@Lexus כתב בתם עידן הטיפול ב'כפר'?:

השימוש בחלקים גנובים במוסכים אלה, מחמיר את תופעת גניבות הרכב בישראל

Spoiler

@נאמן
זה זה מה שתחסוך (בערך)
פריוס 2012 - סקודה אניאק

@המושלם
כמו שגיל כתב,
לפני מה שאתה כותב, הוא מנסה לסחוט אותך
אם תתקשר אליו ותבקש תיעוד, הוא יבין שאין לך,

בסיפור הזה אתה צריך להיות חכם!
בפעם הבא שהוא מתקשר אליך, אתה צריך לדבר בביטחון
שיש לך תיעוד, ושלא יעיז וכו’ וכו’ ושאתה כבר בקשר עם עו"ד,

אם אתה יכול לגרום שהוא ישלח לך את התיעוד, בלי שהוא יבין שאין לך, יהיה הכי טוב.

אגב, הוא יודע שלא היה לך ביטוח?

יבוא טויוטה קורולה, שהופסק בגלל החרם הטורקי, יחודש, והפעם: תוצרת יפן בתקינה קנדית

יבואנית טויוטה בישראל תחדש את יבוא קורולה לארץ לאחר שזה הופסק לפני כשנה וחצי בגלל החרם שנשיא טורקיה, ארדואן, הטיל על יצוא לישראל. החרם, שכלל גם דגמים המורכבים בטורקיה, כלל גם את טויוטה קורולה המשפחתית שנמכרה כאן בהיקף גדול.

המשפחתית הפופולרית הגיעה אלינו בעשורים האחרונים מהמפעלים של טויוטה בטורקיה באדאפאזרי (Adapazarı), משהו כמו 120 ק"מ מזרחית לאיסטנבול; באלה ביקרו בזמנים אחרים גם עיתונאים מישראל. היבואן, בשלב ראשון, תגבר את יבוא גרסת הסטיישן המיוצרת בבריטניה והגביר את מכירות קורולה קרוס המיוצרת ביפן.

יוניון מוטורס, יבואנית טויוטה, תחדש את יבוא קורולה סדאן בנובמבר, ודגם זה יגיע מיפן ממפעל טקאוקה ובתקינה קנדית. מפרט טכני ותפריט אבזור יפורסמו בקרוב, ובכל אופן הדגם שישווק כאן הוא בגרסה ההיברידית המצוידת במנוע 1.8 ליטר.

היסטוריה
שושלת קורולה, יצאה לדרך באוקטובר 1966 לקראת תערוכת הרכב של טוקיו, היא מהוותיקות בתעשיית הרכב, ועם השנים הייתה לנמכרת מעולם. הדור הנוכחי-עכשווי הוא ה-12 במספר וזה הוצג ב-2018. שלוש שנים לאחר מכן חצה היקף הייצור את רף 50 מיליון היחידות, וב-2022 הוצגה מהדורה מחודשת לדגם זה. קורולה משווקת בישראל מתחילת שנות התשעים ומאז ועד היום נמכרו כאן 315,000 יחידות.

אלי שאולי
אתר אוטו

@הנהג
זכרון דברים זה כמו חוזה
אם הוא סגור על הרכב, והוא כבר בדק את זה
למה שלא יחתום
אא"כ כתוב שם שאין התחייבות מצד המוכר להביא לו את הרכב… או משהו כזה

ג’אקו 8 היברידי-נטען החדש בארץ – המחיר החל מ-230,000 שקלים

הדגם הגדול ביותר של ג’אקו מושק בישראל מביא עמו שבעה מושבים, יחידת כוח היברידית-נטענת, הנעה כפולה

כלמוביל, יבואנית ג’אקו, מתחילה היום (שני) בשיווקו של דגם הפנאי 8, הרכב הגדול ביותר בהיצע של המותג הצעיר.

ג’אקו 8 הוא דגם פנאי בגודל בינוני (D-SUV) לשבעה והוא מושק כאן בגרסה היברידית-נטענת כפולת-הנעה.
 
 

(צילום: אלי שאולי)

דגם חדש

ג’אקו 8 הוצג ב-2023 בתערוכת שנחאי – יחד עם ההכרזה על מותגי ג’אקו ואומודה של צ’רי המכוונים לשוק האירופאי – מוצע בסין כצ’רי פולווין 9, שם ובארץ כצ’רי טיגו 9, וזה הושק כאן בתחילת אוקטובר.

דגם זה מבוסס על הרצפה T1X אותה הוא חולק עם דגמי הפנאי ג’אקו 7 וג’אקו 5, גם עם צ’רי טיגו 7 וטיגו 8.

בסיס הגלגלים של ג’אקו 8 הוא 282 ס"מ, אורכו 482 ס"מ רוחבו 193 ס"מ וגובהו 171 ס"מ נדיבים. נפח תא המטען בתפוסה מלאה ועד התקרה הוא 200 ליטרים, 738 ליטרים עד התקרה כאשר השורה השלישית מקופלת. נפח מכל הדלק 70 ליטרים ומשקל הרכב 2260 ק"ג.

מרווח הגחון של ג’אקו 8 הוא 20 ס"מ, וזוויות הגישה והנטישה הן 21 מעלות ו17 מעלות בהתאמה.

צילום: אלי שאולי

בגרסה ההיברידית-נטענת מנוע טורבו-בנזין 1.5 ליטר המייצר 143 כ"ס ו-21.9 קג"מ, וחוברים אליו שני מנועים חשמליים המייצרים 102 כ"ס ו-17.3 קג"מ, 122 כ"ס, ו-22.4 קג"מ.

מנוע חשמלי נוסף נמצא מאחור ליצירת הנעה כפולה, וזה מנפק 238 כ"ס ו-31.6 קג"מ. בשלב זה אין נתוני תפוקה משולבים. בגרסה זו תיבה ייעודית לה (DHT), יש לה שלושה הילוכים וההנעה כאמור כפולה. משך ההאצה של ג’אקו 8 מ-0 ל-100 קמ"ש הוא 5.8 שניות והמהירות המרבית מוגבלת ל-180 קמ"ש.

במפרט הטכני, בין השאר, שליטה אלקטרונית בפעולת הבולמים, דיפרנציאל אחורי ננעל. לפי ג’אקו, לרכב יכולת מעבר במים בעומק עד 45 ס"מ.

לג’אקו 8 סוללה גדולה עם אנרגיה של 34.5 קוט"ש והטווח המוצהר בנסיעה בחשמל בלבד הוא 134 ק"מ. ניתן לטעון את הסוללה גם ב-DC בהספק עד 70 קילוואט.

צילום: אלי שאולי

מפרט, מחירים

במפרט הבטיחות של ג’אקו 8 תשע או עשר כריות אוויר לפי רמת האבזור, בלימה אוטונומית, תיקון סטייה מנתיב, ניטור שטחים מתים, בקרת שיוט אדפטיבית.

הרכב מוצע בשתי רמות אבזור. ב’לקשרי’ שמחירה 230,000 שקלים, תאורת לד, חישוקי "20, גג זכוכית, מצלמות היקפיות, מפתח חכם, תפעול חשמלי לדלת תא המטען ולמושבים הקדמיים שיש בהם אוורור כמו באלה שבשורה השנייה, בקלת אקלים דו-אזורית ופתחי מיזוג מאחור, צג מרכזי "12.3 ולוח מחוונים באותו גודל, ריפוד דמוי עור.

ברמת האבזור ‘לימיטד’ שמחירה 255,000 שקלים, בנוסף, תצוגה עילית, וילונות הצללה, מושב נהג משודרג הכולל גם עיסוי, תפעול חשמלי לגלגל ההגה, מערכת שמע משודרגת, ריפוד בעור נאפה.

האחריות לרכב היא 6 שנים לסוללה 8 שנים, שתיהן מוגבלות ל-150,000 ק"מ.

קרדיט: אתר אוטו
כתב: אלי שאולי

החברה שמתחילים להסביר…

@גיל
אלו ואלו דברי אלוקים חיים

@נהג-צעיר כתב ביש ליסינג תפעולי לנהג צעיר!:

אם יש מישהו שמעוניין בליסינג תפעולי זה יעזור לו

תן לי קצת להסביר…
בפרי אין אפשרות לליסינג פרטי - תשלום חודשי על הרכב שלא כולל ביטוח וכו’
בתכלס הליסינג פרטי שהם מציגים הוא ליסינג תפעולי לאנשים פרטיים
והליסינג התפעולי שהם מציגים זה לחברות
היוצא מדברינו שאם אחד משהמשתמשים (שהם לקוחות פרטיים) רוצים רכב ליסינג בפרי
לוקחים ליסינג פרטי והתוספת לנהג חדש/צעיר הוא 70ש"ח
ע"כ באריכות את מה שכתבתי לעיל בקצרה

אני חושב שהחברים בפורום הזה פחות מחפשים ליסינג בכללי, ובטח לא תפעולי
שזה מיועד לחברות אשר מחזיקות צי רכבים.

מיצובישי L400 ספייס גיר הושק ביפן כהבטחה גדולה. הוא הציע מרכב גבוה מהמקובל, תא נוסעים שימושי ומפנק, ואבזור יוקרתי שלא נראה כאן קודם, כמו ארבעה גגות זכוכית עם וילונות חשמליים ותאורת אווירה, ואפילו נהנה מסיווג מפתיע כרכב מסחרי שאפשר קיזוז מלא של הוצאות הרכב מול רשויות המס. אבל האם הוא גם שחזר את הצלחת ה-L300 קודמו?

אמצע שנות ה־90 סימנו את תור הזהב של המיניוואנים: כלי רכב שהצליחו לשלב מרחב פנימי נדיב למשפחות גדולות, פינוקים של מכונית נוסעים מודרנית, לצד יכולות פנאי ולעיתים גם כישורי שטח מפתיעים. בתוך ההייפ הזה נולד ביפן מיצובישי L400 – דגם שהושק בתחזיות זהירות וצנועות מצד היצרן, אך מהר מאוד התברר כי הביקוש אליו חרג מכל ציפייה והפך אותו לאחד מסיפורי ההצלחה הגדולים של התקופה. אבל האם גם בישראל הוא הצליח לשחזר את אותה תהילה?

הסתערות הלקוחות ורשימת המתנה של ארבעה חודשים עם חשיפת הדגם בעולם
מיצובישי L400 נחשף ביפן במאי 1994 כיורשו של ה־L300 הוותיק והמצליח. היצרנית העריכה כי תמכור כ־4,500 יחידות בחודש, אך בתוך שבועות ספורים התקבלו לא פחות מ־25 אלף הזמנות – פי כמה מהתחזיות, שיצרו רשימת המתנה של ארבעה חודשים והובילו את מיצובישי להרחיב מיידית את קווי הייצור ואף להסיט כוח אדם ממפעלים אחרים. הביקוש האדיר נבע מהשקה מדויקת לאחת הקטגוריות הצומחות ביותר של אותה תקופה: המיניוואנים. אלה הציעו שילוב אטרקטיבי של מרחב פנימי נדיב, נוחות ופינוקים שלא היו מוכרים ברכבי השטח שצברו תאוצה לצידם, לצד יכולות פנאי ולעיתים גם כישורי שטח מפתיעים, מה שהפך אותם למבוקשים במיוחד בקרב משפחות וחובבי טיולים כאחד

חלל נוסעים ענק ואפשרות להוביל גם טרקטורון קומפקטי
ה-L400 יישר קו עם שפת העיצוב של מיצובישי באותם ימים, עם מרכב עגלגל, חזית שעוצבה ברוח דגמי הסופר-לנסר והקולט למשל, והופעה מודרנית משמעותית ביחס ל-L300 היוצא. אורך ורוחב המכונית היו דומים לשל מכונית מנהלים ממוצעת (4.6 מטרים ו-1.7 מטר) אך עם בסיס גלגלים של 280 ס"מ וגובה חריג של 1.95 מטר, הוא סיפק תא נוסעים מרווח מאוד עם אפשרות לעד 8 מושבים, רצפה שטוחה לחלוטין שכללה מסילות שאפשרו משחק עם סידור המושבים האחוריים בשלל תצורות, פירוק המושבים לגמרי שאפשר חלל הטענה ענק בו יכולתם אפילו להוביל אופנוע שטח, אופנוע ים או טרקטורון קומפקטיים ועוד, כאשר בניגוד ל L300 היוצא, בו המנוע מוקם מתחת לתא הנוסעים, בדגם החדש המנוע עבר לתא נפרד בחזית הרכב שאפשר הגדלה משמעותית של המרווח לנוסעים, לצד גישה נוחה יותר לטיפולים ותיקונים במוסך.

מיצובישי L400 מגיע לישראל
במחצית 1995 החלה יבואנית מיצובישי בשיווק ה־L400 החדש בישראל. הדגם הוצע כאן בשתי גרסאות עיקריות: “L400” – גרסה מסחרית לעבודה ולהסעות (עד שמונה נוסעים), וגרסת “ספייס גיר” – מיניוואן מהודר ומפנק יותר. השם “ספייס”, אגב, חיבר אותו למשפחת המיניוואנים/סטיישנים של היצרן, לצד דגמים מוכרים כמו ספייס וואגן וספייס ראנר. היצע המנועים כלל ארבע יחידות שונות. את קו הפתיחה הוביל מנוע בנזין בנפח 2.0 ליטר עם 115 כ"ס ותיבת ארבעה הילוכים אוטומטית, שהוצע בגרסת נוסעים לנהג + 7 נוסעים. מעליו הוצעה גרסת המיניוואן הבכירה “קריסטל רוף” שכללה מנוע בנזין חזק יותר בנפח 2.4 ליטר עם 136 כ"ס ו־19.6 קג"מ, ששודך גם הוא לתיבה אוטומטית והציע ביצועים נאים יחסית, תאוצה ל־100 קמ"ש ב־13.7 שניות ומהירות מרבית של 155 קמ"ש.

לצד גרסאות הבנזין שווקו שתי גרסאות דיזל שיועדו בעיקר לשוק העבודה: מנוע דיזל אטמוספרי 2.5 ליטר עם 87 כ"ס ותיבה ידנית ברמת גימור GL בסיסית (הגה כוח ומזגן קדמי מקורי). גרסה זו יועדה בעיקר לשוק המוניות בתצורת נהג + 8 נוסעים, או כאוטובוס זעיר ציבורי בגרסה מוארכת עם נהג + 10 נוסעים. מעליה הוצעה גרסת טורבו־דיזל 2.5 ליטר עם 99 כ"ס ותיבה ידנית, ברמת גימור GLX עשירה יותר (חלונות חשמליים, נעילה ומראות חשמליות). גרסה זו הותאמה הן לשוק ההיסעים בתצורת נהג + 8 נוסעים, והן כקומבי־וואן לשוק המשלוחים, כאשר ברכבי הנוסעים הדיגום הפנימי והתקנת הספסלים נעשו בהתקנה מקומית.

והיתה גם גרסת ספייס גיר “קריסטל רוף”
הדגם המעניין ביותר במשפחת הספייס גיר ששווקה בארץ היה רמת הגימור “Crystal Roof GLS”, הגרסה החזקה והמהודרת ביותר, שהפכה את הרכב למיניוואן יוקרתי ומפנק במיוחד. לצד סידור של שבעה מושבים, הוצעו כאן מושבים אחוריים על מסילות שניתן היה להזיזם ולסובבם, ליצירת “משרד נייד” עם ישיבה פנים־מול־פנים, או לחלופין לסידור דמוי מיטה זוגית, עם שפע אפשרויות ביניים נוספות. אבזור הפנים היה עשיר במיוחד ואף הקדים את זמנו: גג שמש חשמלי מלפנים וארבעה חלונות זכוכית אורכיים מאחור (שלא נפתחו), אך כללו וילונות חשמליים בסגנון הגגות הפנורמיים של ימינו ואף תאורת אווירה נסתרת בגוון אדמדם עם כמה דרגות עוצמה. אליהם הצטרפו מערכת מיזוג מקורית עם פתחי מיזוג לכל שלוש שורות המושבים ושליטה נפרדת גם מאחור, ריפודי קטיפה יוקרתיים, שטיחים איכותיים “מקיר לקיר”, בלמי ABS וכרית אוויר לנהג. אגב, ידית ההילוכים מוקמה מאחורי ההגה, ולרכב היתה דלת הזזה אחורית אחת בלבד, בצד ימין.

המיניוואן המפואר הראשון שהעניק גם החזרי מס
בתחילת שנות ה־90 ניצלו עצמאים רבים פרצה בחוק שאפשרה לרכוש מיניוואן מפנק ויוקרתי, ועל הדרך ליהנות מהגדרתו כרכב מסחרי, לקזז את המע"מ בעת הקנייה ואף לרשום כהוצאה מוכרת את כל עלויות השימוש והתחזוקה. התוצאה הייתה אלפי מיניוואנים שעלו על כבישי ישראל ושימשו בפועל כרכב פרטי צמוד, שלא באמת שימשו לצרכי עבודה (כמו GMC ספארי, שברולט אסטרו, טויוטה פריוויה ומאזדה MPV), עד שסגירת הפרצה בינואר 1995 שינתה את כללי המשחק, כאשר אפשרה לעצמאים רק לקזז את המע"מ ברכישה. כדי להיחשב כרכב מסחרי, היה באותו זמן דרישה לגובה של 1.75 מטר לפחות לרכב. וכך, עם נתון גובה חריג של 1.95 מטר, הספייס גיר הפך למיניוואן המפואר הראשון שהגיע לארץ וסווג כרכב מסחרי, מה שאפשר ללקוחות לקזז את הוצאות הרכב מול רשויות המס.

במבחן דרכים שנערך לדגם במגזין “אוטו” באוקטובר 1995, זכה הרכב לשבחים אודות תא הנוסעים המפואר, המרווח והשימושיות לנוסעים, תיבת ההילוכים המצוינת, הנוחות הגבוהה והממדים החיצוניים הקומפקטיים יחסית (אורך ורוחב) שאפשרו תנועה עירונית יעילה וקלה, אם כי ספג ביקורת על התנהגות הכביש שהרחיקה ממנו אפשרות של הנאה לנהג, והביצועים הבינוניים, אם כי נתון זה היה הרבה פחות חשוב ללקוחות הפוטנציאליים. את ההנאה לנהג אגב, סיפקו דגמי ה-4X4 של הדגם שהציעו גם יכולות שטח נאות, אך את אלו ניתן היה לרכוש רק מעבר לים וחבל.

שרד לאספנות?
מיצובישי L400 ספייס גיר שווק בישראל בין השנים 1995–2001, אך בניגוד ל־L300 המצליח שאותו החליף, התקשה הדגם החדש לשחזר את ההצלחה. גם ההכרה בו כרכב מסחרי לא תרמה משמעותית למכירות. את הכישלון היחסי ניתן לייחס לעיצוב יוצא הדופן – צר וגבוה במיוחד, וכן למחירים הגבוהים יחסית. כך למשל, גרסת “Crystal Roof” היוקרתית הושקה במחיר של 149 אלף שקל, גבוה בהרבה מזה של GMC ספארי ברמת הגימור הגבוהה ביותר (127,700 שקל), שנהנה מתדמית אמריקאית יוקרתית, ואף ממאזדה MPV מלכת המכירות, שצוידה במנוע V6 נעים יותר לנהיגה ועלתה מעט פחות (147 אלף שקל).

בסך הכול נמכרו בישראל כ־900 יחידות מדגמי L400 לאורך כל תקופת השיווק, מתוכן כ־75% בגרסאות הדיזל המסחריות, בעוד שמאזדה MPV מכרה באותה תקופה כמה אלפי מכוניות.

קרדיט: אתר wheel

@אחרית-לעמך
אפשר להביא עוד דוגמאות, אבל זה לא העניין
הקיה בעוד כמה שנים לא יהיה שווה כלום! וכן החשמלי הנ"ל,
ג’יפון היברידי במחיר הזה - אין

מה נשאר

היברידי לא ג’יפון
או
ג’יפון לא היברידי

@יאיר-אלדרק
מותר לומר ביקורת וצריך! אך צריך להיזהר שלא ישמע כטענות כלפי הממליצים בפורום,
שהם אנשים יקרים שרק עזרה לזולת לנגד עיניהם, ודברים כאלו מוציאים את החשק לעזור…

מה כן, לאור ההתאכזבות שלך, חשוב להדגיש!
אין תחליף להתקנה אצל מתקין מקצועי ומומלץ
יותר מהר, יותר טוב, יותר מקצועי, יותר יפה וגם קצת יותר יקר… אבל שווה.

@Misha
למה לך לקנות רכבים מכל מיני פרחחים למניהם שקרעו את הרכב כמו ש(לא)צריך
תחפש רכבים מאנשים נורמטיביים
המלצה שלי

@EBA כתב בסטיקרים לרכב:

נהגת חדשה! במושב הימני

@מרקורי כתב בסטיקרים לרכב:

מצב הרכב? כמו המדינה – מתפרק לאט, ובלי תקציב

בלי QR לטובת המתנזרים…