוספים, לרבות בלתי ממוניים. בנוסף ישלם הנתבע לתובע בתוך המועד האמור הוצאות משפט בסך כולל של 500 ₪. הללו נפסקו על הצד הנמוך בשים לב גם להתנהלות התובע המתוארת בהחלטותיי מיום 20.4.23, ומיום 24.4.23. לאחר ביצוע התשלומים המפורטים לעיל יהא הנתבע רשאי להשיב לעצמו את הרכב, על חשבונו.
ניתן לבקש רשות ערעור על פסק דין זה מבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מקבלתו.
ניתן היום, כ"ה אייר תשפ"ג, 16 מאי 2023, בהעדר הצדדים.