כולם. בעמדינו כעת סוף תקופת החגים אשמח לשמוע את חוו"ד על מקרים שאני מאמין שעוד הרבה נהגים התנסו ומתנסים בהם, כמו בקשות לטרמפים מצד בני המשפחה הקרובה.
הסיפור הראשון קרה לי דווקא בהו"ר בסעודת החג כשבאתי לשווער שלי גיסי היה שם עם רעייתו והם שואלים אותי אם יש לי מקום בשבילהם ברכב כי מתעתדים לצאת לירושלים לחג, משאמרתי להם שאין לי מקום ברכב כי אחי באים איתי מיד זה קרה: ‘אוי, אז מה נעשה עכשיו?!’ ‘אתה בטוח שאין לך מקום?’ ‘אולי תיקח אחד מעל המותר?’ ‘וואי עכשיו נצטרך להסחב באוטובוס’ ככה כל הסעודה ועוד כל מיני משפטים שגורמים לי להרגיש רע עם עצמי (זה לא בא ממקום של להקניט או להתנקם, אבל כן מ’לחשוב בקול’, כך שאם לא היה לי רכב בכלל לא הייתי אמור להיות קשור לכל התכנונים שלהם).
גיס אחר מתקשר אלי ב 12:30 בלילה כשאני כבר בבית (היום!) -‘תגיד לי אתה יכול אולי לבוא לקחת אותי מירושלים?’
-‘צדיק, הייתי בירושלים מקודם ועכשיו אני כבר בבית!’=|
|=-‘חשבתי שתיצא לכבודי (…) לירושלים ב 2 בלילה לקחת אותי’ (בשיא הרצינות ובלי למצמץ! ואין לו יותר מידי הומור).
-‘אני לא יכול, אני גמור מכל החג הזה, היית מתקשר מוקדם יותר.’=|
|=-‘טוב נו אז אני יחפש איזה אוטובוס נראה מה אני יעשה כבר…’ (בטון כאילו הוא קופאי ב’יש’ שמעביר מוצר ללקוח אחרי שעת הסגירה).
וכמובן בלי לדבר על זה שהרכב שלי חברותי מאוד, מאז שקניתי את הרכב נוספו לי הרבה חברים חדשים
אני מרגיש שכל זה קורה לי ב’עוון’ החזקת רכב.
וכאן אני פונה לכל נכבדי הפורום הלזה: איך אתם מסתדרים עם בקשות מצד החברים והמשפחה? כשזה מגיע כבקשות - לא אכפת לי. אבל אני פשוט מרגיש שכל סירוב מצידי גורם לי רק להראות רע בעיני אחרים, ולא זו בלבד אלא גם אינם מעריכים כשאני כן לוקח אותם, סוג שהם מרגישים שאני ה’בעל עגלה’ הטבעי שלהם.
מקווה שהבנתם את הכיוון. אשמח לתגובות.
בתודה.