@נייטרון-חפשי כתב במכירת רכב, מה דעתכם?:
אם האופציה היחידה הנוספת היא לחנות במרחק 25 הליכה (בתקווה ששם זה לא יפריע למישהו) ובכל פעם שמישהו רוצה לראות את הרכב תצטרך ללכת לשם
@נייטרון-חפשי כתב במכירת רכב, מה דעתכם?:
ליד הבית שלי אני לא יכול לשים כי זה רחוב צדדי שאף אחד לא עובר שם.
יש הבדל גדול בין המקרים
אם האופציה היחידה היא לחנות במרחק, והבנאדם גר במקום, ואם לא יחנה שם, יצטרך בכל פעם שמישהו בא לראות את הרכב ללכת כל כך רחוק, בהחלט יש מקום להבין את הרציונל בצד של החונה, וגם אז יש מקום לדון אולי הוא צריך להחנות ברחוב סמוך. נו.
אבל כשהטענה היא שליד הבית שלו אנשים לא עוברים, ובשביל הפרסומת שלו הוא חוסם לך את החניה, משול לאדם שיתלה שלט פרסומת על החלון של בית הכנסת ויחסום את האויר, כי מהנקודה הזו יותר אנשים יראו את הפרסום שלו, והזכות שלו בבית הכנסת היא בדיוק כמו הזכות שלך… “מה אתה רוצה שהוא לא ימכור? זה הפרנסה שלו”, כמו שמישהו כתב לעיל, איזו מין טענה זו?
כששכן תופס את המעלית בקומה שלו 20 דקות, כי הוא רוצה להסתכל במראה, או שחם לו והוא מתקרר להנאתו במזגן של המעלית, ובינתיים נוצר פקק בכל הקומות, מה תאמר אז? זה הזכות שלו והוא כרגע צריך את המעלית ל20 דקות.
הכלל, החניה שייכת למפרסם כמו לההוא שרוצה לחנות, אבל האופן הנורמלי להשתמש בחניה הוא לזמן קצוב, וזו בלבד הזכות המשותפת. אין לאדם זכות להשתמש במשאבים משותפים שמיועדים להרבה אנשים - לצרכיו בלבד - כי הוא צריך. אם כשאני נוסע לחול אני אחנה את הרכב בחניה מבוקשת יהיה עלי את אותה טענה. זה לא הרחוב של אבא שלך, שבשביל שאתה צריך אתה מתעלם מצרכי הכלל כולו.
מה תאמר על אדם שנגיש למשאבים כספיים ציבוריים והוא לוקח את זה לייעוד שלהם אבל לצרכיו האישיים? הוא עושה אירוע תרבות למשפחה / קורס לחברים / וכו’. כבר נשמע יותר מעניין.