כיון שהנושא נדוש מאוד בפורום זה ובפורומים אחרים, עשיתי סקירה כללית על כל האופציות הרלוונטיות, למעבר מרכב 5 מקומות, לרכב 7 מקומות. מקדים שהסקירה היא על דעתי בלבד, אשמח לקבל הערות והארות. קצת ארוך, אבל מנסה לסכם את כלל ההיבטים הרלוונטיים בעניין.

ב"ה המשפחה גדלה, וכבר לא נכנסים לרכב הרגיל. אחרי נסיונות כושלים של לפזר את המשפחה, לפצל במונית, או חלילה לנסוע מעל המותר, הגענו למסקנא שאנו נאלצים להחליף את הרכב, ולרכוש רכב 7 מקומות. ברצוני לעשות סדר במגוון האפשרויות הרלוונטיות, למשפחת אברך חרדי ממוצע.
ברוכים הבאים ל"בור" של רכבי 7 מקומות. כידוע, רכב 7 מקומות הוא מוצר יקר יותר בהחלט. בפרט לאברכים שהתרגלו לרכבים זולים ואמינים, ופתאום מגלים שגם יצטרכו לשלם פי 2, וגם יקבלו תמורה פחותה יותר ממה שהורגלו. אבל אם אין ברירה – אין ברירה.
3 הקדמות נחוצות:
א’ אין ברירה וצריך להתפשר. ברכב 7 מקומות אין ‘קורולה 2007 עם 200 אלף ק"מ’ – כלומר רכב שהוא גם זול, גם אמין מאוד, גם חסכוני יחסית, וגם שנתון וק"מ הגיוניים. חייבים להתפשר על 2-3 נתונים מהרשימה.
ב’ אין פגאז’. ברוב ככל רכבי 7 מקומות הפגאז’ קטן מאוד. חוץ מסיינה וקרניבל ודומיהם, בכל הרכבים כמעט אין פגאז’, וודאי שלא כדי להכיל תכולה של משפחה גדולה. אז מה עושים? כשיש 4 ילדים אפשר לקפל מושב אחד למזוודות. וב5 ילדים אפשר להניח שקיות ברגלי הילדים, או לקחת מזוודה קטנה, או אכסון חיצוני - מגגון (לא באמת נח) עד נגרר…
ג’ השורה השלישית מיועדת לילדים. ברוב הרכבים הללו, מבוגרים לא ישבו בשורה השלישית בנח. מאידך, בהרבה מרכבי ה7 מקומות, השורה השניה מרווחת יותר ממשפחתיות רגילות.

עכשיו לסקירה:
רוב הציבור החרדי מעוניין לרכוש רכבים יפנים ומקסימום קוריאניים, בשביל האמינות, ובצדק. בשונה מרכבים רגילים 5 מקומות שיש הצע דגמים רחב מאוד, ב7 מקומות יש בסך הכל 6 אופציות רלוונטיות במחיר של עד 80,000 ₪: טויוטה ורסו ופריוס פלוס, מאזדה 5, מיצובישי גרנדיס ואאוטלנדר, וקיה קראנס [מה שרואים על הכביש ברחובות שלנו… ולא לחינם. יש עוד מגוון דגמים, חלקם ידונו בהמשך, אבל הנ"ל הם הדגמים המרכזיים הרלוונטיים לסגנון האברכי הרגיל. 6 מקומות יש להונדה דגם f-rv, וידובר עליו בהמשך].
נסקור אותם מהזול ליקר:
ברף הזול, נמצאת מאזדה 5, בשנתונים נמוכים (2005-2011), במחיר שמתחיל בכ-12,000 ₪ ומגיע ל30,000 ₪, ובשנתונים גבוהים יותר (עד 2016) דגם קצת יותר חדש, עם הילוך חמישי, ומחיר קצת יותר גבוה (עד סביבות 55,000 ₪). יתרונות מרכזיים: הרכב יחסית אמין (בק"מ לא מידי גבוה), דלתות הזזה נוחות, תאי אכסון, מנוע יחסית עמיד עד אזור 280,000 ק"מ, נוחות נסיעה טובה, זמינות חלפים גבוהה, ירידת ערך נמוכה בשנתונים נמוכים. חסרונות מרכזיים: צריכת דלק גבוהה (יכול להגיע ל1-7 בעירוני, בשנתון 2011 ומעלה הוא קצת יותר חסכוני), אולם ניתן להתקין מערכת גז (ואכמ"ל), אמינות לוקה בחסר בק"מ גבוה ובשנתונים נמוכים (עד 2011), גיר בעייתי ויקר, לא כ"כ מרווח בשורה האמצעית (ובכללי רכב לא מסורבל). לסיכום: הרכב הזול ביותר באמינות סבירה, אולטימטיבי למי שנוסע מעט, ולא רוצה להשקיע מחיר גבוה ברכישה, אם כי עלויות האחזקה החודשית – גבוהות יותר.

Spoiler

מעליו מעט נמצא מיצובישי גרנדיס, גם הוא בשנתונים נמוכים (יוצר בין 2006-2011), והמחיר שלו מגיע לכ-25,000 ₪ לרכב שמור יחסית [לפעמים כולל מערכת גז קיימת. אפשר למצוא גם בפחות בהחלט]. הרכבים הללו נחשבים אמינים בצורה יוצאת דופן, מנוע ענק (2400 סמ"ק) שיכול להגיע לחצי מליון ק"מ, הרכב גדול ומרווח מאוד, וצורך דלק בכמויות (עד 1-5 בעיר). נפוץ מאוד לעשות לו מערכת גז, שגם איתה הרכב לא מידי חסכוני. היתרונות המרכזיים: מרווח מאוד גם ליושבים מאחור, תא מטען הגיוני, אמין מאוד, זול יחסית. החסרונות המרכזיים: שנתון נמוך – ומחיר גבוה יחסית לשנתון, רכב ענק – לא נח בחניות ובסמטאות (ומאידך מרווח), בדר"כ מצוי בק"מ מאוד גבוה, וכן צריכת הדלק גבוהה.

Spoiler

מעליו נמצא קיה קראנס, הקיים מ-2006 ועד 2019. עד 2013 הרכב לא נחשב אמין. מ2013 הדגם השתפר באמינות, ומ2017 הוא קיים גם בגירסת דיזל האמינה יותר, ומחירה הוא כ40-60 אל"ש. יצויין כי מנוע דיזל אינו מומלץ לאלו שנוסעים בעיקר בעיר. היתרונות המרכזיים: שנתון גבוה במחיר הגיוני, צריכת דלק סבירה (1-9.5 בבנזין, וחסכונית יותר בדיזל, בעיר מחוץ לעיר), אמינה מאוד בגירסת הדיזל. החסרונות המרכזיים: לא מספיק אמינה [לפחות בגירסת הבנזין], צפוף בשורה השלישית, ירידת ערך.

Spoiler

מעליו נמצאים ראש בראש, 2 רכבים שונים לחלוטין, טויוטה ורסו ומיצובישי אאוטלנדר. בשום קטלוג רכב לא תמצאו את 2 הרכבים הללו ראש בראש, משום בחינה, אבל בציבור שלנו הרבה ממה שמעניין הוא המכנה המשותף בין 2 הרכבים הללו: 7 מקומות, מחיר זהה (גבוה), אמינות זהה (גבוהה) ודלק זהה (סביר+) – הכל פחות או יותר.
הורסו היא כביכול הקורולה של ה7 מקומות. רכב משפחתי ‘רגיל וטוב’, לא גדול מידי, עם עוד 2 מקומות מאחורה לילדים. סביר בדלק (1-10) ואמינות גבוהה (אם כי לא ממש כמו קורולה. עלולות לצוץ בעיות בגיר היקר), לא מרווח מספיק – ומאידך טוב לחניות. הורסו קיים מ2009 עד 2017, בגדול ללא שינוי משמעותי במהלך השנים (הדגם שמ-2013 נראה קצת יותר טוב וטיפה יותר חסכוני). התענוג לא זול, על רכב בן 10 שנים בנתונים סבירים תצטרכו לשלם כ-50,000 ₪, אבל אפשר למצוא בק"מ קצת יותר גבוה, ושנתון יותר נמוך החל מסביבות 30,000 ₪. אם אתם בעלי רשיון ידני – הרווחתם. ישנה גירסא (פמילי) ידנית, עם גיר אמין בהרבה, במחירים זולים משמעותית מהאוטומט. לסיכום: רכב אמין, חסכוני לסגמנט, יקר.

Spoiler

האאוטלנדר בשונה, הוא ג’יפון מרשים ונח, הנמכר בהרבה גירסאות, החל מ2008 ועד היום (הוא היחיד מבין הדגמים בסקירה שעדיין משווק כחדש). אין אפשרות במסגרת זו להתייחס לכל השנתונים והגירסאות, אבל בכללות מ-2013 הוא בא בצורה חדשה, במחיר סביר (החל מ40+ אל"ש ובשנתונים 13-15 אפשר למצוא ב50+ בנתונים סבירים), אמינות מעולה, וצריכת דלק סבירה (1-9). הרכב קצת מרגיש ‘לא אברכי’ מבחינת נוכחות – לשיקול הדעת.

Spoiler

ברף הגבוה נמצאת מכונית החלומות פריוס פלוס ההיברידית: רכב 7 מקומות, שהוא גם טויוטה אמיתי (באמינות), גם היברידי (חסכוני, אולם לא ממש כמו פריוס רגילה), גם נח ומרווח (יחסית כמובן), גם נראה טוב, גם שומר על ערכו [יחסית], וגם ובעיקר – יקר מאוד. תוכלו למצוא רכב כזה בן 11, שעשה 400 אלף ק"מ ב50,000 ₪. או מאידך, רכב בן 4 שעשה 50,000 ק"מ ב135,000 ₪, שזה ממש יקר, ובהחלט מעל המחירון [כלומר שאם הרכב הולך, הביטוח משלם רק את המחירון = סיכון], וכן יש בו את סיכון הסוללה [או לחילופין עלות ביטוח סוללה]. שאלת השאלות: האם הוא שווה את הכסף? לדעתי לא, אבל לדעת מאות הרכבים הללו שמסתובבים בכל השכונות החרדיות כל הזמן – כנראה שכן.

Spoiler

למי שצריך רק 6 מקומות (4 ילדים), יש עוד אופציה, הונדה f-rv, רכב מאוד אמין 6 מקומות, כיון שהכניסו עוד מושב ליד הנהג. זהו הרכב 6 מקומות היחיד [הרלוונטי] הקיים בארץ (עד שנת 2011).
המעלות שלו (הם הסיבה לריבוי האברכים שקונים אותו), שתא המטען גדול, בשונה מכל רכבי ה7 מקומות שהתא מטען ממש קטנטן (טוב, חוץ מהסיינה והקרניבל. אמנם כשצריך רק 6 מקומות אכן ניתן לסגור מקום אחד מאחורה לטובת המטען, אבל זה לא נח לילד שיושב מאחורה). יש שיקול נוסף למשפחות, שבכל שאר הרכבים אין אפשרות לשבת זוגית מקדימה, כאשר ישנו תינוק קטן הזקוק להשגחה. ברכב זה ניתן להשיב את התינוק בין בני הזוג, מקדימה. כמו כן, הרכב אמין יחסית לשנתון – יפני אמיתי, וגם זול לקניה.
החסרונות הם שהוא לא חסכוני (סביבות 1/9), רק 6 מקומות [-נצטרך להחליף אותו בילד הבא בעז"ה], יש אותו רק עד 2011 ונדיר מאוד למצוא אותו בק"מ נמוך. כמו"כ החלפים שלו די נדירים, ואינם זולים.

Spoiler

דגמים נוספים הקיימים במחוזותינו, פחות נפוצים ומומלצים, בעיקר בנסיבות אמינות:
נתחיל מרכבים זולים, ונעלה לרכבים יקרים יותר. שימו לב שלפעמים הזול הוא יקר [מבחינת תקלות וכדו’].
ברכבים הזולים, חובבי הרפתקאות יוכלו למצוא בזיל הזול רכבים עתיקים ונדירים, כגון הונדה סטרים והונדה שאטל, מיצובישי ספייס ואגן ומאזדה MPV, וכן יונדאי טרג’ט (החדשה יחסית - עד 2007), ורואים מידי פעם על הכביש אפילו טויוטה פריוויה, ששיכלה את אחיה וילדיה בשנות ה90. ההופעה והתחזוקה שלהם לא מתאימה לכל אחד, ואל לנו להכביר במילים.
ישנה טויוטה קצת יותר “חדשה”, בשם אוונסיס ורסו (עד 2007 כמדומני), שהיא יחסית אמינה, צורכת הרבה דלק, ונדירה מאוד, וגם לא זולה מידי לרכב תקין. ישנו גם דגם קורולה ורסו שיצא ג"כ באזור 2007, הדומה יותר לורסו. גם הוא רכב נדיר, נחשב אמין, ולא מאוד זול.
במחירים יותר סבירים ומשתנים, ישנם מגוון מכוניות אמריקאיות וארופאיות, בחלקם הגדול צרפתיות: רנו גרנד סניק ולוגאן, פיג’ו 5008, פורד גלאקסי וX מקס, סיטרואן C4 פיקאסו, פולקסוואגן טוראן וקאדי, קרייזלר טאון קאנטרי וגראנד ויגאר שברולט אורלנדו, קפטיבה ואפלנדר, דודג’ ג’רני וסיאט אלהמברה [האחרון נחשב היותר אמין ברשימה]. רובם ככולם סובלים מתקלות ובעיות, בפרט כאשר הם מתיישנים, והאמריקאים ביניהם - בעלי צריכת דלק גבוהה מאוד. גם קיה סורנטו הישנה נחשבת כ"מכונת בעיות" בפרט במנועים, וכן סובארו B9 שהינו פחות אמין, וצורך דלק בכמויות לא נתפסות, וולוו CX-90 בשנתונים הישנים.
ישנם עוד מספר מכוניות “מעניינות” יותר, יחסית בזול: ניסאן קשקאי +2, אאוטלנדר בגירסאות הישנות (2006-2013), דאצ’יה לודג’י ידנית, פיאט 500L דיזל רובוטית חד מצמדית, יונדאי סנטה פה, קיה קרניבל (שנתונים נמוכים), טויוטה סיינה (שנתונים נמוכים) וסאניונג רודיוס (יש לו גם גירסא נדירה של 9 מקומות עד 2012). הרכבים הללו בכללות נחשבים סבירים מבחינת אמינות כאשר הם מטופלים כראוי ובזמן, ויכולים להיות עסקה מעניינת בנסיבות מיוחדות ובנתונים טובים ברכב ספציפי.
ברף המחירים הגבוה יותר (עד גבוה מאוד), ישנו מגוון נוסף בשנתונים גבוהים (2016 ומעלה), מג’יפים כדוגמת ניסאן איקס-טרייל, סקודה קודיאק (עדיפות לדיזל) וקיה סורנטו, ועד רכבי ענק כדוגמת טויוטה סיינה והילנדר, קיה קרניבל, הונדה אודיסיי ושברולט טרווארס. המחירים שלהם גבוהים עד גבוהים מאוד, והאמינות משתנה, אולם עיקר הסקירה מיועדת לציבור שמחפש רכבים במחירים נמוכים יותר, ואם כבר להשקיע – אז בפריוס פלוס וכדו’. אם כי הקודיאק יכול להתאים לפעמים לאנשים “רגילים”.
לכל השואלים – רכבים היברידיים 7 מקומות אינם בנמצא מלבד פריוס פלוס [עריכה: יש עוד כמה יקרים מאוד, כגון סיינה והיילנדר, וגם לא חסכוניים כ"כ]. ברכבים חשמליים ישנם בארץ 5 דגמים בסך הכל (למקסוס, מרצדס, בי וואי די, טסלה, הוגנצ’י), שהזול מביניהם הוא מקסוס יוניק 5 העולה סביבות 130,000 מינימום ביד 2, והיקר ביניהם יאלץ אתכם להפרד מחצי מליון ₪ ומעלה.

כפי שאמרו לפני, לא התפרש אם ‘רכב זול’ הכוונה ל5,000 ₪ או 25,000 ₪, וכן בצד השני – ‘רכב יקר’ לא התפרש אם הכוונה לחשמלית חדשה מהניילון או לקורולה 2015. לכן קשה לענות על השאלה במדוייק.
רק צריך לזכור שעלות רכב מורכבת מ7 תחשיבים, ועליהם אפשר לעשות פורפוציה בין רכב ישן לחדש [התחשיב מומלץ לכל מי שמסתפק – כלכלית – בין 2 רכבים באשר הם].

1. עלות הרכב עצמו. כמובן שרכב זול עולה פחות. כמו"כ ברכב יקר ישנה עלות אשראי – כי בדרך כלל לוקחים עליו הלוואה [וגם אם לוקחים מכסף ששוכב בבנק, עדיין היה אפשר להשקיע אותו ולקבל תשואה].
2. ירידת ערך. ברכב חדש ירידת הערך היא מאוד גבוהה. ככל שהרכב יותר זול – ירידת הערך בשקלים יותר נמוכה. יכול להיות פער של 10,000 ש"ח שנתי בין רכב ישן לחדש בירידת הערך.
3. ביטוח. מחיר הביטוח לרכב יותר חדש יקר פעמיים: גם בכללות ביטוח לרכב יקר עולה יותר. וגם לרכב יקר עושים מקיף, משא"כ לרכב זול עושים רק צד ג’.
4. טסט. עלות אגרת טסט שנתית יורדת בהדרגה ככל שהרכב ישן יותר [אולם ברכב ישן ישנם עלויות תיקונים לפני טסט – הגבוהות יותר, ראה סעיף 6, וכן אישור בלמים או עלות מאכער להעביר את הטסט וכדו’].
5. טיפולים [לא תיקונים ותקלות!]. טיפולים ברכב יותר חדש [לא חשמלי] בדר"כ יותר יקרים מברכב ישן, כיון שרוב האנשים שמחזיקים רכב חדש, עושים טיפול במוסך מורשה ולפי הספר, וברכב ישן מטפלים אצל מוסכים זולים יותר.
6. תיקונים ותקלות. כמובן ככל שהרכב ישן יותר, ישנם יותר תקלות שעלולות לצוץ. גם ברכבים אמינים, פשוט וברור שברכב ישן ישנם תיקונים יותר מברכב חדש, בפרט תקלות הנובעות מבלאי טבעי [בסעיף הזה נכון להקביל את הדגם הספציפי ישן מול חדש. לדוגמא קורולה 2020 מול קורולה 2010, לא נכון להקביל רנו 2020 מול קורולה 2010].
   אולם גם יש צד שני למטבע – תקלות עלולות להגרם גם ברכב יחסית חדש, וכאן טמון המוקש: ברכב ששווה 8,000 ₪ בדר"כ לא משתלם לתקן פחחות [ובאופן כללי להשקיע אחרי תאונה קטנה, מעבר לענייני הבטיחות], להחליף חלקים תקולים באופן שאין בהם עניין בטיחותי [חלונות חשמל, כסא נהג וכו’ וכו’], משא"כ ברכב חדש תמיד ‘משקיעים בו יותר’, ודואגים שהוא יהיה בלי שריטה. וזה עולה כסף.
7. צריכת דלק. באופן כללי ברכבים חדשים יותר – צריכת הדלק נמוכה יותר. [שלא לדבר על חשמליות, הברידיות ופלאג-אין, שבהם מאידך ישנו ביטוח סוללה או לחילופין החלפתה]. אמנם קיימים גם רכבים ישנים יחסית וזולים – די חסכוניים [הגם שיש טיפוסים – ואני מבין אותם – שמעדיפים לשלם עלויות שנתיות של כמה אלפי ₪ יותר בסעיפים האחרים, העיקר שישלמו על הדלק פחות. משום מה לשלם על דלק זה יותר מרגיש ‘שריפה’ של הכסף, מאשר לשלם על ביטוח, סוללה או ירידת ערך].

כל זה כמובן מבחינה כלכלית נטו – שכל אחד ישווה ב7 הפרמטרים הנ"ל רכב חדש לרכב ישן, ובדרך כלל ימצא שרכב ישן, עולה בשורה התחתונה בחודשי – הרבה פחות. אבל בכל הנוגע לביצועים, נוחות ואבזור – בדרך כלל מי שמשלם יותר – מקבל יותר.
ההסתייגות הברורה היא, שרכב ממש זול, בהרבה מקרים הוא כבר בעייתי, וזה עלול להיות מתכון לכאב ראש וסחרור – גם פיזי וגם כלכלי.

@נייטרון-חפשי ראשית תודה על התגובה. הפורום מיועד להביא למתעניינים את כלל הדעות ודעתך בהחלט מכובדת.
האמת שאיני מכיר את הסטרים המוערצת, אני רק יודע שהיא לא צעירה וכמעט לא נצפית בכבישים. אין לי מושג למה. אדרבא, דעתך המכובדת ממליצה, ואיני מכיר מתנגדים לכך - ולו משום שלא מצאתי עליה ביקורות מעשרת השנים האחרונות.
לגבי הFRV אני דווקא מכיר היטב ארבעה רכבים כאלו, ובעליהם ממליצים עליה בחום. כמובן שהדעות של כולנו על רכבים מתגבשות בדרך כלל מהיכרות קרובה עם 2-3-4 רכבים מכל דגם, וקצת שיטוט באיסוף מידע (מי שמתעניין). אנחנו לא מוסכניקים שראינו מאות מכל דגם, ולכן יתכן שיהיו חילוקי דעות, כי “לגיסי היה דגם X והיה מאוד מרוצה / לא מרוצה”.
אכן נכון להוסיף בכל דגם פרמטרים נוספים כמו מזוודה / מיזוג ואף מחלות ידועות וכדו’.
לגבי הדאצ’יה אכן ישנם המלצות רבות בפורום, ואם המומחים ממליצים - מי אני שאביע דעה. אם כי היא קיימת בידני בלבד, וכן היתה לי הכרות מוקדמת עם אחת כזו שמנועה שבק חיים בטרם עת (160KKM בשעון), אולם על כל רכב יש ‘סיפורים’, ויכול להיות שהמקרה שהכרתי הוא ‘סיפור’.

@נייטרון-חפשי באמת התעניינתי בסטרים ע"פ דבריך, ועכשיו בדקתי את הנתונים שלו, ובכן: נמכרו ממנו בסה"כ 505 יחידות, מתוכם 295 עד 2002. הדגם בפועל שווק עד 2005 לשיטת יד2 ורוב האתרים, אם כי מצאתי באיזה חור שהוא היה קיים ב2006, כנראה בכמות מזערית. נכון ללפני כמה חודשים היו על הכביש סה"כ 148 רכבים מהדגם הזה, מכלל השנתונים.
יוצא שמ2002 (לפני 22 שנה) יצאו לעולם סה"כ 210 יחידות של הדגם (ואני לא נכנס מה הסיבה לכך, אולי שיווק וכדו’). כך שנעשה יחד את החשבון כמה רכבים הגיוניים קיימים היום בדגם הזה בשנתון לא מידי מיושן (נניח 2005) ובק"מ הגיוני.
לפי הנתונים הללו, רוב הרכבים הללו נכללים בקטגוריית ה"מיושנים", או לפחות כרכב נדיר, פחות ברשימה של הרכבים הסטנדרטיים שקל למצוא. אבל באמת יתכן שמי שימצא משהו טוב - תמליץ לו עליו.
בשונה מהFRV שהתחיל ב2007 עד 2011, ויש ממנו כמויות גדולות הרבה יותר, והוא נפוץ בציבור שלנו, ונחשב בסך הכל מומלץ.

@חובק-עולם נכון, אבל בדר"כ מי שמחפש היברידי רגיל לפריוס או לאוריס שהדלק הוא 1-18+, וברכבים שהזכרת המצב לא כך…
מי שמסתכל רק על דלק האופציה הריאלית היא רק רכב על גז כגון מאזדה 5.
יש גם את הקודיאק דיזל ואת הפיאט 500L דיזל החסכוניים מאוד - לא רחוק מהפריוס פלוס, אבל הקודיאק יקר ולא מתאים לכל אחד, והL500 הוא פיאט לכל המשתמע + רובוטית חד מצמדית + רכב נדיר מאוד.

@מושל-בכיפה יש אותו 9 מקומות עד 2012 כולל
בכללי המנוע של רודיוס נחשב אמין מאוד - מיוצר ע"י מרצדס
אבל היה אחד שהסיע אותי הרבה עם הטנק הזה וטען שהוא מאוד לא נוח לנהיגה, והיו לו תקלות מוזרות ויקרות
אבל כמש"כ מי שצריך דווקא כזה סגנון - יתכן שזה יתאים לו בנסיבות העניין, אם וכאשר ימצא רכב שמור במחיר שפוי (האדם שלקח אותי - עשה בזה הסעות, והיה צריך מקומות נפרדים לגברים ונשים)
בכללות אני מאמין שלא לחינם רוב האנשים בציבור שלנו מתמקדים ב6 אופציות המרכזיות שהוזכרו, ובפרט שאנחנו כציבור מוכשרים ולמדנים ו’איפכא מסתברא’ וכו’, ועדיין ששת האופציות הללו מככבות ברוב מוחלט של המקרים הקלאסיים (רכב למשפחה)

@klopkk
לצרכן יש זכות להעביר ביקורת מידתית, סבירה והוגנת ברשת האינטרנט על מוצר או שירות שרכש ראו פה