המדריך המלא לחיסכון בעלויות הריבית לרכב.

את המדריך החלטתי לכתוב, לאחר שנחשפתי לאחרונה לנתוני הריבית, של הלוואת הרכב של חבר קרוב שלי
13.5% על הלוואה של 180,000 ש"ח שאלה נתונים מטורפים.
הוא קנה את רכבו מסוכנות רכבים, רכב מפנק ונוח.
הסוכנות הסבירה לו שאצלם הוא יוכל לקבל הלוואה ללא המתנה בכלל.
כמה טלפונים והרכב כבר שלו חלום…

עד שישבתי איתו לאחרונה,
והוא מספר לי שהוא כבר שנתיים משלם על ההלוואה שלו, והוא גילה שהקרן של הלוואה ירדה לו רק בכמה אלפי שקלים, בזמן שערך הרכב ירד כבר בעשרות אלפי שקלים.

אני לא נכנס לדון האם חכם לקנות רכב חדש או לא, אלא רק נותן לכם דרך שתגרום לכם שתשלמו פחות ריבית.

נתחיל מהדבר הפשוט שרכב הוא הוצאה.
והוצאה זה דבר שעדיף לחסוך בה כמה שאפשר, לא מקמצנות אלא מהבנה שלא צריך לזרוק כסף סתם לפח.

כהיום רוב רכישת הרכבים החדשים, ורכבי היד2 החדישים
הם לרוב דרך לקיחת הלוואה.

יש 3 גורמים מרכזיים למימון רכבכם 1 בנקים, 2 חוץ-בנקאי, 3 ומוסדות פנסיוניים

בנקים, הריביות בבנקים הם נמוכים יותר מהחוץ בנקאי.
בבנק תקבלו בדרך כלל 6-10% ריבית אבל התהליך איטי יותר מקבלת הלוואה חוץ בנקאית.
זה גם ידרוש מכם מסמכים רבים יותר, להתמקח עם הבנק לקבל ריבית טובה וכן להיות לקוח עם BDI תקין ולגבי אנשים צעירים מידי (תחת 21) יהיה קשה יותר לקבל הלוואה.

חברות מימון (חוץ-בנקאי) החיסרון הבולט והעיקרי הוא הריבית 9-13%
היתרונות הבולטים שלהם הוא מהירות קבלת הלוואה בדרך כלל תוך כמה שעות, הלוואה גם לצעירים יותר,
וקל יותר לקבל גם למי שאינו לקוח טוב.

חברות ביטוח/פנסיה (כנגד חסכונות) היתרון הבולט הריבית הנמוכה ביותר בשוק! אפשרי להגיע לפריים0.5- (נכון להיום כ-5.5%)
ניתן לקבל הלוואה של עד כ-40%-50% מהסכום הצבור בתוכנית (פנסיה, קופת גמל, קרן השתלמות). |

שימו לב שכדי לקבל הלוואה עם ריביות טובות בבנקים זה רק דרך מיקוח!!
בבנקים, קבלת ריבית טובה תלויה כמעט לחלוטין בהתמקחות, לעולם אל תיקחו את הצעת ההלוואה הראשונית.
שימו לב שהלוואה “ברגע” (ההלוואה שמוצעת דרך האפליקציה) בבנק היא הלוואה ללא מיקוח, ולכן היא ההלוואה היקרה ביותר שהבנק יכול להציע לכם.

הנה כמה סימולציות שהכנתי שתבינו את ההפרשים בתשלומי הריבית.

משה קנה רכב יד שנייה ב-₪80,000 עם פריסה ל5 שנים 60 חודש
הוא הלך לחברת הפנסיה שלו, והם אישרו לו כ40% מהסכום הצבור שיש לו שם, שזה כל עלות הרכב שלו.
עם ריבית של 6% התשלום החודשי שלו הוא כ1,546 ש"ח
שסך הריבית שהוא ישלם, לכל תקופת ההלוואה הוא 12,797 ש"ח

לעומת זאת, אם משה היה הולך לחברת מימון, והוא היה לוקח את אותה הלוואה, עם ריבית של 10.5%
התשלום החודשי היה קופץ בעוד 200 ש"ח וסך הריביות של ההלוואה היו מזנקים ל23,170 ש"ח כמעט כפול!!

דוגמא נוספת.
מרדכי החליט להתפנק עם רכב חדש ב₪150,000 עם הלוואה ופריסה ל-8 שנים

הוא הלך ישירות לחברת המימון, שהסוכנות הציע לו לקבל דרכה הלוואה.
הוא נטל הלוואה עם ריבית של 10% עם 96 תשלומים
התשלום החודשי שלו הוא כ2,276 וסך הריביות שהוא ישלם על כל ההלוואה הוא כ68,507 ש"ח
לעומת זאת אם מרדכי היה הולך לבנק ומבקש הלוואה ומתמקח והוא היה מקבל למשל 6.5% הוא היה משלם בחודשי 2,007 ש"ח
והוא היה חוסך בריביות שלו כ20,000 ש"ח.

בעבודה של כ3 שעות של מיקוח פניה לבנק וקצת המתנה הוא היה יכול להרוויח מעל 20,000 ש"ח

גם אם קניתם כבר רכב במימון יקר, תמיד אפשר לקחת הלוואה זולה, ולכסות איתה את ההלוואה היקרה!

כמה נקודות חשובות.
1 לעולם אל תכניסו הלוואת רכב למשכנתא, גם אם המשכנתה זולה בהרבה מההלוואה הקיימת שלכם, בגלל שחיי המשכנתא מאוד ארוכים אתם תשלמו הרבה יותר ריבית על ההלוואה הזאת.

2 בבנק, תוכלו לקבל הלוואה של כ30,000-40,000 ללא ריבית, ממליץ לכם לקרוא את המדריך להלוואה ללא ריבית
תוכלו לשלב אותו ביחד עם עוד הלוואה, וככה תחסכו עוד הרבה ריבית.

3 כמעט תמיד בסוכנויות הרכבים, ישכנעו אותכם לקחת דרך חברות מימון, כי הם רוצים שהעסקה תסגר כמה שיותר מהר, ולכן אתם צריכים לענות להם באדיבות, שאתם רוצים לקבל הלוואה עם תנאים טובים יותר.

והכי חשוב אל תתנו ללחץ של הסוכנויות, להשפיע עליכם לקחת הלוואה ללא בדיקה מעמיקה לפני זה בבנק שלכם.

מקווה שהחכמתי אותכם.

קרדיט:
“נחמן רוזנבלום מאמן כלכלי”
שמוביל תהליכים לאיזון וצמיחה כלכלית.

תגובה: איך יודעים היכן נמצאת פיית הדלק ברכב מתוך הרכב

ג’יימס מוילן, מעצב בפורד, המציא לפני כ-40 שנה את החץ הקטן ליד מד הדלק. פתרון זעיר לבעיה יומיומית, שהפך לסטנדרט עולמי ונשאר הרבה אחריו

זה אולי נעלם קצת מתחת לרדאר על רקע סיכומי סוף השנה, אבל ג’יימס מוילן, מעצב חיפויי פנים בפורד והאיש שמאחורי אחד הסמלים השימושיים ביותר ברכב המודרני, הלך לעולמו באמצע החודש בגיל 80. שמו אולי אינו מוכר לציבור הרחב, אך ההמצאה שלו מוכרת כמעט לכל נהג: החץ הקטן שמופיע ליד סמל משאבת הדלק בלוח המחוונים ומראה באיזה צד של הרכב נמצא פתח התדלוק.

הרעיון נולד באפריל 1986, ביום גשום בדירבורן שבמישיגן. מוילן עצר עם רכב חברה בתחנת דלק, רק כדי לגלות שהחנה בצד הלא נכון. אחרי שנרטב, תמרן והזיז את הרכב, הוא הבין שמדובר בבעיה שחוזרת על עצמה אצל נהגים רבים. הפתרון שהציע היה פשוט במיוחד: חץ קטן ליד מד הדלק, כזה שייתן לנהג רמז מיידי בלי צורך בזיכרון או בניחוש.

בפורד אימצו את הרעיון. מנהל עיצוב הפנים דאז אישר את השינוי, והוא הוטמע בדגמי שנת 1989, תחילה בפורד אסקורט ובמרקורי טרייסר, ובהמשך גם בדגמים גדולים יותר כמו ת’אנדרבירד וקוגר. מכאן הוא התפשט במהירות ליצרנים נוספים והפך לנורמה בתעשייה.

עד שנות ה-70 מיקום פתח התדלוק היה לעיתים מאחורי לוחית הרישוי, אך תקנות בטיחות חייבו להעביר אותו לצד ימין או שמאל של הרכב. המעבר הזה יצר בלבול, בעיקר ברכבים שאינם מוכרים לנהג. החץ של מוילן פתר את הבעיה כמעט בלי עלות ליצרן: לא רכיב חדש, לא מערכת מורכבת, אלא שינוי גרפי קטן עם ערך שימושי גבוה.

למה כולנו עדיין צריכים את החץ?

הסימון הקטן חשוב במיוחד ברכבי חברה, בהשכרות קצרות טווח ובשירותי רכב שיתופי, אך גם בבתים עם יותר מרכב אחד. זהו פתרון שלא שמים לב אליו ביומיום, עד הרגע שבו עוצרים בתחנת דלק והוא חוסך זמן, תסכול ומבוכה.

מוילן לא שינה את עולם הרכב עם מנוע חדש או טכנולוגיה מתקדמת, אלא עם הבנה חדה של בעיה יומיומית ופתרון פשוט. במובן הזה, ההמצאה שלו היא תזכורת לכך שלעתים החדשנות המשמעותית ביותר מסתתרת בפרטים הקטנים.

קרדיט:
אתר אוטו.

מוסד המכונית המגויסת זוכה לפריחה במלחמה, למרות שימוש נרחב במכוניות מושכרות. כמה משלם משרד הביטחון לבעלים שלהן, איזה שימוש עושה בהן צה"ל ומה הבעיה הגדולה

עננת אבק מיתמרת מעבר לגבעה, לא משהו חריג בנוף שטחי הכינוס בעוטף עזה. האדמה פה כבר הפכה מזמן לאבקה, “פודרה” בעגה הצהל"ית. היא נטחנה אלפי פעמים בזחלי הטנקים, הנגמש"ים, הבאגרים, עשרות כלי D-9 שנכנסים ויוצאים מהרצועה וזה עוד לפני המכפלות הפסיכיות של מכוניות פרטיות, טנדרים, רכבי משא ועד משאיות REO עתיקות, אלו שממשיכות לנסוע באופן שגורם לכל אחד להאמין שלחפצים דוממים יש כוח על טבעי.

אבל מתוך עננת האבק הזו לא יוצא האמר, או זימאג וגם לא נמ"ר - זו טויוטה קורולה סטיישן, רכונה על ארבעת בולמיה, מלחכת את האבנים ומשמיעה קול חיכוך מצמרר אחת לכמה שניות כאשר היא נושקת לקרקע. קצת קשה לראות, אבל בתוכה חמישה חיילי מילואים ותא המטען שלה מלא עד התקרה בציוד האישי והצבאי שלהם. ובעוד המחשבה “מי לעזאזל יעשה דבר כזה למכונית שלו” חולפת בראש אני מבחין במדבקות הכחולות-אדומות - “נו, רכב יר"מ…”

והאירוע הזה בהשתתפות הקורולה לא היה הפעם היחידה, הייתה גם אותה רנו גרנד קופה שגררה את הטמבון האחורי שלה ובאופן מעורר התפעלות הצליחה להמשיך לנסוע גם כאשר זה גרף כמויות חול אדירות. טנדר האיסוזו די-מקס שבשלב מסוים ויתרו על הניסיונות לשמור את הפגוש הקדמי שלו מחובר לחזית ועוד.

הכירו את “יחידת רכב מגויס” או בקיצור יר"מ, היחידה שיכולה לגייס בערך כל כלי רכב בישראל, למעשה המילה “בערך” מיותרת - לגייס כל כלי רכב בישראל. חוק רישום ציוד וגיוסו לצה"ל מ-1987 סעיף 7 בו מאפשר לצה"ל לגייס בחירום כלי רכב “רשומים”, כלומר, כאלו שבעליהם יודעים כי בשעת חירום הצבא יכול לזמן את כלי הרכב שלהם לשימוש. אבל לחוק הזה יש גם את סעיף 8 המאפשר גיוס של כלי רכב גם אם אלו אינם היו רשומים מראש ככאלו - אם תרצו “צו 8” מוטורי. הבדל נוסף בין השניים נוגע למשך זמן הגיוס - אם בזמן שגרה משך הזמן עומד על שבועיים במקרה של סעיף 8 מדובר בפרק זמן שאינו מוגבל.

התוקף החוקי שתחתיו פועל אותו גוף גיוס הקרוי “אגד הלאום לגיוס ורישום אמצעים” מתקבל מועדת חוץ וביטחון המתכנסת לצורך אישור הגיוס כל שבועיים, שם מעלים נציגי הצבא את רשימת הצרכים וחברי הועדה מאשרים, מגבילים או דוחים את הבקשות.

במלחמה הנוכחית, חרגו דרישות הציוד הרבה מעבר לפעם האחרונה שהופעל האגד בהיקף דומה במלחמת יום כיפור. אלו כללו הפעם גם אמצעים כמו מטוסים קלים, עגלות כיבוי אש, קרונות סוסים ואפילו רכבי בלדרות מאובטחת. יחד עם זאת, הצבא חייב להציג דרישות מפורטות מאוד לסוג הרכב, כמו במקרה של רכבי קירור המיועדים להובלת מזון, סוג הרכב, גודלו, רמת הקירור הנדרשת ועוד. אחת הסיטואציות הקשות עימה התמודד האגד עם פרוץ המלחמה כללה גם גיוס חירום בזמן מהיר של עשרות רכבי לוויות (כ-80) שהועמדו לרשות הצבא בתוך 14 שעות מפרוץ הלחימה.

מסתבר שחוקית, רכב שכור אינו מורשה לחצות קו גבול, כך שאלו לא יכלו לשמש את הצבא כאשר נדרשת תנועה חוצת גדר

צלילה לתוך עולם רכבי היר"מ מגלה מורכבות שקשה להבין במבט ראשון. כך למשל, הצבא יעדיף בשלב הראשון לשכור כלי רכב, מה שפותר מספר בעיות - הראשונה היא זמינות מיידית של כלי הרכב, השנייה היא הקלה על אזרחים שלא נאלצים לוותר על כלי הרכב שלהם והשלישית היא אפשרות לסייע לחברות ההשכרה שפעילותן הואטה משמעותית בשל המלחמה. אולם מסתבר שחוקית, רכב שכור אינו מורשה לחצות קו גבול, כך שאלו לא יכלו לשמש את הצבא כאשר נדרשת תנועה חוצת גדר. בנוסף, הצרכים המורכבים של הלחימה הביאו לכך שגם צי רכבי ההשכרה, לא תאם את הצרכים בפועל, והצבא נאלץ להרחיב את הגיוס גם לכלי רכב אזרחיים, למרות שבמקביל רוקן את מגרשי חברות ההשכרה מאלפי מכוניות.

למרות האפשרות לגייס כל כלי רכב או ציוד הנחוץ, משיחות עם גורמים ב"אגד הלאום", עולה כי קיימת גמישות וגם נכונות להקל על אזרחים המבקשים שלא להעמיד את כלי הרכב שלהם לרשות הצבא. הדבר נעשה דרך ועדת שחרורים מיוחדת, אליה ניתן לפנות בבקשה לביטול הצו, כמובן תוך הצגת טיעונים והסברים מתאימים. אולם בצבא אומרים שההיענות הייתה יותר מאשר מרשימה, וכי מדובר ההיה בשובר שוויון בנוגע לצרכי הלוגיסטיקה. במיוחד מאזרחים תושבי קו העימות. שם לנכונות לתרום למאמץ המלחמתי נוסף תמריץ כלכלי, כאשר החלופה היא השבתה של הרכב בשל סגירת מפעלים ועסקים בצפון.

ומה לגבי רכיבי איתור ו-GPS? בצה"ל מבהירים כי כל רכיב כזה מבוטל או מוסר מהרכב בעת השימוש בו

אז איך עובד התהליך בפועל? עם קבלת ה"צו" מגיע האזרח למרכז הגיוס, כאשר במקרים מסוימים, גויס הרכב בתיאום מראש אבל גם ללא נוכחות הבעלים. בשלב הבא עובר הרכב בדיקת תקינות כללית, תיעוד ורישם, כאשר במקרים מסוימים עובר הרכב מתצורה “אזרחית” לצבאית כמו מקרים של התקנת ציוד קשר או רכיבים אחרים.

במקביל מוסרים מכלי הרכב מכשירי איתור ו-GPS אם מותקנים בהם כאלה, כדי למנוע דליפת מידע לאויב אודות תנועות ומיקום כוחות. לדברי צה"ל, הפעולות אלו נעשות בידוע הבעלים שאיתו נשמר הקשר גם לאורך תקופת השירות של כלי הרכב.

בצבא מבהירים כי עם גיוס הרכב חלים עליו כל הכללים והנהלים המחייבים רכב צבאי. החל מתדריך נסיעה, חתימה על כרטיס עבודה וכלה במנגנון הסבת דוח"ות של המשטה הצבאית. גם הטיפול ברכב נעשה תחת תנאים קפדניים, תוך שימוש במוסכים מורשים לצורך טיפולים שוטפים, עם שימוש בחלפים מקוריים בלבד וגם כאשר הדבר נעשה על ידי הבעלים לאחר השחרור של הרכב (בתנאים מסוימים), מתקבל החזר כספי מלא בתוך 14 ימים. פגיעות או נזקים משמעותיים יותר משולמים לאחר הערכת שמאי.

התעריפים אותם משלם הצבא עבור יום שימוש בכלי רכב משתנה מרכב לרכב ומעודכן על ידי משרד הביטחון אחת לתקופה, ולאחרונה בראשית חודש ספטמבר הנוכחי. הרשימה המלאה מכילה לא פחות מ-284 סוגים שונים של כלי רכב.

מבדיקה שלנו עולה כי במקרה של רכבי קירור למזון למשל, בעליו של טנדר יקבל 621 שקל ליום ורכב משא מעל 10 טון יקבל 935 שקל ליום. במקרה של כלים הנדסיים, הנחוצים מאוד לפעילות הכוחות נעים המחירים בין 1,612 ל-4,396 שקל ליום לכלים כבדים. מבחינת כלי רכב “רגילים” המחירים נעים בין 88 שקל לרכב נוסעים “קטן” כמו מכונית מיני וסופר מיני, 107 שקל למשפחתית, 218 לרכב בעל 7 מקומות, 304 שקל לרכב שטח ועוד. דו גלגלי עד 250 סמ"ק יזכה לתעריף גבוה מאלו - 318 שקל ליום. טנדרונים דוגמת סיטרואן ברלינגו זוכים לתשלום של 399 שקל וטנדרים מגיעים לטווח של בין 448 ל-477 שקל לאחד עם הנעה כפולה. ברשימת ה"מיוחדים" ניתן למצוא כלי רכב שונים ומשונים, בהם רכב מטאטא כביש (1,064 שקל), קרון סוסים (488 שקל), גוררת מטוסים (1,005 שקל) ואפילו פודטראקים (1,005 שקל ללא ציוד ו-1,013 לאחת עם), רכב בלדרות מאובטחת (301 שקל).

אולם למרות הרושם שהצבא עושה הכל על מנת לייצר מנגון גיוס, הפעלה, טיפול ותגמול מסודרים והגונים ככל האפשר, קשה שלא לשים לב שבין הנהלים הקבועים והמסודרים לבין מה שקורה בפועל בשטח ישנם פערים לא מבוטלים. הקורולה סטיישן מתחילת הכתבה אינה מקרה חריג ובודד. במקרה של רכבי שטח, במיוחד מודרניים יחסית שבהם נדרשת הבנה של מצבי הנסיעה (מתי ואיך לשלב להנעה כפולה ובקרות שונות), נתקלתי באופן אישי ולא אחת בפער בהבנה של תפעול הרכב באופן נכון ומתאים. כנראה פער שפשוט בלתי אפשרי לגשר עליו כאשר מדובר בהיקפי גיוס כל כך נרחבים ומגוון עצום של משתמשי קצה בכלי הרכב.

עוד נושא שאינו מטופל הוא תיעוד השימוש בכלי הרכב. כולנו מכירים את נושא סעיפי הבעלות בהיסטוריה של כלי רכב משומשים. סעיפים המשפיעים ישירות על שווי הרכב והפחתות המחירים הנדרשות. רכב בבעלות פרטית, השכרה, משטרה, קיבוץ, ליסינג וכן הלאה מקבלים אחוזי הפחתה שונים, אולם במקרה של רכבי היר"מ, מכונית כמו אלו שנעשה בהם שימוש שהמהנדסים שלהן כלל לא העלו על הדעת ולפרקי זמן לא קצרים, יוצאות בחזרה לשוק הפרטי עם “פוסט-טראומה” מכאנית, ללא כל תיעוד או ציון כי שימשו רכב צבאי לתקופות לא מבוטלות ובתנאים לא פשוטים, בדרך כלל הרבה יותר קשים מאשר בשירות חברת ליסינג או אפילו השכרה.

למשרד הביטחון אין ממשק עם משרד התחבורה שיכול בכלל לעדכן אותו בהיסטוריה הצבאית של הרכב, ואין שום ציון כזה בנתוני הבעלות והשימוש במשרד הרישוי שעליהם אחראי משרד התחבורה.

קרדיט: קינן כהן, אתר וואלה

אחמד מבאקה אל ע’רביה מנסה את מזלו

כשעוגמת נפש פוגשת טוב לב: הטויוטה הישנה שזכתה למהפך

כשאיה גילתה שמישהו פגע בטויוטה קורולה הישנה שלה, זה היה יותר מפח ופלסטיק, זו הייתה פגיעה במזכרת מסבה האהוב שנפטר. פוסט שפרסמה בפייסבוק חולל שרשרת אירועים שהסתיימה בהפתעה גדולה

באופן טבעי, מובן והגיוני, אנחנו נוטים לייחס חשיבות לחדש, הנוצץ והיקר. זה לא מזדון או רוע, פשוט האופן שבו המוח שלנו עובד כאשר זה מגיע למוצרי צריכה. אבל לפעמים, משהו מפעם הוא יותר מסתם רהיט, תמונה, בגד או במקרה שלנו – מכונית. לפעמים משהו מפעם הוא מזכרת, קפסולת זמן שמחברת בין מי שאני היום למי שהייתי, לאנשים שיקרים לנו ואינם.

כאשר נתקלנו בפוסט של איה הוד ניקולט בפייסבוק היה ברור שזה אחד מהסיפורים האלו, כאשר הבנו לאן הוא התגלגל, ידענו שזו גם הזדמנות להוציא אותו החוצה ולספר אותו. לא רק כי הוא ראוי, אלא כי ההתגייסות לעזרתה הייתה כל כך מרגשת, שאי אפשר להשאיר אותה בלי קרדיט.

אז הסיפור הזה מתחיל נמוך, מאוד נמוך, ולא רק כי הוא מתחולל בקומה מינוס 2 של הקניון. הוא מתחיל נמוך כי איה חוזרת למכונית שהשאירה בחניה, רק כדי למצוא אותה שמוטת טמבון ופגועה אחרי שנהג אחר עבר, פגע במכונית שלה והמשיך בלי להשאיר פתק. וכמו שמודה איה, נכון ששום דבר בהופעה החיצונית של הקורולה 1996 לא בדיוק משדר “ערך”. את הערך הסנטימנטלי שיש לה עבורה קשה למדוד או להעריך מבחוץ.

“היא היתה של סבא שלי ז"ל. ניצול שואה שהיה אחד העוגנים בחיי. אהבתי את סבא שלמה שלי אהבת נפש ובכל פעם שאני נכנסת לטויוטה הזאת, אני מרגישה אותו איתי, אני נזכרת ברגעים שלנו יחד כשסבא הסיע אותי בטויוטה הזאת לתחנת האוטובוס או לבסיס הצבאי וזה מרגיע אותי”. ולמרות הצבע השרוף, שלא תטעו בה, המכונית הזו היא שורדת כבישים אמיתית “מכוניות מדהימות וחזקות כאלה כבר לא מייצרים היום! היא מדהימה. כל החלקים מקוריים. אפילו המפתח המקורי והסמל שרדו 30 שנה” מספרת איה.

וכך מול המכונית, כדור של עלבון וכעס תקוע בגרון, איה מנסה למצוא קצה חוט באמצעות מצלמות האבטחה של הקניון וכאשר היא מבינה שגם משם לא תגיע העזרה, היא פורקת את הסיפור הכואב בפוסט בקבוצה השכונתית.

אלא שמכאן, הסיפור מקבל תפנית מעניינת מאוד. “מישהו שגר בשכונה קרא את הפוסט שלי” היא מספרת, “אבל זה לא היה מי שפגע לי באוטו”. והאיש הזה הוא דור פיקל, מנכ"ל יוניון מוביליטי מבית יבואנית טויוטה יוניון מוטורס. פיקל מתכתב עם איה ומחליט לנסות לסייע ככל האפשר “הבנתי שיש אפשר לעשות כאן טוב, ולחזק על הדרך את הערכים של המותג ושל היבואן”.

לאחר מכן מתחיל הכדור להתגלגל במסדרונות החברה. פיקל, מעביר את הסיפור שלה לידי יואנה ברגיג, מנהלת קשרי הלקוחות אצל היבואנית ומשם למחלקת השירות שם נוחת אצל אריה לייב סמנכ"ל השירות, טכני וחלפים שמאשר את המחווה יוצאת הדופן כלפי איה – המכונית תשופץ על ידי היבואנית מהיסוד ותוחזר למצבה המקורי.

התחנה הבאה היא הגעה למרכז השירות של ניאו מוטורס ברעננה, שם היא נוחתת בידיים של יניב שלם. שהתגלו בדיוק כידיים המתאימות למשימה עם המומחיות שלו בשיפוץ מכוניות ישנות. המכונית הופשטה, לוטשה, חודשה, זרועות ארוכות נשלחו אל מעבר לים, קשרים הופעלו, חוטים נמשכו ולאט לאט הצטברו החלפים המקוריים (!) ואחרי שנצבעה והורכבה למצב שבו יצאה מהמפעל לפני 29 שנים

אז מה עכשיו? איה מספרת שהדבר הראשון שעשתה אחרי שקיבלה את המכונית מחדש היה לתלות בה תמונה של סבא שלמה וסבתא רוזה ז"ל. והתחנה הבאה של הקורולה הזו היא להיכנס לסטטוס האספנות שהיא ראויה לו “כחדשה” ולזכות להמשיך ללוות את המשפחה עוד הרבה שנים.

וכך הסיפור שמתחיל באחד הביטויים הדוחים ביותר של התנהגות נהג, של פגיעה ברכוש והימלטות, מסתיים בסוף טוב, בחבורת אנשים שמבינה שגם מכונית זולה יכולה להיות יקרה מאוד מבחינה סנטימנטלית וראויה להערכה ושימור.

קרדיטים.
צילום: יוניון מוטורס
כתיבה: מערכת אוטו

יש לך רעיון לסטיקר?

תעלה את זה כאן, ונעצב לך את זה - בחינם!

(נא לכתוב רק רעיונות יצירתיים ואישיים)

 
מתעדכן!
 
 
סטיקר 1
קרדיט: @EBA
“אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה, אל תהרהר אחריו, סע אחריו”

 
 
סטיקר 2
קרדיט: @EBA
“שוטר פיקח אני פורק לך את הצורה אם אתה נותן לי דו"ח”

 
 
סטיקר 3
קרדיט: @יצחק-רשטונ
אחורי ארי ולא אחורי אשה [ברכות סא.] ברחוב אמרו בכביש לא כ"ש

בעוד שבישראל מתווכחים על נת"צים, העולם כבר מתקדם לנהיגה אוטונומית. אירופה מאשרת, טסלה מבצעת, וזה קורה כבר עכשיו בסן פרנסיסקו ובשנגחאי. מי שלא קולט את הכיוון יישאר מאחור - עם הגה ביד וחור בכיס

עו"ד תמיר דורטל

יש נטייה אנושית מסוכנת לחשוב שהעולם הוא סטטי וששינויים קורים לאט. הנטייה הזו גורמת לישראלים לחשוב שמכונית שנוסעת לבד, בלי נהג, היא משהו ששייך לסרטי מדע בדיוני או לנכדים שלנו. אבל המציאות, כדרכה, לא מחכה למאחרים.

בעוד פחות מחודש, בפברואר 2026, האיחוד האירופי צפוי לאשר סופית את התקינה החדשה: אישור חוקי למכוניות לנסוע בכבישים ציבוריים ללא ידיים על ההגה, ואף ללא נהג כלל. במקביל, הדלפות מירושלים על שיחה משולשת בין נתניהו, מירי רגב ואילון מאסק מצביעות על כך שבכנס החדשנות שיתקיים בירושלים במרץ ישראל תודיע שהיא מצטרפת למהפכה.

טסלה פיצחה את הקוד
כשאני מנחה כנסים על עתיד הכלכלה, אני נתקל בספקנות: “אבל הטכנולוגיה עוד לא שם”. ובכן, היא שם. ועוד איך.

החברה שפיצחה את השיטה הרבה לפני התחזיות היא טסלה. בעוד המתחרים בזבזו מיליארדים על חיישני לייזר יקרים ומיפוי מוקדם של כל סנטימטר בכביש, מאסק הימר על בינה מלאכותית טהורה ורשת עצבית שלומדת ממיליוני רכבים בזמן אמת. ההימור הצליח.

מי שעוקב אחרי הסרטונים מארה"ב רואה את הבלתי יאומן: רכבי טסלה עם מערכת הנהיגה המלאה (FSD) מנווטים בערים סואנות, בגשם, בערפל ובסיטואציות מורכבות שגורמות לנהג אנושי להזיע – והם עושים את זה באפס מאמץ ובבטיחות שעולה על זו של האדם הממוצע. בסין ובארה"ב, מוניות רובוטיות כבר מסיעות נוסעים ללא נהג במושב הקדמי.

המשמעות: סוף עידן הבעלות על רכב פרטי
המהפכה הזו תשנה את החיים שלנו בצורה שקשה לתפוס. ברגע שהרכב נוהג את עצמו, הקונספט של “מכונית פרטית” הופך למיותר, כמו החזקת סוס בחצר.

למה להוציא 150 אלף שקל על גוש ברזל שעומד בחניה 95% מהזמן ומאבד מערכו? בעולם האוטונומי, אתם מזמינים נסיעה, הרכב מגיע תוך דקה, לוקח אתכם לעבודה וממשיך לנוסע הבא. עלות הנסיעה תצנח לרמה של שקלים בודדים – זול יותר מאוטובוס, נוח כמו לימוזינה עם נהג פרטי.

זה אומר שאין יותר טסטים, אין טיפולים במוסך, ואין דאגה ל"מי ינהג" בבילוי משותף עם חברים. הניידות הופכת לשירות זול וזמין לכולם – מקשישים ועד ילדים, ואפילו בעלי מוגבלויות ועיוורים.

המכשול האמיתי: לא הטכנולוגיה, אלא הרגולטור
אז למה אנחנו עדיין עומדים בפקקים? בגלל הבירוקרטיה.

כאן נכנסת לתמונה הזווית הכלכלית החדה. המהפכה הזו מאיימת על פרות קדושות. היא מייתרת את “תקן החניה” המפורסם שמייקר כל דירה ב-200 אלף שקל (כי המכוניות לא יצטרכו לחנות מתחת לבית, והחניונים יהפכו למחסנים). היא מאיימת על הכנסות המדינה מדוחות תנועה (רובוטים לא עוברים באדום) וממיסוי מטורף על רכישת רכב.

אבל כפי שאני טוען שוב ושוב בפרקי הפודקאסט “על המשמעות”: כשיש טכנולוגיה שמציעה התייעלות בסדרי גודל כאלה, שום רגולטור לא יוכל לעצור אותה לאורך זמן.

לפני מספר חודשים מכרתי את הרכב המשפחתי החדש שלי. חברים חשבו שהשתגעתי. אני חושב שזו ההחלטה הרציונלית ביותר שעשיתי. להחזיק רכב ב-2026 זה להחזיק מניה שצוללת לאפס. העתיד כבר כאן, הוא נוסע לבד, והוא עומד לשטוף את ישראל. השאלה היחידה היא אם המדינה תפתח לו את השער, או שתנסה להילחם בקידמה על חשבון הכיס של כולנו, עד שתובס קשות במלחמה חסרת הסיכוי מול הטכנולוגיה.

קרדיט: אתר אוטו

@Klonimoos כתב במכשיר לוויז בלבד מומלץ:

נשמח להבין למה.
טאבלט עם וויפרי, חסום לחלוטין. (יותר כמעט מכל חסימה… ודו’‘ק)
סיבה יחידה להעדפה לכאו’ היא לשלם יותר ולקבל פחות. לא?

יכול להיות שזה ישמע כמו ראש בקיר, אבל בדור הזה אין ברירה
אני לא קונה סמארטפון/טאבלט, נקודה.
לא משנה מה אני הולך לעשות עם זה אח"כ,
ואכן אני מחפש מכשיר עם חסימה טובה.

חברה הגזמתם פה עם התגובות,

זה שאני שומר על הזכויות שלי זה אומר שאני מחנך את העולם?
האם כשיש תור ארוך שרוצה להידחף, יש לי רק 2 אופציות - או להיתקע 5 דקות או להיות עצבני כל היום?

למה לעשות את זה מסובך העניין פשוט!
אני עומד במחסום מכבים (443) בצד ימין שלי נתיב שלם של אנשים שנכנסו לנתיב סגור ע"מ להידחף
אני לא מחנך אותם, ואני גם לא רב איתם, וגם לא מתעצבן!
פשוט נצמד 0 למכונית שלפני, ואם צריך קצת בלאגן גם לא יזיק, וחלאס!
ותאמינו לי, אפשר לעשות את זה גם בצורה רגועה שהאנשים ברכב לא ירגישו בכך

Spoiler

ו @קיה-ריו - תמהני ממש על מה שכתבת וד"ל

#anchor(שברולט טאהו בארץ – המחיר החל מ-780,000 שקלים)

החל שיווק טאהו, רכב השטח הגדול מאוד של שברולט, מוצע במפרט אבזור עשיר

חברת UMI, יבואנית שברולט, החלה לשווק את טאהו – דגם פנאי-שטח גדול במיוחד. זו הפעם הראשונה שדגם זה משווק באופן סדיר על-ידי היבואן; עד כה הגיעו יחידות של טאהו במסגרת יבוא אישי.
היכרות
שברולט טאהו נחנך ב-1992, אז החליף את בלייזר K5, וכיום הוא מכהן במסגרת הדור החמישי מ-2019 ולאחר מתיחת פנים ב-2024. זהו הדגם הכמעט-גדול מסוגו של שברולט, רק סברבן גדול ממנו, והוא מיועד לשבעה נוסעים. הבסיס הוא פלטפורמה T1XX אותה הוא חולק עם סברבן, קאדילק אסקלייד, גם הטנדרים שברולט סילברדו 1500, GMC סיירה.

כאמור זהו רכב גדול מאוד – בסיס הגלגלים 307 ס"מ, האורך 537 ס"מ, הרוחב 206 ס"מ והגובה 194 ס"מ. נפח תא המטען 722 ליטרים כאשר כל המושבים בשירות, והוא בהחלט כבד: 2795 ק"ג.

על התנועה ממונה, כמו בעוד דגמים אמריקאים קרובים, מנוע בנזין אטמוספרי 6.2 ליטר V8, וזה מייצר 420 כ"ס ב-5600 סל"ד ו-63.6 קג"מ ב-4100 סל"ד. למנוע משודכת תיבה אוטומטית עם 10 הילוכים, ההנעה כפולה, ולרכב הילוך כוח, דיפרנציאל אחורי מוגבל החלקה, קפיצי אוויר נשלטים אלקטרונית.

ההצעה
שברולט טאהו מוצע בישראל רק ברמת האבזור הגבוהה ביותר, ‘היי קאונטרי’, ובזו שני מושבי קפטן במרכז. במפרט האבזור: תאורת לד, חישוקי "22, גג זכוכית, מצלמות היקפיות; תפעול חשמלי לתא המטען, למדרגות הצד, לקיפול המושבים האחוריים, לתפעול הקדמיים שיש בהם אוורור; צג מרכזי "17.7 ושיקוף סלולרי, מחוונים מוקרנים, תצוגה עילית, מראה מרכזית המקרינה תמונת מצלמה לאחור; בקרת אקלים רב-אזורית ופתחי מיזוג בכל השורות; מערכת שמע של בוז, ריפוד עור.

במפרט הבטיחות: בלימה אוטונומית, תיקון סטייה מנתיב, ניטור אקטיבי של שטחים מתים, בקרת שיוט אדפטיבית. מחיר שברולט טאהו החל ב-780,000 שקלים, והיבואנית מכוונת אותו אל מול דגמי הפנאי הגדולים (E-SUV) של יצרני היוקרה הגרמנים.

קרדיט: אתר אוטו
כתב: אלי שאולי

@גיל

@נייטרון-חפשי כתב בסטיקרים לרכב:

הנהג בשיחה!
צפירתך תועבר לתא הקולי.

@aiib
מה גם, שאחרי שתעשה את כל אלה,
תראה שיש לך רכב מצוין, וחבל למכור את זה…

@שמואל-קליין
עם כאלה אנשים
אתה צריך לחכות לתגובה של EBA ולעשות את מה שהוא אומר…

מכוניות שמשנות כללי משחק היו כאן מתמיד ולא קיה ספורטאז’ המציאה את הכללים. בשנת 1998 נחתה בארץ מאזדה 626 החדשה עם תג מחיר שובר שוק שסייע רבות למאזדה לבסס את מעמדה בצמרת השוק.

בסוף שנת 1997 הודיעה דלק מוטורס, יבואנית מאזדה על הגעתה של מאזדה 626 החדשה לארץ, שהחליפה את הדור הקודם של ה-626 ששווק כאן מאז החלה מאזדה את פעילותה בישראל בשנת 1992. ה-626 החדשה אמנם זנחה את העיצוב המקורי ונאה במיוחד שאפיין את הדגם שהחליפה, והסתפקה בעיצוב רבוע ושמרני יותר, ובנוסף, צמצמה מעט ממדים וזכתה לאבזור לא יותר נדיב ממשפחתית טיפוסית לאותה תקופה, אך הציעה אפשרות קוסמת להתקדם ל"מכונית מנהלים 2 ליטר " במחיר שובר שוק של 105,900 ש"ח, שהפך אותה לאחת העסקאות המשתלמות בארץ.

במחיר החדש של ה- 626, היתה מכונית המנהלים של מאזדה יקרה רק ב-10% ממחיר משפחתית מאובזרת ממוצעת, ובנוסף, פתחה פער של 20% ממחירי מכוניות המנהלים שהתחרו בה באותה תקופה ( טויוטה אוונסיס – 130,000 ש"ח, הונדה אקורד- 146,000 ש"ח, מיצובישי גאלאנט – 123,000 ש"ח), שלא מהרו להוריד מחירים מצידן. למען ההגינות, נוסיף שאת המהלך של מאזדה הקדימה יבואנית אופל שהחלה לשווק את מכונית המנהלים שלה – אופל ווקטרה במחיר דומה לשל המאזדה, אולם חוסר אהדה של השוק למכונית מנהלים מבית אופל לעומת אימוץ חם ומחבק של מכונית מנהלים יפנית המצוידת בתג מחיר שובר שוק, הפכו את המאזדה לאחד הלהיטים של שוק הרכב הישראלי בשנים הבאות. כחלק ממסע הפרסום החכם של היבואנית, הוצמד ל-626 גם הסלוגן " מולטי משפחתית", שסייע למכונית לגנוב לא רק לקוחות רבים מסגמנט מכוניות המנהלים 2 ליטר, אלא גם לקוחות רבים מאוד מסגמנט המשפחתיות. בדיוק כפי שקיה ספורטאז’ רוקדת כיום על לקוחות של 3 סגמנטים ( משפחתיות, ג’יפונים ומנהלים ).

וההצלחה לא איחרה לבוא: בתוך 7 שבועות מרגע הודעת היבואן על תחילת השיווק, נמסרו בישראל כ- 1,200 מדגמי ה- 626 – נתון מצוין בהתחשב שכל סגמנט מכוניות המנהלים ריכז בכל השנה הקודמת כ-5,000 מכוניות בלבד. בשנה הראשונה לשיווק נמסרו כאן 4,066 עותקים, שהקנו לו את המקום השישי ברשימת הדגמים הנמכרים ביותר בארץ באותה שנה. את השנה שלאחר מכן, סיימה מאזדה שוב במקום הראשון במכירות, עם 20,188 מסירות, ופי 2 ! יותר מיונדאי שהיתה במקום השני עם 10,264 מסירות, כאשר אלפי יחידות נוספות היו מדגמי ה- 626.

קרדיט: אתר wheel

אם תביטו בשוק הרכב הישראלי תטעו לחשוב שיש עשרות מותגים אשר מתחרים על הכיס שלכם – אבל תופתעו שרבים מהם שייכים לאותו בעל הבית. אז איזה מותג שייך לאיזו יצרנית ומי עומדת עצמאית בשטח? עושים סדר בבלגאן

כתב: בן חסון
אתר: אוטו

ייצור, הפצת ומכירת כלי רכב זה עסק יקר. מאחורי כל מכונית “רגילה לא מיוחדת” עומדות אינספור שעות פיתוח יקרות, מפעלי ייצור, קווי אספקה, כוח אדם, שיווק ועוד – וכל זה מתורגם למאות מיליוני דולרים המושקעים בכל דגם חדש שעולה על כבישי ישראל והעולם. העלויות הגבוהות הובילו את יצרניות הרכב השונות “לאחד כוחות” בשלל מיזוגים, רכישות והשתלטויות לאורך השנים. מהלכים אלה אפשרו ליצרניות הרכב לפרוש את עלויות הפיתוח על פני מספר דגמים ממותגים שונים, וכך גם לפנות לקהלים שונים עם העדפות שוק שונות – ובכך להגדיל את נתח השוק הכולל של יצרנית האם.

בכתבה הזו נעשה סדר בין קבוצות הרכב השונות המשווקות בישראל וכל המותגים המיוצגים תחתיהן, או לפחות הבולטים שבהם. בנוסף, נציין מותגים בולטים נוספים של היצרניות אשר אינם משווקים בישראל באופן סדיר. אנו נתחיל מקבוצות הרכב הגדולות, משם נעבור ליצרניות העצמאיות.

קבוצות הרכב הגדולות

ב.מ.וו

מותגים: ב.מ.וו, מיני

לא משווק בישראל: רולס רויס

קבוצת ב.מ.וו נוסדה דה פקטו בשנת 1916 כיצרנית מנועים (כולל מנועי מטוסים) – בהמשך גם אופנועים – כאשר ייצור המכוניות החל רק בסוף שנות ה-20’. לאורך כל שנותיה החברה הייתה ונותרה עצמאית וביצעה מספר רכישות מצומצם-יחסית. במחצית הראשונה של שנות ה-90’ רכשה ב.מ.וו את קבוצת רובר הבריטית הכושלת שכללה את רובר, MG, לנד רובר ומיני. מהר מאוד היצרנית מכרה את כל המותגים למעט מיני אותה החייתה בתחילת שנות ה-2000 כמכונית קטנה, אופנתית ויוקרתית.

פחות או יותר באותה מסגרת זמנים פעלה היצרנית לרכישת רולס-רויס. זו למעשה נרכשה ע"י פולקסווגן בעסקה שלה לרכישת בנטלי, אולם הזכויות לשימוש בשם רולס-רויס הגיע לידי ב.מ.וו. בשנת 2003 הועברו כל הזכויות לב.מ.וו ומאז יצרנית היוקרה הבריטית נמצאת תחת המטריה הבווארית.

ברית רנו-ניסאן-מיצובישי

מותגים: רנו-אלפין-דאצ’יה, ניסאן-אינפיניטי, מיצובישי

באופן מעניין ושונה, קבוצת היצרניות הזו פועלת כשותפות אסטרטגיות ולא כקבוצת רכב יחידה עם “בעלת בית” עיקרית. ראשית שיתוף הפעולה בשנת 1999, כאשר ניסאן היפנית הייתה על סף קריסה וברנו ראו הזדמנות להשקעה טובה. קרלוס גוהן, שהיה כוכב עולה ברנו לאחר רה-ארגון שעשה בחברה בשנות ה-90’, נשלח אל יפן כדי “לנקות” את ניסאן ולהוביל את תוכנית ההבראה שלה. בהמשך, שנת 2018, המנהל הכל יכול נעצר ביפן עקב האשמות שונות ואף הוברח ללבנון במבצע שנשמע מהסרטים, אבל זה עניין אחר שתוכלו לקרוא עליו בהרחבה כאן.

בשיא הברית רנו החזיקה עד כ-43% ממניות ניסאן והיתה הדומיננטית בקשר. בשנת 2016 ניסאן רכשה 34% ממניות מיצובישי וזו נכנסה לברית הקיימת. שלוש היצרניות הללו (והמותגים תחתיהן) חולקות ידע, טכנולוגיה ומפעלי ייצור ובכך חוסכות עלויות ומשפרות את התחרותיות שלהן בבמה הגלובלית.

כיום, לאחר משבר האמון שנוצר בהנהלה היפנית של ניסאן והמשבר הכלכלי שחווה החברה בשנים האחרונות מבנה האחזקות שונה. רנו וניסאן מחזיקות כל אחת ב-15% מהשניה, בעוד ניסאן הורידה את אחזקותיה במיצובישי לכ-24%.

ג’ילי

מותגים: ג’ילי, וולוו, זיקר, לינק&קו, סמארט, פולסטאר, LECV, פאריזון

לא משווק בישראל: לוטוס, גלקסי, גיאומטרי, ליואן ועוד

יצרנית הרכב הסינית ג’ילי נוסדה בשנת 1998 תחת חברת האם ג’ילי אחזקות – ומדובר בחברה פרטית שאינה קשורה לממשל. בדומה ליצרניות רכב רבות בסין – כבר בשלב מוקדם יחסית הציגה היצרנית תתי-מותג – אמגרנד, גלקסי, גיאומטרי ועוד – הפונים לקהלי יעד שונים בשוק הסיני. מחוץ לסין דגמים אלה משווקים לרוב תחת מותג האם ג’ילי.

ואם דיברנו על מחוץ לסין, המהלך הגדול הראשון הגיע בשנת 2010 – אז רכשה ג’ילי את וולוו השבדית. בהמשך (שנת 2013) רכשה ג’ילי את חברת המוניות הלונדונית (כיום LEVC), בשנת 2017 נרכשו כ-50% מפרוטון המלזית ולוטוס הבריטית. בשנת 2020 רכשה ג’ילי 50% ממותג הרכב סמארט ולמעשה המותג כיום הוא מיזם משותף של מרצדס וג’ילי בו הראשונה אחראית על העיצוב והמיתוג והשניה על פיתוח הדגמים.

במקביל למסע הרכש בג’ילי דאגו להקים מספר מותגי רכב חדשים מן היסוד – לרוב עם מחשבה ופנים אל השוק שמחוץ לסין. כך הוקמו פאריזון (2010) לתחום המסחרי, לינק&קו (2016), פולסטאר (2017) כמותג פרימיום-חשמלי אירופאי וזיקר (2021) כמותג חשמלי-יוקרתי ומתקדם.

גרייט-וול (GWM)

מותגים: ORA

לא משווק בישראל: Haval, Tank, WEY

חברה פרטית נוספת מסין אשר נוסדה בשנת 1984 וייצרה בתחילת הדרך כלי רכב מסחריים קלים בעיקר. נזכיר כי גרייט וול הייתה מהראשונות בקרב יצרניות הרכב הסיניות להגיע לשוק הישראלי אי שם בשנת 2012, אך לתקופה קצרה בלבד.

בעשור השני של שנות ה-2000 החלה גרייט וול להרחיב את היצע המותגים שתחתיה והציגה את Haval המתמקדת ברכבי פנאי. בשנת 2016 הוקמה WEY כיצרנית רכבי פנאי עם פנים לשיווק במערב – ודגמיה אף שווקו כאן בישראל בהצלחה. אולם, נכון להיום, שיווק המותג הופסק עקב חוסר התאמה בתקינה שכן המותג עצר את פעילותו האירופית. בשנת 2021 הושק מותג Tank המתמקד ברכבי שטח של ממש.

המותג ORA הוא היחיד מבית גרייט וול המשווק כיום בישראל והוא מתמקד בכלי רכב חשמליים בעלי עיצוב רטרו ייחודי למדי.

דונגפנג

מותגים: וויה, דונגפנג, פורת’ינג, M-HERO
לא משווק בישראל: M-HERO (בקרוב), אאלוס, eπ, נאמי

קבוצת הרכב דונגפנג הוקמה בשנת 1969 והיא בבעלות ממשלתית. החברה מנהלת מגוון רחב של שיתופי פעולה עם יצרניות מהמערב (סטלנטיס, רנו) והמזרח (הונדה, ניסאן) ומשווקת תחתיה בסין מגוון רחב של מותגי רכב שונים לשוק הביתי. מחוץ לסין היא פועלת באמצעות מגוון מותגי – חלקם משווקים גרסאות מותאמות של מותגי הרכב ה"סינים" תחת מותג דונגפנד עצמו – ראו את דונגפנג בוקס המשווקת בישראל, למשל.

בדומה לגרייט וול, גם פעלה לפתח קו מותגים עצמאי הפונה אל שווקי המערב. כך קיבלנו את פורת’ינג המתמקדת ברכבי פנאי או את וויה בתחום היוקרתי. בעתיד הלא רחוק צפוי להגיע אלינו דגם ראשון של מותג M-HERO המתמקד ברכבי שטח יוקרתיים ומתקדמים.

ג’נרל מוטורס (GM)

מותגים: שברולט, קאדילק

לא משווק בישראל: GMC, ביואיק

ג’נרל מוטורס קמה מראשיתה (1908) כ"קבוצת רכב", ומתחילת דרכה שיווקה מגוון מותגים. היצרנית האמריקאית שכללה את השיטה, הציגה את רעיון המותגים ה"מדורגים" אשר פונים לקהלים שונים ברמות מחירים שונות, ובשיאה שיווקה כ-15 מותגי רכב שונים במקביל. למרות הביקורת שלעיתים עלתה לאורך השנים, GM הייתה ליצרנית הרכב הגדולה בעולם במשך 77 שנים (עד שנת 2008). אלא שאז, שנות המשבר הכלכלי הגדול הנודע, ושורה של כשלים ניהוליים הובילו אותה לקריסה הגדולה ממנה חולצה באמצעות הממשל האמריקני.

במסגרת רה-ארגון היצרנית התמקדה בארבעת מותגי הליבה שלה – שברולט העממית, ביואיק בתחום הביניים, קאדילק היוקרתית ו-GMC המסחרית. שאר המותגים נמכרו (אופל, סאאב ואחרות) או סגרו את פעילותם (פונטיאק, סאטורן, האמר ועוד). כיום היצרנית מציגה מבנה רזה ויעיל יותר וכוללת גם כמה קשרים ליצרניות רכב סיניות כדי לחזק את הנוכחות שם – בעיקר עם SAIC.

הונדה

מותגים: הונדה

לא משווק בישראל: אקורה

יצרנית הרכב היפנית הזו נוסדה בשנת 1948 ועיקר פעילותה בתחום הרכב נוגע למותג הונדה עצמו. בשנת 1986 הוקמה אקורה, מותג היוקרה שלה המיועד בעיקר לשוק הצפון אמריקאי. לאחרונה בחנה הונדה את האפשרות לרכוש את ניסאן המתקשה-כלכלית אולם הצעה זו נפסלה לבסוף. בנוסף, להונדה שיתוף פעולה פורה עם סוני להצגת מותג רכב חשמלי משותף.

יונדאי

מותגים: יונדאי, קיה, ג’נסיס

יונדאי הוקמה בשנת 1967 בדרום קוריאה והייתה מאז ועד היום קבוצת רכב עצמאית. בשנת 1998 רכשה יונדאי את המתחרה הקוריאנית שלה קיה וכיום הצמד פועלת תחת אותה מטריה – וכיום מדובר בקבוצת הרכב השלישית בגודלה בעולם עם מעל ל-7.2 מיליון כלי רכב שנמסרו בשנת 2024. בשנת 2016 הצטרף באופן רשמי מותג היוקרה העצמאי של היצרנית תחת השם ג’נסיס.

פרט טריוויה מעניין: בשנת 2024 הצמד יונדאי-קיה – אשר משווק בישראל על ידי שתי יבואניות שונות – מסר בישראל למעל מ-54,000 מכוניות. נתון זה מהווה כמעט בדיוק 20% מהשוק באותה השנה כך שאחת מכל חמש מכוניות שעלו על כבישי ישראל בשנת 2024 הגיעו מאותו הבית.

טויוטה

מותגים: טויוטה, לקסוס, הינו

לא משווק בישראל: דייהטסו

טויוטה נוסדה בשנת 1937 ומנוהלת מאז ועד היום על ידי משפחת טויודה – ומדובר ביצרנית הרכב הגדולה בעולם. לאורך השנים ביצעה היצרנית מעט רכישות. הינו הצטרפה בשנות ה-60’ והיא אמונה על התחום המסחרי. הרכישה הבולטת היא זו של דייהטסו היפנית בשנת 2016 – וזו כבר שנים שאינה משווקת באירופה או ישראל. בנוסף, טויוטה מחזיקה ב-20% (לא מניות שליטה) בסובארו ולצמד שיתופי פעולה רבים: הבולטים הם בתחום החשמלי (סולטרה-bZ4X, או C-HR החשמלי ואנצ’רטד החדש, למשל) אך גם בתחום הספורטיבי עם הצמד BRZ ו-GT86.

בנוסף, לטויוטה אחזקות של כ-5% גם באיסוזו, מאזדה וסוזוקי איתן החברה משתפת פעולה במגוון תחומים.

לקסוס הוקמה על ידי טויוטה בשנת 1989 ומשמשת מאז ועד היום כחטיבת היוקרה של היצרנית היפנית. דגמים רבים של לקסוס חולקים מכלולים עם מגוון דגמי טויוטה: כך למשל לקסוס NX חולק את הבסיס עם טויוטה ראב 4, לקסוס TX וטויוטה גרנד היילנדר ועוד. בשנים האחרונות טויוטה מקדמת את תת-המותג קראון בעיקר בשוק היפני המקומי וזה הצפון אמריקאי – מעניין לראות אם זה יתגלגל למותג עצמאי בהמשך.

מרצדס-בנץ

מותגים: מרצדס, סמארט

יצרנית הרכב הגרמנית תחגוג בשנת הבאה 100 שנים להיווסדה, אולם ההיסטוריה שלה הולכת אפילו רחוק יותר אל עבר דפי ההיסטוריה. החברה נוצרה ממיזוג של שתי יצרניות רכב גרמניות, אחת מהן הייתה שייכת לקרל בנץ – מי שנחשב בעיני רבים לממציא הרכב ה"מודרני". מדובר באחד ממותגי הרכב המזוהים ביותר בעולם, וככזה לא מפתיע שהיצרנית מיעטה ברכישות לאורך השנים.

תחת מטריית מרצדס פועלים מגוון רחב של תתי-מותג הפונים לקהלים שונים – וכולם נושאים את סמל הכוכב האייקוני מלפנים. כך פועלות למשל חטיבת AMG שנרכשה באופן רשמי בשנת 1999, חטיבת המסחריות של היצרנית, חטיבת EQ המחושמלת ועוד. אפילו מייבאך – מי שהייתה אמורה להוות תחרות לרולס-רויס ובנטלי ונכשלה – משווקת כיום כרמת גימור יוקרתית במיוחד לכמה דגמים נבחרים של מרצדס.

יוצאת מן הכלל היא סמארט אשר נרכשה ע"י מרצדס וכיום נמצאת בבעלות משותפת עם ג’ילי.

סאיק (SAIC)

מותגים: MG, מקסוס, IM (בקרוב)

לא משווק בישראל: ראווי, וולינג, ריסינג ועוד

מיצרניות הרכב הוותיקות בסין – סאיק הוקמה בשנת 1955 והיא חברה בבעלות ממשלתית. לאורך השנים החברה התבלטה במגוון רחב במיוחד של שיתופי פעולה עבור דגמים לשוק הסיני עם יצרניות המערב וביניהן: סקודה, פולקסווגן, קאדילק, שברולט ועוד.

בשנת 2006 רכשה החברה את הזכויות על הטכנולוגיה של חברת רובר הבריטית – ודגמים אלה שווקה תחת מותג חדש שהקימה בשם ראווי. שנה לאחר מכן רכשה סאיק את הזכויות על מותג MG הבריטי והחלה לייצר את דגמי המותג תחתיה. בהמשך פיתחה היצרנית את צמד המותגים הללו וכיום הם מהווים את עמוד התווך שלה – כאשר MG הוא המותג הפונה אל שווקי המערב. בסין משווקים מספר מותגי רכב קטנים יותר המיועדים בעיקר לשוק המקומי.

בצד המסחרי יותר ישנו מותג מקסוס אשר נבנה על בסיס הידע והטכנולוגיה של חטיבת הרכב המסחרי של ליילנד-דאף. בנוסף, בשנת 2020 נוסד מותג iM שאמור להוות את חוד החנית בתחום החשמלי המתקדם ולהוות תחרות של ממש למותגי רכב חשמלי כמו טסלה, אקספנג ועוד.

סטלנטיס

מותגים: אבארט’, אופל, אלפא רומיאו, ג’יפ, מזראטי, סיטרואן, פיאט, פיג’ו, ראם, DS

לא משווק בישראל: דודג’, ווקסהול, לנצ’יה, קרייזלר

סטלנטיס נוסדה בשנת 2021 מתוך מיזוג של שתי קבוצות רכב גדולות אחרות: PSA שהייתה הבית למותגי אופל (משנת 2017), סיטרואן, פיג’ו ו-DS עם קבוצת FCA. זו האחרונה הייתה בעצמה מיזוג בין קבוצת פיאט (אבארט’, אלפא רומיאו, פיאט, לנצ’יה, מזראטי, פרארי) שרכשה את קבוצת קרייזל (ג’יפ, דודג’, קרייזלר, ראם) בשנת 2009. מעניין לציין כי לפני המיזוג הגדול בין הצדדים, פרארי פוצלה להיות חברה נפרדת וכיום אינה חלק מקבוצת סטלנטיס.

המיזוג יצר את אחת מקבוצות הרכב הגדולות בעולם עם כ-6 מיליון כלי רכב שיוצרו בשנת 2024. עם זאת, מגוון המותגים הרחב כולל בתוכו מספר רב של מותגים כמעט מקבילים ולא תמיד מצליחים. יחד עם ההשקעה הגדולה שנדרשה לפיתוח פלטפורמות חדשות משותפות וכאלה לעידן המחושמל והקבוצה נמצאת כיום בקשיים. כבר תקופה שבכירי החברה מדברים על הקיצוצים הקרבים – ולא פעם נזרקת לאוויר “הבטחה” כי מותגים שלא ימצאו את מקומם בעידן החדש יחדלו מלהתקיים.

פורד

מותגים: פורד
לא משווק בישראל: לינקולן

יצרנית הרכב האמריקנית הוקמה בשנת 1903 ותמיד תיזכר כאחראית העיקרית למהפיכת הרכב העממית באמריקה בעזרת פורד מודל T האייקונית. לאורך השנים ביצעה פורד רכישות שונות והקימה מספר מותגים אך בהיקף מצומצם ביחס לזה של המתחרות כמו GM, למשל. גם במקרה של פורד, המשבר הכלכלי של שנת 2008 הוביל אותה להתנקות מאותם מותגי לווין. כך נמכרו להן יגואר, לנד רובר ואסטון מרטין וגם ההחזקה במאזדה שהגיעה בשיאה ל-33% מהחברה היפנית. מותג מרקורי סגר את פעילותו בשנת 2010.

היחידה ששרדה את הקיצוץ מלבד מותג הליבה (פורד) היא לינקולן אשר הוקמה בשנת 1917 ונרכשה על ידי פורד בשנת 1922. מאז ועד היום לינקולן מהווה את מותג היוקרה של היצרנית. בישראל משווק כיום רק מותג פורד באופן רשמי.

צ’רי

מותגים: צ’רי, ג’אקו, אומודה

לא משווק בישראל: אקסיד, קארי, ג’טור ועוד

צ’רי נוסדה בשנת 1997 והיא חברה ממשלתית והרביעית בגודלה מבין היצרניות הסיניות נכון לשנת 2024. צ’רי נמנעה מרכישות של יצרניות רכב זרות והתמקדה בשיתופי פעולה עם מגוון יצרניות: המעניין שבהם הוא שיתוף הפעולה עם היצרנית Qoros – מיזם הרכב הישראלי-סיני שכשל.

לאורך השנים הציגה צ’רי מותגים נוספים אשר מוצעים לצד מותג הליבה (צ’רי) וביניהם אקסיד היוקרתי, ג’טור בתחום הפנאי, קארי לתחום המסחרי ועוד. לצד צ’רי עצמה, שני המותגים הבולטים אשר פונים למערב עם אומודה (2022) אשר פונה לצעירים המחפשים רכב מעוצב ועדכני וג’אקו אשר מציע מגוון רכבי פנאי המבטיחים “אווירת פרימיום”.

צ’נגן אוטו

מותגים: אוואטר, דיפאל

לא משווק בישראל: NEV, אושן ועוד

יצרנית הרכב צ’נגן הוקמה בשנת 1996 והיא חברה בבעלות ממשלתית. מותגי הרכב המובילים שלה הפונים למערב הם דיפאל (2022) המייצרת בעיקר רכבי פנאי היברידיים וחשמליים מחד או אוואטר (2021) המציע רכבי פרימיום חשמליים. שני מותגים אלה מוצעים כיום בישראל.

פולקסווגן

מותגים: אודי, בנטלי, מאן, סיאט, סקודה, פולקסווגן, פורשה, קופרה

לא משווק בישראל: בוגאטי, למבורגיני, סקאוט

יצרנית הרכב הגרמנית הוקמה בשנת 1937 במטרה ושמה היה אמור לבטא את ייעודה להביא רכב אל העם הגרמני. לאחר שנות המלחמה החלה לפעול במסגרת האזרחית באופן חופשי וביצעה את הרכישה הראשונה שלה כבר בשנת 1964 – אז רכשה את אודי, מי שלימים תהפוך למותג היוקרה המרכזי של הקבוצה. בשנות ה-70’ החלה החברה לעבור תהליך מודרניזציה מואץ שכן עד אז התבססה היצרנית בעיקר על דגמים עם מנועים מקוררי אוויר שמקורם בימים שלפני המלחמה.

בשנת 1986 נרכשה סיאט כאשר סקודה הצטרפה בשנת 1991. שתי אלה היוו במשך שנים את החטיבות העממיות-יותר של היצרנית אולם כיום עתידה של סיאט כיצרנית רכב מן המניין לא לגמרי ברור. שנת 1998 הייתה השנה בה רכשה פולקסווגן שלוש מותגים אקסקלוסיביים במיוחד: בוגאטי, בנטלי ולמבורגיני. פורשה נכנסה תחת המטריה של פולקסווגן בשנת 2012, אולם באופן משעשע דווקא משפחת פורשה היא זו שמחזיקה במניות שליטה על הקבוצה.

בשנים האחרונות הצטרפו מותגים נוספים לקבוצה. קופרה, מי שהייתה חטיבת הביצועים של סיאט, הופרדה ליצרנית ומותג רכב עצמאית. בשנת 2022 הוכרז מותג סקאוט אשר מתכוון לייצר רכבי שטח ופנאי חשמליים והיברידיים. מותג זה מקודם ומתופעל כישות עצמאית בשוק הצפון אמריקאי.

כמובן, לקבוצה פעילות ענפה בתחומים נוספים כולל בתחום המשאיות (סקניה, מאן), הרכב המסחרי (פולקסווגן, מאן) ואפילו בתחום הדו-גלגלי שכן אודי היא למעשה הבעלים של דוקאטי, ל

יגואר-לנד רובר (טאטא)

מותגים: יגואר, לנד רובר

צמד המותגים הבריטי פועל תחת חברת JLR החל משנת 2008, אז נמכרו המותגים ע"י פורד לטאטא ההודית – והיא זו המחזיקה בהם עד היום. בעוד מותג הרכב של חברת האם אינו משווק בישראל, לנד רובר ויגואר דווקא כן, בערך.

אנחנו אומרים בערך מכיוון שנכון להיום יגואר אינה מייצרת ומשווקת כלי רכב חדשים ברחבי העולם. היצרנית נמצאת בעיצומו של מיתוג מחדש אשר מטרתו להצעיד אותה קדימה אל עבר עולם הרכב העתידי והמחושמל. ימים יגידו אם המהלך הצליח.

לעת עתה לנד רובר פועלת ללא שינוי. תחת מותג זה קמו מספר מותגי-משנה בהם ריינג’-רובר לקו הדגמים היוקרתי, דיפנדר לשטח ודיסקברי תחתיו מוצעים הדגמים המשפחתיים יותר.

BYD

מותגים: BYD
לא משווק בישראל: דנזה, יאנגוונג ועוד

בשנת 1995 הוקמה BYD, יצרנית סוללות שתהפוך לימים לאחת מיצרניות הרכב הגדולות בעולם. בשנת 2003 עם רכישת יצרנית הרכב הסינית צ’ינצ’ואן נכנסה BYD אל תחום הרכב. מותג הליבה הוא כמובן BYD, ולזה נוכחות רבה על כבישי ישראל.

ל-BYD מגוון מצומצם-יחסית של מותגים ולא בוצעו רכישות גדולות של יצרניות מחוץ לסין. מותג דנזה פונה אל פלח הפרימיום, כאשר מותג יאנגוונג פונה כבר ממש אל תחום היוקרה ושם על הכוונת מותגים כמו למבורגיני, פורשה ועוד.

הצטרפו לוואטסאפ של אוטו, כל העדכונים בזמן אמת

יצרניות עצמאיות

איסוזו

יצרנית הרכב היפנית היא הראשונה בחלק זה של הרשימה, וגם מהוותיקות בתחום שכן היא הוקמה בשנת 1934. מאז ועד היום – למרות כמה ניסיונות מיזוג ושיתופי פעולה לאורך השנים – איסוזו הייתה ונותרה יצרנית רכב עצמאית. באופן מעניין, מיצובישי וטויוטה מחזיקות בכ-9% ו-5% ממניות החברה בהתאמה – אולם עיקר מניות איסוזו מוחזק בידי הציבור ואין בעל שליטה בולט.

אקספנג

הוקמה בשנת 2014 והיא חברה בבעלות ציבורית. מדובר באחת מיצרניות הרכב הבולטות בסין השייכות לז’אנר ה"טסלה הסינית הבאה", ובמקרה של אקספנג יש קבלות. אקספנג הציגה כבר מגוון רחב של דגמים מפיתוח עצמי, נהנית ממשקיעים גדולים דוגמת עליבאבא ושיאומי ומשווקת את דגמיה במספר מדינות באירופה.

הונגצ’י

למעשה, מותג הונגצ’י הוא חלק מקבוצת FAW שהיא בבעלות הממשל הסיני, אלא של-FAW מגוון מצומצם של מותגי רכב – בסטון העממית לסין או ג’יפנג בתחום המסחרי – והיחיד מביניהן הפונה מחוץ לסין הוא הונגצ’י אשר מגיע גם אלינו. במקור, מותג זה הוקם כסמל ללאומיות הסינית ולרוב שימש את בכירי המפלגה הקומוניסטית בסין. כיום, כאמור, המותג משווק מגוון רחב יותר של כלי רכב ומתחיל להתרחב אל מדינות המערב.

טסלה

טסלה, בניגוד למה שניתן לחשוב, הוקמה בשנת 2003 על ידי מרטי אברהרד ומארק טארפינג – ללא קשר למנכ"ל הכל כך מזוהה איתה כיום: אילון מאסק. זה האחרון הצרפף בהמשך כמשקיע ועשה את דרכו להשתלטות על החברה. הדגם הראשון הגיע לכביש בשנת 2008 והיה למעשה גרסה מוסבת לחשמל של לוטוס אליס. בשנת 2012 הגיעה לכביש המכונית הראשונה מפיתוח עצמי – טסלה מודל S.

כאמור, כיום כל הדגמים של היצרנית הם מפיתוח עצמי שלה. שיתופי הפעולה הנוכחיים שלה עם יצרניות הרכב השונות נוגע בעיקר לפעולה האחרונה שלה לקבל התקן שלה לשקע הטעינה של רכב חשמלי בצפון אמריקה.

ליפמוטור

בדומה ליצרניות סיניות רבות אחרות, גם ליפמוטור נוסדה כסטארט-אפ לרכב חשמלי בסין – במקרה שלה בשנת 2015. החברה נמצאת כיום בבעלות ציבורית ולמרות שהיא פועלת באופן עצמאי, לאחרונה הוכרז שיתוף פעולה אסטרטגי רחב עם סטלנטיס אשר רכשה 20% ממניות החברה.

מאזדה

מאזדה נוסדה בשנת 1920 והחלה בייצור כלי רכב במהלך שנות ה-30’. לאורך השנים מאזדה פעלה כמותג עצמאי ולא ביצעה רכישות משמעותיות. עם זאת, לאורך השנים ביצעה מספר שיתופי פעולה עם יצרניות שונות כמו פורד אשר בשלב מסוים החזיקה בכ-30% ממניות מאזדה. כיום משתפת מאזדה פעולה עם איסוזו בייצור הגרסה שלה לטנדר BT-50 ועם טויוטה תחום פיתוח מערכות הנעה היברידיות.

ניו

ניו הוקמה בשנת 2014 במטרה להיכנס לפלח השוק החשמלי – בדיוק במשבצת של טסלה. ניו פועלת באופן עצמאי ונסחרת בבורסה. באופן מעניין, בניו פועלים להטמעת עמדות להחלפת סוללות במקביל לאפשרות לטעינה מהירה. בשלב זה המותג פועל באופן עצמאי אולם בחברה כבר הכריזו על הקמת שני מותגי רכב חדשים שיפעלו במקביל – פיירפליי לתחום העממי ואלפס לתחום הפרימיום.

סובארו

סובארו הוקמה בשנת 1953 ולאורך כל שנותיה מיעטה ברכישות של חברות חיצוניות. כיום היצרנית משתפת פעולה ביעקר עם טויוטה, אשר מחזיקה ב-20% ממניות החברה והיא בעלת המניות הגדולה ביותר של היצרנית. השותפות האסטרטיגית הובילה לפיתוח קו דגמים חשמלי משותף ומכונית ספורט עם מנוע בנזין: אנחנו מדברים כמובן על BRZ המהנה.

סוזוקי

סוזוקי הוקמה בשנת 1909 ונותרה מאז ועד היום כיצרנית עצמאית. לאורך השנים ביצעה מספר רב של שיתופי פעולה, אולם כיום מדובר בעיקר בקשרים עם טויוטה המחזיקה כ-5% ממניות סוזוקי. בנוסף, לסוזוקי חטיבה המיועדת לשוק ההודי – מרוטי-סוזוקי אשר כיום נמצאת בבעלותה.

KGM

מותג הרכב KGM נוסד בשנת 2023 תחת קבוצת GK הדרום קוריאנית אשר פועלת בתחומי האנרגיה, פיננסים ועוד. למעשה מדובר בגלגול חדש לסאנגיונג המוכרת שנקלעה לקשיים. כיום KGM פועלת באופן עצמאי ללא קשרים בולטים למותגי רכב נוספים.

סקייוול

חברת סקייוול נוסדה בשנת 2017 על ידי חברת ‘ננג’ינג גולדן דרגון’ המתמחה בייצור אוטובוסים. כחלק משיתוף פעולה עם יצרנית האלקטרוניקה סקייוורת’, בחלק בחלק מהשווקים היא מוכרת בשם של מותג האלקטרוניקה.

SERES

נוסדה בשנת 2016 במקביל בסין ובארה"ב ועסקה מראשית דרכה בפיתוח רכב חשמלי. מדובר בחברה עצמאית הנמצאת תחת קבוצת סוקון (DFSK) אשר לה קשרים לדונגפנג. כיום ל-SERES שיתופי פעולה עם וואווי בפיתוח מותג רכב חשמלי חדש בשם AITO.

מותגים נוספים

לצד קבוצות הרכב הגדולות ומותגי הרכב העצמאיים הבולטים ישנן כמה יצרניות רכב קטנות יותר או כאלה בעלות נוכחות מצומצם (לפחות בשלב זה) בשוק הישראלי. ואלה הן:

EVEASY

– מותג רכב חשמלי (2018) השייך לקבוצת JMEV הסינית. מעניין לציין כי רנו נכנסה כשותפה מלאה למיזם הרכב החשמלי של EVEASY.

NETA

– מותג הרכב NETA נוסד בשנת 2014 כחלק מקבוצת הוזון הסינית. מדובר במותג קטן אשר אמור להוות את חוד החנית בחדירה של הוזון אל מחוץ לסין.

GAC

– הוקם כמותג עצמאי לרכב פרטי בשנת 2008 בבעלות חלקית של הממשל הסיני. דגם אחד של המותג שווק בישראל לתקופה קצרה, ובעתיד הלא רחוק המותג צפוי להיות מושק מחדש בישראל עם מגוון דגמים רחב יותר.

JAC

– הוקמה בשנת 1964 בבעלות הממשל הסיני. תחת הקבוצה ישנם מגוון מותגי רכב, אולם היחיד ששווק באופן רשמי בישראל הוא מותג הליבה JAC. נכון להיום הופסק השיווק המסודר של דגמי המותג בישראל.

אסטון מרטין

– מותג היוקר הבריטי (1913) הוא אחד המאייקונים הבולטים של עולם הרכב. כיום מדובר ביצרנית רכב עצמאית הנשלטת על ידי שלוש קבוצות משקיעים עיקריות, היחידה שקשורה לתחום הרכב היא ג’ילי אשר מחזיקה ב-17% מאסטון מרטין. בנוסף, לחברה שיתוף פעולה ענף עם מרצדס אשר מספקת מנועים למגוון דגמי אסטון מרטין.

סנטרו

– הוקמה בשנת 2013 על ידי יזם ממוצא סיני-אמריקאי. החברה ממוקמת בארה"ב ומציעה מגוון כלי רכב מסחריים חשמליים למטרות שונות.

פוטון

– מותג זה נוסד בשנת 1997 ומתמקד בייצור רכבי שטח, מניוואנים, טנדרים וכלי רכב מסחריים עד לאוטובוסים ומשאיות קלות. נציין כי פוטון נמצאת בבעלות קבוצת BAIC הסינית שבבעלות הממשל.

פרארי

– לא צריך להציג את פרארי, יצרנית האקזוטיקה האיטלקית. כאמור, לאחר שנים בהן הייתה תחת שליטתה של פיאט, בשנת 2016 פרארי הופרדה מקבוצת FCA וכיום היא יצרנית עצמאית.

פטנט חדש חושף ניסיון של היצרנית היפנית לשמר חוויית נהיגה ידנית גם בדגמי היבריד וחשמל, עם מצמד וידית הילוכים מדומים

סובארו בוחנת דרך לא שגרתית לשמור על מעורבות הנהג בעידן החשמלי. בקשת פטנט שהגישה החברה לארגון הקניין הרוחני העולמי מרמזת על מערכת המדמה תיבת הילוכים ידנית, כולל דוושת מצמד וידית הילוכים, גם ברכב שמונע באמצעות מנוע חשמלי.

הפטנט מתאר מערכת בשם “Jackrabbit Start Suppression Device”, שנועדה למנוע זינוק חד מדי מהמקום. אבל מעבר לשם הטכני, המסמך מצביע על רכב הכולל מנוע הנעה, דוושת תאוצה, דוושת מצמד מדומה וידית הילוכים מדומה, שילוב שלא קיים כיום בדגמי הייצור של המותג.

לפי נוסח הפטנט, המערכת תופעל בכל התנעה במצב ידני, ללא קשר למצב שבו הסתיימה הנסיעה הקודמת. במצב זה הנהג נדרש לבצע פעולות של החלפת הילוכים ולחיצה על המצמד, גם אם קיימת אפשרות למעבר למצב אוטומטי שבו הפעולות הללו מנוטרלות.

המערכת אף מונעת התנעת הרכב אם הנהג לא לוחץ מספיק על דוושת המצמד המדומה, בדומה להתנהגות של רכב ידני קלאסי. מדובר לא רק בסימולציה ויזואלית או קולית, אלא בניסיון לחקות את חוויית הנהיגה הידנית גם ברמת התפעול.

לא המצאה בלעדית
סובארו אינה היחידה שמתמודדת עם השאלה כיצד לטפח את חדוות הנהיגה ותחושת שליטה ברכב חשמלי. הונדה הציגה הילוכים מדומים בדור הבא של הפרלוד, לקסוס הציגה ב-2023 אבטיפוס חשמלי עם ידית H ומצמד, ויונדאי משלבת העברות הילוכים סינתטיות בדגמים ספורטיביים חשמליים. ההבדל כאן הוא בגישה - לפי הפטנט של סובארו, המצב הידני אינו תוספת אופציונלית - אלא ברירת מחדל.

המהלך בולט במיוחד על רקע העובדה שסובארו מצמצמת בעקביות את השימוש בגיר ידני בדגמי הבנזין שלה, כולל מעבר ל-CVT ב-WRX כבר לפני כעשור, ובהיצע ההיברידי והחשמלי שלה אין כיום כלל תיבות ידניות.

כמו תמיד עם פטנטים, אין ודאות שהמערכת תגיע לדגם סדרתי. אבל עצם הרעיון משקף את המתח שבו נמצאים יצרנים שיש להם שורשים ספורטיביים והם מנסים לשמר אותם בעולם שבו מנוע, סל"ד והילוכים מאבדים מחשיבותם. סובארו היא חברה שמרנית, אבל היא גם יודעת מי הלקוחות שלה ומה הם רוצים. קיים סיכוי.

אתר אוטו

@EBA

@מאיר כתב בקנס חדש ע"ס 10,000 ש''ח .:

בהחלט, פעם ביציאה מנתיבות עצר אותי שוטר לביקורת שגרתית, ביקש לפתוח חלונות (חלונות כהים) ולאחר מכן שאל: “כמה קילומטר הרכב?” “290k” השבתי ואז הוא אמר לי “כן, הרכבים האלה (אוריס, לגוש"ע) מחזיקים הרבה…”

Spoiler