כן, בהחלט אתה צריך להגדיר לעצמך את גבולות הנתינה.
תחשוב, אולי באמת אתה מביא את זה על עצמך?
אולי כשמבקשים ממך נסיעה, אתה משום מה רואה צורך להתנצל, על זה שזה קצת קשה לנסוע לירושלים באמצע הלילה…
זה ודאי שמי שמבקש בקשות כאלה… אבל אולי גם אתה אשם עם ההתנצלויות וחיפוש תירוצים למה זה לא כל כך מסתדר לך לעשות סיבובים ארוכים.
במקום זה, תילמד לומר ברור שאתה לא מסיע אף אחד! נקודה!, ואם זה משפט קשה מידיי, תגיד ‘אני לא יכול’, ללא שום מילה נוספת, אפילו אם ינסו לשכנע אותך שזה רק הקפצה קטנה, תחזור מונוטונית ‘אני לא יכול’ ‘אני לא יכול’, ללא שום מצפון, אחרי שתיים שלוש בקשות כאלה שתגיד אני לא יכול, יבינו שאתה לא נהג מונית, וכבר יפסיקו לסמוך על הדרייבר החינמי.
הייתי ממליץ לך לומר אני לא יכול גם כשברור לכולם שאתה יכול, ואתה מתהלך כמו מובטל, ככה זה יהיה ברור לכולם, שיש כאן בעל הבית עם רצונות משלו.
וכמובן, אתה לא צריך להיות עם מצפון, כי מי שמעז לבקש בקשות בלי טקט, לא מגיע לו כלום, ושוב, המצפון שלך הוא עיקר הבעיה, אז תזרוק אותו לפח.
החסדים הנורמלים זה רק הקפצה על הדרך, זה אומר שאם רוצים לנסוע איתך מחוץ לעיר שיבואו אליך לבית או לכניסה לעיר, וגם זה רק אם ממש נח לך, ואין לך איזה שיחה סתמית עם אישתך, שלא בא לך מישהו באזור. או איזה שיחת טלפון שאתה מעוניין לעשות לבד.