@קורולה-אברכים הסבר

הגיל הממוצע של הרכב עולה, אבל התמיכה בחלפים נגמרת הרבה קודם

החזקת רכב בן 20 שנה נתפסת לעיתים כפתרון חסכוני, רכישה זולה, ביטוח בסיסי ותחזוקה מנוהלת בלי בעיות מיוחדות. בפועל, בעשור האחרון מתווסף משתנה שמערער את ההנחה הזו: ירידה מתמשכת בזמינות חלקי חילוף, בעיקר מקוריים, והארכה משמעותית של זמני תיקון.

הנתונים על הזדקנות רכבים אינם חדשים, אך הם מחדדים את גודל הבעיה. בארצות הברית הגיל הממוצע של כלי הרכב הגיע בשנת 2025 ל-12.8 שנים, עלייה רצופה של כמעט עשור. באיחוד האירופי מדובר בכ-12.3 שנים בממוצע למכוניות נוסעים, כאשר במדינות כמו איטליה, יוון ומזרח אירופה שיעור הרכבים בני 15 שנה ומעלה כבר חוצה את רף ה-30 אחוז.

בישראל, אנחנו מדברים על “צי מכוניות” צעיר יותר, סביב 7.7 שנים בממוצע, אך מספר כלי הרכב בני 20 שנה ויותר ממשיך לעלות, בעיקר בפריפריה ובקרב בעלי הכנסה נמוכה.

הזמנתי את החלק. נתראה עוד שבועיים

יצרני רכב אינם מחזיקים קווי ייצור וחלפים לנצח. מקובל בענף שחלקי חילוף מקוריים זמינים באופן שוטף למשך כ-10 עד 15 שנה מתום ייצור הדגם. לאחר מכן, היקף הייצור מצטמצם, מלאים מתרוקנים, וחלקים מסוימים עוברים לסטטוס של “לפי הזמנה” או מופסקים לחלוטין.

כאן נכנסת הרגולציה האירופית לתמונה, אך גם היא מוגבלת ביכולת שלה לעזור לרכב מתבגר. באיחוד האירופי הוארכה בשנת 2023 תקנת הפטור לענף הרכב עד שנת 2028, במטרה לשמר תחרות בשוק התחזוקה, השירות והחלפים גם מחוץ לרשתות היצרנים. התקנה מחייבת יצרנים לאפשר גישה לחלפים, למידע טכני ולנתוני רכב חיוניים למוסכים עצמאיים, במיוחד בעידן שבו הרכב נשען יותר ויותר על תוכנה ואלקטרוניקה.

עם זאת, במסמכי הסיכום של האיחוד מודגש כי הרגולציה אינה מחייבת ייצור מתמשך של חלפים לדגמים ותיקים, אלא רק מונעת חסימות מלאכותיות. בפועל, היא יכולה להקל על תחזוקת רכב בן 10–15 שנה, אך ברכב בן 20 ומעלה היא בעיקר מגדילה את התלות בשוק התחליפי - ולא מחזירה זמינות שאבדה.

בשלב הזה מתחיל מעבר הדרגתי לשוק תחליפי. לפי נתוני ענף החלפים האירופי, שיעור החלקים התחליפיים בתיקוני רכב בני יותר מ-15 שנה גבוה פי שניים מזה של רכבים בני פחות מ-7 שנים. המשמעות היא שונות גדולה באיכות, התאמה חלקית, ולעיתים צורך בהתאמות ידניות שמייקרות את העבודה ומאריכות את זמן השהייה במוסך.

זמני תיקון כמדד כלכלי

גם בלי קשר לרכב ותיק, זמני תיקון הפכו לפרמטר קריטי. נתוני ענף תיקוני התאונות מצביעים על כך שגם ב-2024 זמני השבתה ממוצעים ארוכים משמעותית לעומת התקופה שלפני הקורונה, בעיקר בגלל עומסים בשרשראות אספקה ומורכבות טכנולוגית. כאשר מדובר ברכב בן שיוצר למשל ב-2007, כל עיכוב קטן מתורגם להשבתה של ימים ולעיתים שבועות.

השבתה כזו מייצרת עלות עקיפה: רכב חלופי, תחבורה ציבורית, ימי עבודה אבודים, ולעיתים גם ויתור על תיקון מלא. ברכב ששוויו נמוך, העלות הכוללת של תקלה בינונית, חלקים, עבודה וזמן, עלולה להגיע ל-30 עד 50 אחוז מערך הרכב בתוך אירוע תחזוקה אחד.

כאן נוצרת נקודת השבר הכלכלית. מחירוני רכב בישראל מראים כי רכב משפחתי בן 20 שנה נסחר לעיתים בסכומים חד ספרתיים של אלפי שקלים. במקביל, תיקונים נפוצים כמו מערכת קירור, תיבת הילוכים אוטומטית, מערכת היגוי או אלקטרוניקה בסיסית יכולים לעלות אלפי שקלים גם בשוק תחליפי.

בענף הביטוח והשמאות, המפגש הזה עם תיקונים יקרים כבר מתורגם להחלטות בפועל. שמאי רכב עובדים לפי יחס כלכלי בין שווי הרכב לעלות התיקון, וברכבים בני 20 שנה די בתיקון בינוני כדי להגיע ל-40 עד 60 אחוז משווי הרכב. במצב כזה, גם בלי הכרזה רשמית על אובדן להלכה, חברות ביטוח נוטות לצמצם כיסוי או להעדיף פיצוי כספי נמוך על פני תיקון. בפועל, לא מעט רכבים ותיקים נגרעים מהכביש לא בגלל כשל בטיחותי חריג, אלא משום שמנגנון הביטוח חדל לראות בהם נכס שמצדיק השקעה.

מי כן שורד את הגיל

לא כל רכב יחסית ישן נופל לאותה קטגוריה. דגמים נפוצים עם מכלולים פשוטים, מנועים אטמוספריים ותיבות ידניות נהנים משוק חלפים רחב יותר ומידע טכני זמין. לעומתם, רכבים יוקרתיים, דגמים עם מערכות אלקטרוניות מוקדמות, תיבות אוטומטיות מורכבות או ייצור מאוד נדיר, נכנסים מהר יותר לטריטוריה בעייתית. ודווקא שם, יש לפעמים עסקאות שנראות מאוד מפתות - אך מסתירות סיכונים כלכליים גדולים מאוד בשל התחזוקה.

בישראל הבעיה מתחדדת בגלל מאפייני השוק המקומי. מדובר בשוק קטן עם נפחי יבוא מוגבלים, מה שמקטין את הכדאיות בהחזקת מלאי חלפים לדגמים ותיקים. מוסכים נשענים יותר על פירוקים, חלפים משופצים או יבוא אישי, מה שיוצר פערים גדולים בזמינות ובמחיר. לכך מצטרפת רגולציה מחמירה בבדיקות רישוי, שמקשה לעבור טסט עם תקלות שבעבר נחשבו שוליות. במציאות הזו, רכב בן 20 שנה בישראל חשוף לסיכון גבוה יותר מאשר בשווקים גדולים, לא בגלל איכות הרכב אלא בגלל עומק שרשרת התחזוקה סביבו.

בסיכומו של דבר, החזקת רכב בן 20 שנה אינה החלטה טכנית אלא כלכלית ניהולית ומעל הכל - תמרון בין פשרות. הנתונים מראים שהסיכון אינו נובע מתקלה אחת גדולה, אלא מהצטברות של זמינות חלפים מוגבלת, זמני תיקון מתארכים ופער הולך וגדל בין עלות תיקון לערך הרכב. מי שבוחר להישאר עם רכב כזה צריך לעשות זאת מתוך הבנה מלאה שתהיינה לא מעט בעיות בהמשך הדרך.

אתר אוטו.

מחר ברחוב ירמיהו עצרת נגד חוק הגיוס
אני משער שכל ירושלים תהיה פקוקה
לתשומת לב הנהגים.

@יאיר-אלדרק
מותר לומר ביקורת וצריך! אך צריך להיזהר שלא ישמע כטענות כלפי הממליצים בפורום,
שהם אנשים יקרים שרק עזרה לזולת לנגד עיניהם, ודברים כאלו מוציאים את החשק לעזור…

מה כן, לאור ההתאכזבות שלך, חשוב להדגיש!
אין תחליף להתקנה אצל מתקין מקצועי ומומלץ
יותר מהר, יותר טוב, יותר מקצועי, יותר יפה וגם קצת יותר יקר… אבל שווה.

@נייטרון-חפשי כתב בסטיקרים לרכב:

הנהג בשיחה!
צפירתך תועבר לתא הקולי.

@יוסיוס כתב בסטיקרים לרכב:

שמור מרחק - שומר נגיעה.

אלנטרה, סונטה, זה לא באמת משנה
זה הרי השיטה…

@EBA
אתה בסדר גמור!
רק בשונה מסוג מוזר של אנשים, אתה מגיב שונה כשהתגובה לעזרה מגיע בטענות…

@דני-מערכות
נראה לי שהוא הסתבך עם EBA

Spoiler

@יוסיוס
תודה על המדריך המפורט
אבל חשוב לציין את הנושא של הטווח
טווח מוצהר של 262 ק"מ כאשר בפועל זה סביב ה200ק"מ
שזה אומר שאני לא יכול להגיע עם הרכב מירושלים למירון
והלו"ש למרכז הוא בדיוק.

מישהו יודע תכלס מה הולך להיות מחר בכניסה לב"ב?

@שמשון
‘שלכאורה’ הוא עבר דיאטה,
אבל שוב, הרכב לא מומלץ בכלל.

@יצחק-רשטונ כתב בשרשור "חיות על הכביש":

הנעה אחורית

או 4X4 שבו יש גם הרבה כח לגלגלים האחוריים

@שמשון
קודם כל ק"מ מחשיד! יש לבדוק שלא עבר דיאטה
שנית, לא מכיר את הרכב הנ"ל
אבל בכללי סקודה עם הרבה תקלות כשזה מגיע לגיל הזה (אפילו הרבה לפני)
והטיפולים מאוד יקרים.

@חיליק כתב בסיוע בתהליך רכישה מסוכן + רכישת ניסאן קשקאי+2:

אני בדילמה, ורוצה לשתף בכנות:

איזה אומץ כל הכבוד!

יש כאן המלצה מחברי פורום הנחשבים מוסמכים, ללכת על הקשקאי, במצטרף לחו"ד הסוכן שהוזכרה, ומנגד המוסכניק שלי טוען שעדיף הורסו (בתחילה הוא ממש הופתע מהס"ד; כשהבהרתי שמדובר ב+2 ולא בשנתונים שאחריו, אמר שבכ"ז לעצמו ודאי היה לוקח ורסו, אם כי הגיר אצלו יקר יותר),

אני לא מכיר את המוסכניק שלך, אבל יכול להיות שהוא לא כ"כ מכיר את הדגם, ופה יש כמה שמכירים ויש להם את זה וממליצים,
אגב, הוורסו לא כ"כ גרוע כמו שעושים את זה, אבל ל7 מקומות הוא יהיה לך הרבה יותר צפוף

בנוסף לחבר בעל צי רכבי השכרה שהציע לי “לבוא לקחת חינם” את הקשקאי (2009) הארור שהחליף לו כבר 4 גירים.

קודם כל, אם אתה לא לוקח את זה, אני תפסתי ראשון…
שנית הדגם של 2009 אאל"ט הוא דגם יותר ישן, מה גם שהוא באמת ישן… והשכרה…

הקושי הוא, שהעמדות המנוגדות כאן קוטביות מאד - בשפו"א לא ורסו / בשפו"א לא קשקאי.
איך יוסבר ואיך מקבלים הכרעה?

מה שברור ששניהם רכבים לא רעים, השאלה מה טוב…
אז מה עושים? עושים את מה שאתה עושה…
קח בחשבון שהורסו יותר יקר ויותר צפוף.

תגובה: איך יודעים היכן נמצאת פיית הדלק ברכב מתוך הרכב

ג’יימס מוילן, מעצב בפורד, המציא לפני כ-40 שנה את החץ הקטן ליד מד הדלק. פתרון זעיר לבעיה יומיומית, שהפך לסטנדרט עולמי ונשאר הרבה אחריו

זה אולי נעלם קצת מתחת לרדאר על רקע סיכומי סוף השנה, אבל ג’יימס מוילן, מעצב חיפויי פנים בפורד והאיש שמאחורי אחד הסמלים השימושיים ביותר ברכב המודרני, הלך לעולמו באמצע החודש בגיל 80. שמו אולי אינו מוכר לציבור הרחב, אך ההמצאה שלו מוכרת כמעט לכל נהג: החץ הקטן שמופיע ליד סמל משאבת הדלק בלוח המחוונים ומראה באיזה צד של הרכב נמצא פתח התדלוק.

הרעיון נולד באפריל 1986, ביום גשום בדירבורן שבמישיגן. מוילן עצר עם רכב חברה בתחנת דלק, רק כדי לגלות שהחנה בצד הלא נכון. אחרי שנרטב, תמרן והזיז את הרכב, הוא הבין שמדובר בבעיה שחוזרת על עצמה אצל נהגים רבים. הפתרון שהציע היה פשוט במיוחד: חץ קטן ליד מד הדלק, כזה שייתן לנהג רמז מיידי בלי צורך בזיכרון או בניחוש.

בפורד אימצו את הרעיון. מנהל עיצוב הפנים דאז אישר את השינוי, והוא הוטמע בדגמי שנת 1989, תחילה בפורד אסקורט ובמרקורי טרייסר, ובהמשך גם בדגמים גדולים יותר כמו ת’אנדרבירד וקוגר. מכאן הוא התפשט במהירות ליצרנים נוספים והפך לנורמה בתעשייה.

עד שנות ה-70 מיקום פתח התדלוק היה לעיתים מאחורי לוחית הרישוי, אך תקנות בטיחות חייבו להעביר אותו לצד ימין או שמאל של הרכב. המעבר הזה יצר בלבול, בעיקר ברכבים שאינם מוכרים לנהג. החץ של מוילן פתר את הבעיה כמעט בלי עלות ליצרן: לא רכיב חדש, לא מערכת מורכבת, אלא שינוי גרפי קטן עם ערך שימושי גבוה.

למה כולנו עדיין צריכים את החץ?

הסימון הקטן חשוב במיוחד ברכבי חברה, בהשכרות קצרות טווח ובשירותי רכב שיתופי, אך גם בבתים עם יותר מרכב אחד. זהו פתרון שלא שמים לב אליו ביומיום, עד הרגע שבו עוצרים בתחנת דלק והוא חוסך זמן, תסכול ומבוכה.

מוילן לא שינה את עולם הרכב עם מנוע חדש או טכנולוגיה מתקדמת, אלא עם הבנה חדה של בעיה יומיומית ופתרון פשוט. במובן הזה, ההמצאה שלו היא תזכורת לכך שלעתים החדשנות המשמעותית ביותר מסתתרת בפרטים הקטנים.

קרדיט:
אתר אוטו.

@USER131
ה7 מקומות עדיין חי?
אם כן, תקנה עוד רכב מיני ב20 שישב לך בחניה.
רכב 8 מקומות ב50 קצת קשוח תשאל את @ישראליק

@החפץ-בעילום-שמו
https://rechavimzelaze.ovh/post/50476

כולנו נתקלים בפרסומת ביד 2 נהגת יחידה…
שאלתי ובקשתי, האם זו מעלה?
הרי ‘לכאורה’
הבלאי בבלמים קצת גבוה מהממוצע
על שפשופי חניה אני כבר לא מדבר…