מוסד המכונית המגויסת זוכה לפריחה במלחמה, למרות שימוש נרחב במכוניות מושכרות. כמה משלם משרד הביטחון לבעלים שלהן, איזה שימוש עושה בהן צה"ל ומה הבעיה הגדולה
עננת אבק מיתמרת מעבר לגבעה, לא משהו חריג בנוף שטחי הכינוס בעוטף עזה. האדמה פה כבר הפכה מזמן לאבקה, “פודרה” בעגה הצהל"ית. היא נטחנה אלפי פעמים בזחלי הטנקים, הנגמש"ים, הבאגרים, עשרות כלי D-9 שנכנסים ויוצאים מהרצועה וזה עוד לפני המכפלות הפסיכיות של מכוניות פרטיות, טנדרים, רכבי משא ועד משאיות REO עתיקות, אלו שממשיכות לנסוע באופן שגורם לכל אחד להאמין שלחפצים דוממים יש כוח על טבעי.
אבל מתוך עננת האבק הזו לא יוצא האמר, או זימאג וגם לא נמ"ר - זו טויוטה קורולה סטיישן, רכונה על ארבעת בולמיה, מלחכת את האבנים ומשמיעה קול חיכוך מצמרר אחת לכמה שניות כאשר היא נושקת לקרקע. קצת קשה לראות, אבל בתוכה חמישה חיילי מילואים ותא המטען שלה מלא עד התקרה בציוד האישי והצבאי שלהם. ובעוד המחשבה “מי לעזאזל יעשה דבר כזה למכונית שלו” חולפת בראש אני מבחין במדבקות הכחולות-אדומות - “נו, רכב יר"מ…”
והאירוע הזה בהשתתפות הקורולה לא היה הפעם היחידה, הייתה גם אותה רנו גרנד קופה שגררה את הטמבון האחורי שלה ובאופן מעורר התפעלות הצליחה להמשיך לנסוע גם כאשר זה גרף כמויות חול אדירות. טנדר האיסוזו די-מקס שבשלב מסוים ויתרו על הניסיונות לשמור את הפגוש הקדמי שלו מחובר לחזית ועוד.
הכירו את “יחידת רכב מגויס” או בקיצור יר"מ, היחידה שיכולה לגייס בערך כל כלי רכב בישראל, למעשה המילה “בערך” מיותרת - לגייס כל כלי רכב בישראל. חוק רישום ציוד וגיוסו לצה"ל מ-1987 סעיף 7 בו מאפשר לצה"ל לגייס בחירום כלי רכב “רשומים”, כלומר, כאלו שבעליהם יודעים כי בשעת חירום הצבא יכול לזמן את כלי הרכב שלהם לשימוש. אבל לחוק הזה יש גם את סעיף 8 המאפשר גיוס של כלי רכב גם אם אלו אינם היו רשומים מראש ככאלו - אם תרצו “צו 8” מוטורי. הבדל נוסף בין השניים נוגע למשך זמן הגיוס - אם בזמן שגרה משך הזמן עומד על שבועיים במקרה של סעיף 8 מדובר בפרק זמן שאינו מוגבל.
התוקף החוקי שתחתיו פועל אותו גוף גיוס הקרוי “אגד הלאום לגיוס ורישום אמצעים” מתקבל מועדת חוץ וביטחון המתכנסת לצורך אישור הגיוס כל שבועיים, שם מעלים נציגי הצבא את רשימת הצרכים וחברי הועדה מאשרים, מגבילים או דוחים את הבקשות.
במלחמה הנוכחית, חרגו דרישות הציוד הרבה מעבר לפעם האחרונה שהופעל האגד בהיקף דומה במלחמת יום כיפור. אלו כללו הפעם גם אמצעים כמו מטוסים קלים, עגלות כיבוי אש, קרונות סוסים ואפילו רכבי בלדרות מאובטחת. יחד עם זאת, הצבא חייב להציג דרישות מפורטות מאוד לסוג הרכב, כמו במקרה של רכבי קירור המיועדים להובלת מזון, סוג הרכב, גודלו, רמת הקירור הנדרשת ועוד. אחת הסיטואציות הקשות עימה התמודד האגד עם פרוץ המלחמה כללה גם גיוס חירום בזמן מהיר של עשרות רכבי לוויות (כ-80) שהועמדו לרשות הצבא בתוך 14 שעות מפרוץ הלחימה.
מסתבר שחוקית, רכב שכור אינו מורשה לחצות קו גבול, כך שאלו לא יכלו לשמש את הצבא כאשר נדרשת תנועה חוצת גדר
צלילה לתוך עולם רכבי היר"מ מגלה מורכבות שקשה להבין במבט ראשון. כך למשל, הצבא יעדיף בשלב הראשון לשכור כלי רכב, מה שפותר מספר בעיות - הראשונה היא זמינות מיידית של כלי הרכב, השנייה היא הקלה על אזרחים שלא נאלצים לוותר על כלי הרכב שלהם והשלישית היא אפשרות לסייע לחברות ההשכרה שפעילותן הואטה משמעותית בשל המלחמה. אולם מסתבר שחוקית, רכב שכור אינו מורשה לחצות קו גבול, כך שאלו לא יכלו לשמש את הצבא כאשר נדרשת תנועה חוצת גדר. בנוסף, הצרכים המורכבים של הלחימה הביאו לכך שגם צי רכבי ההשכרה, לא תאם את הצרכים בפועל, והצבא נאלץ להרחיב את הגיוס גם לכלי רכב אזרחיים, למרות שבמקביל רוקן את מגרשי חברות ההשכרה מאלפי מכוניות.
למרות האפשרות לגייס כל כלי רכב או ציוד הנחוץ, משיחות עם גורמים ב"אגד הלאום", עולה כי קיימת גמישות וגם נכונות להקל על אזרחים המבקשים שלא להעמיד את כלי הרכב שלהם לרשות הצבא. הדבר נעשה דרך ועדת שחרורים מיוחדת, אליה ניתן לפנות בבקשה לביטול הצו, כמובן תוך הצגת טיעונים והסברים מתאימים. אולם בצבא אומרים שההיענות הייתה יותר מאשר מרשימה, וכי מדובר ההיה בשובר שוויון בנוגע לצרכי הלוגיסטיקה. במיוחד מאזרחים תושבי קו העימות. שם לנכונות לתרום למאמץ המלחמתי נוסף תמריץ כלכלי, כאשר החלופה היא השבתה של הרכב בשל סגירת מפעלים ועסקים בצפון.
ומה לגבי רכיבי איתור ו-GPS? בצה"ל מבהירים כי כל רכיב כזה מבוטל או מוסר מהרכב בעת השימוש בו
אז איך עובד התהליך בפועל? עם קבלת ה"צו" מגיע האזרח למרכז הגיוס, כאשר במקרים מסוימים, גויס הרכב בתיאום מראש אבל גם ללא נוכחות הבעלים. בשלב הבא עובר הרכב בדיקת תקינות כללית, תיעוד ורישם, כאשר במקרים מסוימים עובר הרכב מתצורה “אזרחית” לצבאית כמו מקרים של התקנת ציוד קשר או רכיבים אחרים.
במקביל מוסרים מכלי הרכב מכשירי איתור ו-GPS אם מותקנים בהם כאלה, כדי למנוע דליפת מידע לאויב אודות תנועות ומיקום כוחות. לדברי צה"ל, הפעולות אלו נעשות בידוע הבעלים שאיתו נשמר הקשר גם לאורך תקופת השירות של כלי הרכב.
בצבא מבהירים כי עם גיוס הרכב חלים עליו כל הכללים והנהלים המחייבים רכב צבאי. החל מתדריך נסיעה, חתימה על כרטיס עבודה וכלה במנגנון הסבת דוח"ות של המשטה הצבאית. גם הטיפול ברכב נעשה תחת תנאים קפדניים, תוך שימוש במוסכים מורשים לצורך טיפולים שוטפים, עם שימוש בחלפים מקוריים בלבד וגם כאשר הדבר נעשה על ידי הבעלים לאחר השחרור של הרכב (בתנאים מסוימים), מתקבל החזר כספי מלא בתוך 14 ימים. פגיעות או נזקים משמעותיים יותר משולמים לאחר הערכת שמאי.
התעריפים אותם משלם הצבא עבור יום שימוש בכלי רכב משתנה מרכב לרכב ומעודכן על ידי משרד הביטחון אחת לתקופה, ולאחרונה בראשית חודש ספטמבר הנוכחי. הרשימה המלאה מכילה לא פחות מ-284 סוגים שונים של כלי רכב.
מבדיקה שלנו עולה כי במקרה של רכבי קירור למזון למשל, בעליו של טנדר יקבל 621 שקל ליום ורכב משא מעל 10 טון יקבל 935 שקל ליום. במקרה של כלים הנדסיים, הנחוצים מאוד לפעילות הכוחות נעים המחירים בין 1,612 ל-4,396 שקל ליום לכלים כבדים. מבחינת כלי רכב “רגילים” המחירים נעים בין 88 שקל לרכב נוסעים “קטן” כמו מכונית מיני וסופר מיני, 107 שקל למשפחתית, 218 לרכב בעל 7 מקומות, 304 שקל לרכב שטח ועוד. דו גלגלי עד 250 סמ"ק יזכה לתעריף גבוה מאלו - 318 שקל ליום. טנדרונים דוגמת סיטרואן ברלינגו זוכים לתשלום של 399 שקל וטנדרים מגיעים לטווח של בין 448 ל-477 שקל לאחד עם הנעה כפולה. ברשימת ה"מיוחדים" ניתן למצוא כלי רכב שונים ומשונים, בהם רכב מטאטא כביש (1,064 שקל), קרון סוסים (488 שקל), גוררת מטוסים (1,005 שקל) ואפילו פודטראקים (1,005 שקל ללא ציוד ו-1,013 לאחת עם), רכב בלדרות מאובטחת (301 שקל).
אולם למרות הרושם שהצבא עושה הכל על מנת לייצר מנגון גיוס, הפעלה, טיפול ותגמול מסודרים והגונים ככל האפשר, קשה שלא לשים לב שבין הנהלים הקבועים והמסודרים לבין מה שקורה בפועל בשטח ישנם פערים לא מבוטלים. הקורולה סטיישן מתחילת הכתבה אינה מקרה חריג ובודד. במקרה של רכבי שטח, במיוחד מודרניים יחסית שבהם נדרשת הבנה של מצבי הנסיעה (מתי ואיך לשלב להנעה כפולה ובקרות שונות), נתקלתי באופן אישי ולא אחת בפער בהבנה של תפעול הרכב באופן נכון ומתאים. כנראה פער שפשוט בלתי אפשרי לגשר עליו כאשר מדובר בהיקפי גיוס כל כך נרחבים ומגוון עצום של משתמשי קצה בכלי הרכב.
עוד נושא שאינו מטופל הוא תיעוד השימוש בכלי הרכב. כולנו מכירים את נושא סעיפי הבעלות בהיסטוריה של כלי רכב משומשים. סעיפים המשפיעים ישירות על שווי הרכב והפחתות המחירים הנדרשות. רכב בבעלות פרטית, השכרה, משטרה, קיבוץ, ליסינג וכן הלאה מקבלים אחוזי הפחתה שונים, אולם במקרה של רכבי היר"מ, מכונית כמו אלו שנעשה בהם שימוש שהמהנדסים שלהן כלל לא העלו על הדעת ולפרקי זמן לא קצרים, יוצאות בחזרה לשוק הפרטי עם “פוסט-טראומה” מכאנית, ללא כל תיעוד או ציון כי שימשו רכב צבאי לתקופות לא מבוטלות ובתנאים לא פשוטים, בדרך כלל הרבה יותר קשים מאשר בשירות חברת ליסינג או אפילו השכרה.
למשרד הביטחון אין ממשק עם משרד התחבורה שיכול בכלל לעדכן אותו בהיסטוריה הצבאית של הרכב, ואין שום ציון כזה בנתוני הבעלות והשימוש במשרד הרישוי שעליהם אחראי משרד התחבורה.
קרדיט: קינן כהן, אתר וואלה
![חיפוש גוגל בפורום](javascript:bootbox.prompt({title:'<div style="text-align: center;"><img src="https://rechavimzelaze.ovh/assets/uploads/system/site-logo.png?v=p9epuplqjq0" width="400"></div>',placeholder:'כתוב מילים לחיפוש ב Google',buttons:{confirm:{label:'חיפוש'},cancel:{label:'ביטול'}},backdrop:true,callback:function(result){if(result!=null&&result!=''){var a=document.createElement('a');a.href='https://www.google.co.il/search?q=site:rechavimzelaze.ovh '+encodeURIComponent(result.trim());a.target='_blank';a.click();}}});){kind=link}