@aiib כתב במי אשם?:
אשמח
אני חושב שזו התקנה הרלוונטית למעבר נתיב (אם מדובר בחניה, התקנה הרלוונטית היא מה שאתה ציטטת):
“לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון”.
תקנה 40 (א) לתקנות התעבורה.
חשוב לציין עוד משהו: אני רואה שהתייחסת גם לאשמה מבחינה הלכתית. התייחסותי הייתה מבחינה חוקית/משפטית גרידא.
כתבתי קודם על כך שבלי הוכחה לנסיעה במהירות מופרזת או בשכרות וכדומה נראה שהאפור אשם.
בעולם ‘הגדול’ במצבים כאלה לא מתייחסים לאמת (‘והאמת תהא נעדרת’) אלא לדיני התעבורה ולמה אפשר להוכיח. דהיינו, מקובל שנהג לא מפליל את עצמו (לא יודה שנסע מהר, שיכור, וכו’ אם אין לכך הוכחה).
אבל, אם חברך הוא אדם יר"ש שלא רוצה לשקר ולגנוב, זה יותר מורכב.
כי אם הוא כן יודע שמשהו לא תקין בנהיגה שלו גרם לכך שהוא לא בלם, כנראה שמדין תורה יש לו אשמה (חלקית) בתאונה, גם אם אי אפשר להוכיח את זה (לא עשו לו בדיקת שכרות מיד אחרי התאונה, לדוגמה).