@מנאששש כמה עולה דבר כזה- ומה הסיכון שעדיין יש תקלה במנוע (למרות שהוא נוסע תקין)

@מנאששש יש נזילה- כל מלאתי 3 ליטר- וזה נשאר ריק כמעט…

@מנאששש

@מנאששש כתב בתקלה הראשונה שלי ברכב חום מנוע:

מה קורה בהפעלת המנוע רגיל? בנסיעה עירונית?

הכל רגיל

@מנאששש כתב בתקלה הראשונה שלי ברכב חום מנוע:

רדיאטור תקין? (המאווררים מסתובבים?)

נראה לי שכן צריך לבדוק (תכלס’ המנוע נסע 100 ק"מ בלי להתחמם אח"כ)

@מנאששש כתב בתקלה הראשונה שלי ברכב חום מנוע:

מזגן חימום עובד?

לא עבד גם לפני (יש משהו תקוע- פתחתי על זה נושא לפני כמה שבועות)

@מנאששש כתב בתקלה הראשונה שלי ברכב חום מנוע:

משאבת מים?

לא יודע

@קיה-פיקנטו כתב בתקלה הראשונה שלי ברכב חום מנוע:

@אביעד אסור בשום פנים ואופן שהרכב חם לפתוח ,כל המערכת לוהטת והנוזל קירור (הלוהט) יצא החוצה כמו קיטור בלחץ
ברוך ה’ לא קרה לך כלום יש אנשים שזה קפץ להם לפנים ומשם בית חולים ה’ ישמור

חמי (לפני כמה עשרות שנים) לכן פתחתי לאט לאט- ועם כפפה נוגדת אש

@קיה-פיקנטו לא נדלק כלום (עד עכשיו) ב"ה
פתחתי כי המד היה על המקסימום (שתי פסים עליונים)

נסעתי היום מאילת לכיוון המרכז…
מדובר בטויוטה קורולה 2010
באמצע הדרך (אחרי כביש 90- בפנייה שמאלה ליד ים המלח) איפה שכל העליות…
אני נוסע בכיף, המנוע עבד כמו שצריך ולא הייתי שם לב לכלום- חוץ מזה שאני רואה שהחום מנוע נמצא על השתיים הכי גבוהים
כמובן עצרתי מיד בצד וכיביתי מנוע (שוב, לא היה שום רעש או ירידה בכח של המנוע) ופתחתי מכסה מנוע (לתזכורת- יש לפחות 40 מעלות בחוץ ושמש מפחידה)
החום שתפס אותי היה מזעזע, קיבלתי כוויה (כמעט…) רק מלהחזיק את הידית…
היה ריח קצת מוזר (השמן היה תקין לגמרי) והמיכל של המים (אני שם אדומים) עשה רעשים (לא זוכר איזה)
לקחתי כפפה נגד אש ופתחתי את המכסה של המיכל עיבוי, למשך כ20 שניות עף כמויות של מים וקיטור מהמכסה (רותחים ברמה מטורפת כמובן) ולאחר מכן מילאתי מים, חיכיתי כמה דקות ונסעתי שוב.
אחרי כמה דקות -שוב עלה קצת (בפס אחד) ועצרתי שוב- הפעם החום היה הרבה יותר נורמאלי- ואין מים!!!
הבנתי מה קרה… (לענ"ד) ומאז כל 15-20 ק"מ עצרתי ומילאתי קצת מים [כמובן שרק קצת כי הרבה נשפך במקום] ובאמת כל פעם שעצרתי המנוע היה קר והכל תקין ב"ה
וככה הסתיימה לה הנסיעה של ה300 במקום בשעתיים וחצי ביותר מחמש שעות
עריכה: מהמיכל של הפלסטיק אין נזילה כיום, אולי חור קטן שיהיה משמעותי רק במאמץ מרובה [או באחד הצינורות וכנ"ל] - אחרי נסיעה של 70 ק"מ המיכל נשאר מלא לגמרי
אציין שהיה זוג מדהים מבני ברק- שליוו אותנו יותר מ100 ק"מ במהירות שלנו (40 קמ"ש…) ופשוט נתנו לנו כל מה שהיה אפשר.
תכלס’- משהו פה יכול להאיר את עיני מה קורה כאן? וכמה הכפרת עוונות??
אציין שב70 ק"מ האחרונים נסעתי רגיל ללא הגבלות (לא עברתי 3 בטורים, והשתדלתי להיות צמוד ל2)
הכל היה תקין חוץ מהמים שהייתי צריך למלאות כל פעם (המנוע לא התחמם בכלל- מלאתי כדי שאני לא יגיע בכלל למצב שהוא מתחמם כמו שייעץ לי @מיישה )

עריכה אחרי שבוע:

תכלס’ הרכב עובד רגיל, (אין קושי בהתנעה, או נסיעה וחווית הנסיעה רגילה לגמרי, אני לא מצליח להבין מה קרה תכלס
אפשרות אופטימית- הרכב התחמם בגלל המאמץ (רכב מלא, עליות ארוכות, מהירות גבוהה, חום מטורף) ואחרי שהוא התקרר חזר לתיפקוד מלא (בסופו של דבר הוא לא היה הרבה זמן עם חום גבוה)
אפשרות קצת פחות אופטימית- היה חום בגלל צינור שדלף (כנראה הוא דולף רק בחום גבוה) או לחילופין סתימה כנ"ל, ולכן רק במקרה שהרכב התחמם ממש זה קרה.
אפשרות קצת פחות אופטימית- שהחום כבר פגע בראש מנוע ( ) את זה נוכל לדעת רק בבדיקת לחץ הפוך
אולי יש כשל ברדיאטור? לא יודע, תכלס’ יותר מ150 ק"מ הוא עבד פרפקט.
לפני שאני פונה למוסך (אני מעדיף להגיע עם כמה שיותר ידע, שלא ינסו לתפור לי מיד ראש מנוע) אשמח לשמוע מה דעתכם בעניין
בתודה ראש

@המאעסטר כתב בשרשור, כל הפיצ'רים ותוספות, לרכב "מכובדים בלבד". מוזמנים להוסיף:

נורות הלוגן בצבע לבן - חוקי!!!

וואו ממש תודה רבה על המדריך חפשתי הרבה זמן כזה דבר
איזה דגם אני צריך מכל מה שיש שם? (קורולה 2010)

@הרשלה כתב בתגובות למדריך על כרית אויר:

לאיזה כיסוי אתה מתכוון?

כיסוי מהדוד עלי (כמו שאמרו- כיסוי של המושבים)

@מנאששש כתב בתגובות למדריך על כרית אויר:

לכאורה המיקומים הם בדשבורד, בהגה, ובין השמשות (בין הקדמית לדלת נוסע/נהג, ובין הדלת הקדמית לדלת האחורית)
אולי זה משתנה בשנתון/חברה.

גם @מיישה אמר לי ככה אבל זה לא מדוייק
השתיים הנוספים הם מגינים על בית החזה מהתנופה קדימה ואחורה
בחלונות זה רק תוספת (של 6 כריות)

https://rechavimzelaze.ovh/post/114170
בס"ד עלה מדריך נוסף

תגובה: מדריך מפורט מה זה כריות אויר (Airbag)
תגובות והערות ניתן להגיב כאן

לא ציפיתי לכל כך הרבה תגובות בפוסט שלי כאן ובעז"ה נקווה שעם הזמן נגיע לכל הפינות שדוברו וידוברו שם
מה שתפס אותי מיד- זה הכרית אויר וכמו שכתב @ראובן-שבתי שם:

כריות אוויר- נשמע משהו פשוט, אבל ממש ממש לא פשוט, זה המצאה גאונית מאוד הייתי ממליץ לעשות סקירה מאז תחילת הדרך של הכריות אוויר.

והחלטתי שאני יחפש כמה שיותר נושאים שאפשר לדבר עליהם בחלקיק ה(יחסית) קטן הזה סתם בשביל לאתגר את עצמי- אז הנה, הכל פרוס לפניכם… ובואו נתחיל…

הסבר כללי

כמו הרבה דברים ברכב - גם כאן, כששומעים “כרית”, חושבים על משהו רך ופשוט…
אבל בפועל מדובר באחת המערכות הכי מהירות ומתוחכמות שיש ברכב.

מהי כרית אוויר?

כרית אוויר היא מערכת בטיחות פסיבית, שתפקידה להגן על הנהג והנוסעים בזמן תאונה, על ידי ניפוח מהיר שיוצר “בלימת ביניים” בין הגוף לבין חלקי הרכב.
וכמובן, כמו ילד גדול- אני ידגיש שהכרית לא מונעת תאונה - היא רק מצמצמת פגיעה כשהתאונה כבר קרתה.
עכשיו נצלול לעומק של המערכת המעניינת הזאת.

מבנה המערכת

חיישני תאונה (Crash Sensors):

החיישנים הללו הם חיישנים אלקטרוניים שמודדים תאוצה והאטה.

הקופסה השחורה מכילה את הרכיב האלקטרוני (מד תאוצה או מתג כדורי) שאחראי על זיהוי המכה.
לתושבת המתכת שמאחרוי החיישן יש חורי הברגה כי הוא חייב להיות מקובע ישירות לשלדת הרכב (בדרך כלל בחזית, ליד הרדיאטור או בצדדים) כדי “להרגיש” את עוצמת המכה באופן מיידי.
לרוב יש כמה חיישנים- קדמיים, צדדיים ולעיתים גם בתוך תא הנוסעים
איך זה עובד?
בעיקרון זה מבוסס על כח הG
ולמי שלא מבין מה זה אומר (כמוני למשל…) אני יסביר את זה בצורה פשוטה- כיזה בסה"כ עניין של פיזיקה (ומאז שעשיתי מדריך במתמחים טופ שהתמקד בפיזיקה- התחלתי להתעניין )
האות G מייצגת את כוח הכבידה (Gravity). החיישן מודד תאוצה או תאוטה (בלימה) ביחידות של G.
ונתן דוגמא בשביל לסבר את האוזן מה העוצמה של G אחד- כשאנחנו בולמים חזק ברמזור, אנחנו מרגישים אולי חצי G! מה שאין כן ל"ע בזמן התנגשות, הכוח שמפעיל הרכב על השלדה יכול להגיע ל-20G או 50G בתוך אלפיות השנייה.
מה תכלס’ נמצא בתוך הקופסה השחורה?
בתוך הרכיב ישנו מד-תאוצה (Accelerometer). יש שתי שיטות נפוצות שפועלות שם:
השיטה המכנית (הישנה יותר): כדור מתכת קטן המוחזק על ידי מגנט או קפיץ. בזמן מכה חזקה מאוד, הכוח מתגבר על המגנט, הכדור טס קדימה וסוגר מעגל חשמלי.
השיטה האלקטרונית (MEMS): שבב סיליקון זעיר עם מבנה מיקרוסקופי שזז בזמן התנגשות ומשנה את המתח החשמלי.

Spoiler

יחידת בקרה (Airbag Control Unit - ACU):

יחידת הבקרה היא למעשה המוח של המערכת, היא מקבלת את המידע מהחיישנים, ומחשבת את עוצמת התאונה ולפי זה מחליטה (תוך אלפיות השנייה!!) האם יש להפעיל את כריות האויר או לא
המערכת הזאת פועלת תמיד כמובן, ורק הנתונים שלה משתנים:
במצב רגיל:

• קוראת נתונים מהחיישנים
• בודקת תקינות המערכת
  מה שאומר שהיא בסה"כ מחכה לשינוי חריג.

בזמן תאונה:

• קפיצה חדה בערכי G
• מידע מכמה חיישנים במקביל
• ניתוח הנתונים (עוצמת התאוצה, כיוון הפגיעה, משך הזמן ועוד)
• הצלבת מידע (שכמה חיישנים יורו על אותה הפגיעה)
• קבלת החלטה- המערכת משווה את הנתונים לפי נתונים מוגדרים מראש- אם העוצמה וכו’ עבר את הרף -הכרית מופעלת, אם לא -ממשיכים הלאה.

מה שמדהים אותי הוא -שכל התהליך הזה הוא בערך 10-20 מילישניות

מחולל גז (Gas Generator / Inflator):

החלק הכי קריטי והכי “מעניין”.
ישנם שתי סגנונות (כפי שידוע לי) איך זה בנוי- נפרט אותם אחת אחת.

השיטה הפירוטכנית (Pyrotechnic method)

זה שיטה יותר ישנה מהשיטה השניה- אבל יש אותה ברכבים גם היום (ככל הידוע לי) ולכן נפרט גם אותה.
כל הגז נוצר מבעירה של חומר מוצק בלבד-ויפורט מיד לאחר התרשים.

מחבר חשמלי: זהו נקודת הממשק עם שאר הרכב. לפה מתחברים החוטים המגיעים ממחשב הכרית. המחשב שולח לפה זרם חשמלי נמוך רק כשהחיישנים (ה-G-Sensor) מדווחים על תאונה.
מצת / נפץ (Igniter/Squib): הזרם החשמלי מהמחבר מגיע ישירות לכאן. המצת מכיל חוט להט קטן ומטען הצתה רגיש לחום. הזרם מחמם את חוט הלהט בתוך מילי-שניות, וגורם למטען ההצתה “להדלק”.
החום כמובן הולך משם עד למרכז ה’גליל’ הזה (בתמונה זה הקו זיגזג הכתום)
טבליות מוצקות של חומר הנעה: אלו הכדורים האפורים-לבנים הקטנים שרואים בחתך. הם עשויים מתרכובת כימית מיוחדת (נתרן-אזיד, או גואנידין ניטראט). החום העז שמגיע מהמצת גורם לטבליות המוצקות הללו להתפרק מאוד מהר.
זרימת גז חנקן: שימו לב למה שמסומן בחיצים הכחולים הגדולים. הריאקציה הכימית לא יוצרת אש גלויה גדולה, אלא כמות עצומה של גז חנקן (Nitrogen Gas) בנפח גבוה מאוד ובלחץ גבוה. גז החנקן הוא גז אינרטי (לא דליק ולא רעיל, המרכיב העיקרי באוויר שאנו נושמים). התרשים מראה כיצד הגז המיוצר מתפשט במהירות אדירה מהמרכז החוצה.
חורי אוורור: החיצים מראים שהגז המיוצר חייב לצאת מהגליל. הוא יוצא דרך חורים ייעודיים בדופן המתכת, המכוונים ישירות לתוך כרית האוויר המקופלת (שמופיעה בצורה מטושטשת מחוץ לגליל בתרשים).
כרית האוויר (Ghosted): הגז בלחץ גבוה ממלא את הכרית המקופלת, גורם לה להיפתח במהירות של כ-300 קמ"ש בתוך פחות מ-0.03 שניות (מהר יותר ממיצמוץ עין!).

השיטה ההיברידית (Hybrid method)

שילוב של פירוטכניקה וגז דחוס. יש כאן מיכל עם גז (כמו ארגון או הליום) שנמצא תחת לחץ גבוה מאוד (3000-4000 PSI). המטען הפירוטכני הקטן רק “פורץ” את הדיסקית (Disk) שמחזיקה את הגז, והחום שלו עוזר לגז להתפשט מהר יותר.
השיטה הזו נחשבת ל"נקייה" ו"קרה" יותר. בשיטה הפירוטכנית הרגילה, הגז שנוצר הוא חם מאוד ועלול לגרום לכוויות קלות. כאן, מכיוון שרוב הגז הוא גז שנשמר בלחץ ורק “התחמם” מעט, הטמפרטורה שלו נמוכה בהרבה, וזה יתרון בטיחותי משמעותי.

מחבר חשמלי (בקצה הימני): כאן מתחברת הצמה של הרכב. המחשב שולח פולס חשמלי ברגע הזיהוי.
מצת / נפץ (Igniter/Squib): החוט האדום המפותל מסמל את המצת. הוא מתחמם בשבריר שנייה ומצית את המטען הראשוני.
טבליות חומר הנעה (הכדורים האפורים): זהו מטען “קטן” יחסית לשיטה הקודמת. תפקידו הכפול הוא:
1. ליצור לחץ שיפרוץ את המחסום.
2. לחמם את הגז הקר שנמצא במיכל כדי לגרום לו להתפשט במהירות.
דיסקית פריצה (Ruption Disk): דיסקית מתכת דקה שאוטמת את מיכל הגז בלחץ גבוה. הפיצוץ הקטן של המצת יוצר גל הדף ששובר את הדיסקית הזו.
מיכל גז דחוס (Stored Gas Tank): גליל הפלדה שמכיל גז אינרטי (ארגון או הליום) בלחץ אדיר. בתרשים הוא מלא בנקודות כחולות המסמלות את מולקולות הגז.
גז אינרטי תחת לחץ: הגז הזה נמצא שם מרגע ייצור הרכב ועד לרגע התאונה. הוא לא דליק ולא רעיל.
נתיב הלחץ (החץ הכתום הגדול): מסמל את האנרגיה שעוברת מהמצת לכיוון מיכל הגז כדי לפרוץ אותו ולחמם את תכולתו.
זרימת תערובת הגז: החיצים הכחולים מראים את הגז יוצא החוצה. זו תערובת של הגז שהיה דחוס יחד עם הגז שנוצר מהבעירה.
חורי אוורור (Vents): פתחים ייעודיים שמכוונים את הגז ישירות לתוך שק הניילון של כרית האוויר.

למטה יש שתי תרשימים קטנים- האחד הוא במצב שהגז עדיין לא התפשט והשני אחרי שהוא התפשט

הכרית עצמה והחלקים החיצוניים (Airbag Cushion):

מה חשבתם, שבחלק הזה לא יהיה לי על מה לדבר?? אז טעיתם חיפשתי ומצאתי כמאמר הכתוב… אז בואו נתחיל:

1. החומר:

הכרית לא עשויה מניילון פשוט של שקיות, אלא מבד חזק מאוד, עמיד בחום (כדי שלא יימס מהגז החם) ובעל יכולת עמידות גבוהה לקריעה.
רוב הכריות מצופות בשכבה דקה של סיליקון בחלקן הפנימי. הציפוי עוזר לאטום את הבד כדי שהגז לא יברח דרך הסיבים בזמן הניפוח המהיר, וגם מגן על הבד מהחום של מחולל הגז.

2. אומנות הקיפול (Folding):

הכרית מקופלת בשיטות מיוחדות (קיפול “אקורדיון” או קיפול “צביטה”).
זה לא סתם גילגול של הבד בתוך הכרית- זה נעשה בצורה מיוחדת שתבטיח שהכרית תיפתח במהירות בזמן אמת ולא תעשה בעיות.
נקודה חשובה נוספת היא שהכיסוי של ההגה (או הדשבורד) כולל “חריצי החלשה” (Tear Seams) סמויים. בזמן הפיצוץ, הבד של הכרית לוחץ על הפלסטיק בדיוק בנקודות האלו, והוא נפתח כמו דלתות מבלי להתפרק לרסיסים שיעופו על הנוסעים.

3. חורי הניקוז (Vents):

אם הכרית הייתה נשארת מנופחת וקשיחה כמו כדורגל, הראש היה פוגע בה ו"קופץ" אחורה בעוצמה (אפקט הריבאונד), מה שעלול לגרום לפציעות צוואר קשות.
לכן יש בחלקה האחורי של הכרית חורים קבועים.
ברגע שהגוף של הנהג פוגע בכרית, הלחץ גורם לגז לצאת מהר דרך החורים הללו. זה הופך את הכרית ל"רכה" ומאפשר לה לספוג את האנרגיה של הגוף בצורה הדרגתית. למעשה, הכרית מתחילה להתרוקן כמעט ברגע שהיא סיימה להתנפח.

4. האבקה הלבנה:

הרבה אנשים שואלים על האבקה שמתפזרת ברכב אחרי פתיחת כרית.
זה לא עשן: מדובר בדרך כלל באבקת טלק או עמילן תירס.
התפקיד: האבקה משמשת כחומר סיכה שמונע מהקפלים של הכרית להידבק אחד לשני בזמן שהיא מאוחסנת לאורך שנים, ומאפשרת לה להחליק החוצה במהירות בזמן אמת.

הסבר מקוצר מה קורה בשעת תאונה ח"ו

שלב 0: מתחילים

הנהג מחליט, מסיבה לא ברורה, שהוא חסין לחוקי הפיזיקה ומסיח את הדעת “רק לשנייה” (טלפון, נוף, שיחה, מחשבות על החיים)
או נכנס למצב של ביטחון עצמי מופרז (“אני אספיק לעקוף”) או שפשוט המזל לא היה איתו היום, והוא נהג בסדר גמור, ורק כל הנ"ל היה על הנהג שלצידו.

שלב 1: זיהוי (דיגיטלי) של התאונה.

• הרכב עובר האטה חדה מאוד.
• החיישנים מזהים שינוי קיצוני במהירות (מדובר במילישניות בודדות)

שלב 2: קבלת החלטה

• יחידת הבקרה מחשבת את עוצמת הפגיעה וכיוון הפגיעה ולפי זה מחליטה אם להפעיל את הכרית אויר או לא.

שלב 3: הפעלת המחולל ויצירת הגז

• נשלח זרם חשמלי למחולל הגז
• מתחילה תגובה כימית מהירה מאוד

בתוך המחולל יש חומר מוצק (לרוב תרכובות שמייצרות גז חנקן).
החומר נדלק ומתפרק במהירות- נוצר גז בלחץ גבוה מאוד
הכל קורה תוך כ־20–30 מילישניות

שלב 4: ניפוח הכרית

• הגז ממלא את הכרית
• הכרית פורצת מתוך ההגה / דשבורד / צד הרכב
  מהירות הניפוח יכולה להגיע למאות קמ"ש

שלב 5: ריקון הכרית

• חורים קטנים מאפשרים לגז לצאת
• הכרית מתרוקנת מיד אחרי הפגיעה
  למי שרוצה לראות קצת יותר- יכול לראות כאן https://www.youtube.com/watch?v=dZfLOnXoVOQ

מיקומים ברכב

אני יחלק את זה לפי קטגוריות של רכבים (כמה כריות אויר יש ברכב)
2 כריות אוויר: בדרך כלל רק לנהג ולנוסע הקדמי.
פרטים: כריות אלו מוגנות מפני פגיעות חזיתיות. ברוב הרכבים הישנים או הבסיסיים יותר, זו התצורה הבסיסית.
4 כריות אוויר: הנ"ל שתי הצדדים במושב הקדמי. (שימו לב למי ששם כיסוי לרכב שלו -שיש סקוטש בצדדים החיצוניים של הכסאות הקדמיים- וזה חובה! אחרת הכרית לא תתנפח ולא תגן על הנוסע! (ידעתי את זה רק כשהגיעו לי הכיסויים ולא הבנתי למה יש סקוטש בצדדים…)
7 כריות אויר: הנ"ל בתוספת שתי כריות בצדדים של החלונות של הרכב (בין הדלת לחלון הקדמי)( @מיישה זה בשבילך) ועוד אחד לברכיים של הנהג

סיכום

זהוווו
סיימתי
אני מגלה שאני בעצמי מופתע- כתבתי בהתחלה שאני מתכוון לחפש כמה שיותר נושאים בזה- ולא חשבתי עד כמה אני מקווה שזה יצא ברור ובעז"ה שלא ניתקל בזה לעולם

רק בבקשה לא להגיב כאן למען הסדר הטוב

תגובות ניתן להשאיר כאן

@מתלמד-0 אממ זה יותר התחום של הרב @גיל אני פחות מתמצא עם החוק וכו’

@מאיר כתב במזגן על חום לא עובד:

מהיכן בארץ? בעיקרון זה נמצא מאחורי תא הכפפות. צריך לחפש מה לא זז כראוי.

מבני ברק
וחיפשתי (גם @מיישה חיפש איזה דקה) ולא מצאתי

תודה לכולם על ההיענות, בעיקרון אני רוצה לעשות הכל לבד
אבל ידוע מאמר חז"ל ‘ואץ ברגליים חוטא’
והיות ואני רק בהתחלה- אז אני לומד לאט לאט…
מה ממליצים לי לעשות לבד ומה מוסך? (כלים-אין לי בעיה לקנות\להשאיל\להשכיר)
נ.ב. יש לי קליטה נחמדה וידע במכניקה (לא של רכב- אבל בקיצור… תופס מהר)

פשוטו כמשמעו
עולם הרכב הוא עולם ענק שאני מאבד ידים ורגליים בו
לא ממזמן נכנסתי לעולם הזה (כחודש) וגיליתי דברים מופלאים
אבל הנושאים קצת מבלבלים אותי
וכמו שבכולל כשאני לא מבין משהו אני פשוט יושב ומסכם אותו- אפשר גם כאן
בשרשור זה- אשמח אם תתנו רעיונות של נושאים למדריכים שמעניינים אותכם
אני ישתדל ללמוד את הנושאים לעומק ולכתוב עליהם מדריך מסודר
המדריך הראשון נכתב בזכות @ראובן-שבתי
זה הוסיף לי ידע לא פחות ממה שהוסיף לחלקיכם
ושוב תודה רבה למנהלי הפורום על הפורום הנפלא כאן
סוף סוף אני באמת מרגיש עוזר ונעזר- זה תחושה נפלאה והכל באוירה טובה

Spoiler

@mik6868 אני גר בבני ברק וההורים בירושלים…
אז כן עובר במקום מידי פעם
תכלס’ כמה עולה לי הכל?
ובכלל משהו יכול להסביר לי מהם כל הדברים שצריך לבדוק \להחליף ב10000?

אז בסייעתא דשמייא אני הולך לעשות לראשונה טיפול 10,000!!

Spoiler

הקאצ’ הוא שאני פשוט לא מכיר מחירים ובכלל לא בעניינים
אשמח לדעת כמה עולה כל דבר ובכלל מה זה כולל?
(ידוע לי שאני זקוק לצמיג, צירייה, וברקסים (-צלחות ורפידות) אחוריים)
בתודה מראש…

@מנאששש כתב בבירור בנושא טיפול 10,000...:

איזה רכב?

אממ כמו שיעירו לי כאן… מדובר על טויוטה קורולה2010

תגובה: מדריך מקיף מה זה מנוע בנזין
ניתן להגיב כאן
אני יודע שיש עוד הרבה דברים שלא דיברתי עליהם- בעז"ה במדריכים הבאים

כמה חברים אמרו לי שהם מחכים שאני יקנה רכב כי אז יהיה להם את מי לשאול
ראיתי לפחות עשרים מדריכים פה בפורום של הרב שר@גיל להעלות מדריכים וזה היה כניסה מאוד יפה בשביל בור ועם הארץ ברכבים כמוני, הגיע הזמן קצת להוקיר טובה לפורום- ואולי להוסיף קצת ידע למי שעדייין לא מכיר.
יאללה נתחיל במחקר

מנוע של רכב, שאני שמעתי פעם ראשונה מנוע- חשבתי שמדובר על מנוע רגיל (כמו שאני מכיר מהאופניים…) ורק יותר חזק
עד שלמדתי קצת את הנושא וגיליתי דברים שבאמת הדהימו אותי, ננסה להמחיש בצורה פשוטה מה זה אומר (קודם בארוכה ואח"כ בקצרה):
בחלק הראשון נבאר את חלקי המנוע בצורה כללית, מהו כל אחד ומה תפקידו- כדי שבמהלך המדריך לא נצטרך כל פעם להסביר כל חלק מהו וכך נשמור על מדריך מסודר.

הסבר חלקי המנוע:

אחרי שסיימתי לעשו את החלק הזה חשבתי שזה מסובך קצת (בסופו של דבר כל תמונה היא לעצמה ולא בהכרח שכולם יבינו איפה כל חלק ממוקם אז בעזרת הרב ג’מיני יצרתי את התמונה הבאה שפשוט מאחדת את חלקי המנוע בצורה די יפה:

1. המבנה הקבוע (השלד)

בלוק המנוע (Engine Block):

גוף המתכת המרכזי. הוא מכיל את הצילינדרים (הגלילים החלולים) שבהם נעים הבוכנות, ומעברים פנימיים לשמן ונוזל קירור.

ראש המנוע (Cylinder Head):

ה"מכסה" שיושב מעל הבלוק. הוא סוגר את תאי הבעירה ומכיל את השסתומים, המצתים ותעלות כניסת האוויר ויציאת הפליטה.

אטם הראש (Head Gasket):

שכבת איטום קריטית בין הבלוק לראש. תפקידו למנוע דליפת לחץ מהצילינדרים וערבוב של שמן עם נוזל קירור.

עוקת השמן-קרטר (Oil Pan/Sump):

האגן בתחתית המנוע שבו נאגר השמן המשמן את כל החלקים הנעים.

2. החלקים הנעים (המרת האנרגיה)

הבוכנה (Piston):

חלק מתכתי גלילי שנע למעלה ולמטה בתוך הצילינדר. היא סופגת את עוצמת הפיצוץ ומתרגמת אותה לכוח פיזי.

רינגים / טבעות בוכנה (Piston Rings):

טבעות גמישות על הבוכנה שאוטמות את הרווח בינה לבין דופן הצילינדר, כדי שהלחץ לא יברח למטה ושמן לא ייכנס לתא הבעירה.

הטלטל (Connecting Rod):

הזרוע שמחברת בין הבוכנה לגל הארכובה.

גל הארכובה (Crankshaft):

ציר מרכזי בעל מבנה של “ברכיים”. הוא מקבל את הדחיפה מהטלטל והופך את התנועה הקווית (למעלה-למטה) לתנועה סיבובית.

גלגל התנופה (Flywheel):

דיסק כבד המחובר לקצה גל הארכובה. תפקידו לשמור על מומנטום (תנע) כדי שהמנוע ימשיך להסתובב בצורה חלקה בין פיצוץ לפיצוץ.

3. מערכת חלוקת הגזים

גל זיזים (Camshaft):

ציר עם בליטות (זיזים). כשהוא מסתובב, הזיזים דוחפים את השסתומים כדי שיפתחו בזמן המדויק.

שסתומי יניקה (Intake Valves):

נפתחים כדי לאפשר לתערובת דלק ואוויר להיכנס לצילינדר.

שסתומי פליטה (Exhaust Valves):

נפתחים לאחר הבעירה כדי לאפשר לגזי הפליטה (עשן) לצאת דרך האגזוז.

רצועת תזמון / שרשרת תזמון (Timing Belt/Chain):

מחברת בין גל הארכובה לגל הזיזים. תפקידה לסנכרן ביניהם באופן מדויק כדי שהשסתומים ייפתחו בדיוק ברגע הנכון ביחס לתנועת הבוכנה.

4. רכיבי ההצתה והקירור

מצת\פלאג (Spark Plug):

יוצר את הניצוץ החשמלי שמדליק את התערובת.

מזרק דלק (Fuel Injector):

מרסס כמות מדויקת של דלק לתוך זרם האוויר או ישירות לצילינדר. התמונה תוקנה אודות ל @אלוף-העולם-1

משאבת שמן (Oil Pump):

לולי חלק זה, השמן היה נשאר בתחתית המנוע… משאבת השמן תפקידה לקחת את השמן ולהזריק בכח לכל חלקי המנוע שצריכים שימון (כל החלקים הנעים).

משאבת מים (Water Pump):

דוחפת נוזל קירור דרך בלוק המנוע והרדיאטור כדי לפזר את החום האדיר שנוצר.

עיקרון המרת האנרגיה

המנוע מבוסס על הפיכת אנרגיה כימית (דלק) לאנרגיה תרמית (חום) ואז לאנרגיה מכנית (תנועה).
זה התהליך המתרחש בכל צילינדר אלפי פעמים בדקה: (כאן לא נפרט את התהליך בצורה מוחשית אלא את הרעיון שעומד מאחורי זה-שימו לב חלק זה מיועד יותר לחובבי הפיזיקה והכימיה, מי שרוצה לדעת איך זה קורה בפועל שידלג לחלק הבא)

שלב א’: האנרגיה הכימית

הכל מתחיל בדלק (בנזין). מבחינה כימית, מדובר בשרשראות של פחמימנים - מולקולות המורכבות מאטומי פחמן ומימן הקשורים זה לזה בקשרים קוולנטיים עוצמתיים.
האנרגיה “כלואה” בתוך הקשרים הללו. היא נקראת אנרגיה פוטנציאלית כימית.
כדי לשחרר את האנרגיה, אנחנו חייבים חמצן. המנוע שואף אוויר מהחוץ ומערבב אותו עם הדלק ליצירת “תערובת הומוגנית”. ככל שהערבוב דק יותר (רסיסים קטנים יותר), כך השטח הפנים של הדלק שחשוף לחמצן גדול יותר, והבעירה תהיה יעילה יותר.

שלב ב’: המעבר לאנרגיה תרמית

כאשר הבוכנה עולה ודוחסת את התערובת, המולקולות נדחקות זו לזו, מה שמעלה את הטמפרטורה שלהן עוד לפני הניצוץ. ברגע השיא, המצת (פלאג) משחרר קשת חשמלית.

1. שבירת הקשרים: החום מהניצוץ שובר את הקשרים הכימיים של הפחמימנים.
2. חימצון מהיר: אטומי הפחמן והמימן מתחברים במהירות לאטומי החמצן. התוצאה היא יצירת CO2 (דו-תחמוצת הפחמן) ואדי מים (H2O).
3. שחרור חום: הריאקציה הזו פולטת חום בצורה קיצונית. הטמפרטורה בחלל הבעירה מזנקת תוך מילי-שניות לחום מטורף של 2000-2500 מעלות צלזיוס.

שלב ג’: הפיזיקה של הגזים

כאן נכנסת הפיזיקה לתמונה (חוק גה-לוסאק וחוק הגזים האידיאליים).

• כאשר הטמפרטורה עולה בבת אחת בתוך נפח שכמעט אינו משתנה באותו רגע, הלחץ חייב לזנק.
• הגזים הלוהטים מנסים להתפשט. הם מפעילים כוח עצום על כל דפנות תא הבעירה. מאחר שראש המנוע ודפנות הצילינדר קשיחים, הנקודה היחידה שיכולה לזוז היא ראש הבוכנה.

שלב ד’: המרה לאנרגיה מכנית קווית

הלחץ הופך לכוח פיזי. הכוח הזה דוחף את הבוכנה מטה בצילינדר.
הגדרה פיזיקלית: עבודה מוגדרת ככוח המופעל לאורך מרחק, המרחק שהבוכנה עוברת נקרא “מהלך” (Stroke).
בשלב זה, האנרגיה היא אנרגיה קינטית קווית - הבוכנה פשוט טסה בקו ישר כלפי מטה.

שלב ה’: המרה לאנרגיה מכנית סיבובית

כדי להזיז רכב, אנחנו צריכים לסובב גלגלים, לא לדחוף אותם בקו ישר. כאן נכנסת מערכת הארכובה:

1. הבוכנה מחוברת לטלטל (Connecting Rod).
2. הטלטל מחובר לגל הארכובה (Crankshaft) בזווית מסוימת (בדומה לדוושה של אופניים).
3. הדחיפה למטה של הטלטל מאלצת את גל הארכובה להסתובב.
4. כעת האנרגיה הפכה לאנרגיה קינטית סיבובית. המדד לכוח הסיבוב הזה נקרא מומנט (Torque), והקצב שבו הסיבוב הזה קורה תחת עומס נקרא הספק (כוח סוס).

צורות המנועים הקיימים

בחלק זה נסקור צורות של מנועים סטנדרטיות (כפי שידוע לי)

1. מנוע טורי (Inline Engine / Straight Engine)

מנוע טורי בעל 6 צילינדרים-
זוהי התצורה הנפוצה ביותר ברכבים פרטיים (בעיקר מנועי 4 צילינדרים). כל הצילינדרים מסודרים בשורה אחת ישרה, אחד אחרי השני, מעל גל ארכובה משותף.
מבנה: הבוכנות נעות כולן באותו ציר אנכי (או בנטייה קלה).
יתרונות:

• פשטות הנדסית: יש רק ראש מנוע אחד, גל זיזים אחד (או שניים ב-DOHC) ומערכת פליטה אחת.
• עלות ייצור: הזול והפשוט ביותר לייצור ותחזוקה.
• איזון: במנועי 6 צילינדרים טוריים (כמו של BMW הישנות), האיזון המכני הוא כמעט מושלם, מה שמונע רעידות.

חסרונות:

• אורך: ככל שיש יותר צילינדרים, המנוע הופך לארוך מאוד, מה שמקשה על הכנסתו לתא המנוע בצורה רוחבית.
• מרכז כובד: המנוע גבוה יחסית, מה שמעלה את מרכז הכובד של הרכב.

2. מנוע-V (V-Engine)

-מנוע V של אופנוע
כאן הצילינדרים מחולקים לשתי שורות (“בנקים”) המחוברות לגל ארכובה אחד בתחתית, ויוצרות צורת האות V במבט חזיתי. הזווית הנפוצה היא בדרך כלל 60 או 90 מעלות.
מבנה: המנוע מחולק לשני ראשי מנוע נפרדים. לדוגמה, במנוע V6 יש 3 צילינדרים בכל צד.
יתרונות:

• קומפקטיות: המנוע קצר בהרבה ממנוע טורי בעל אותו מספר צילינדרים, מה שמאפשר להכניס מנועי V8 עוצמתיים לתאי מנוע יחסית קטנים.
• קשיחות: מבנה ה-V של גל הארכובה הופך אותו לקשיח יותר ועמיד בפני פיתול תחת עומס גבוה.

חסרונות:

• מורכבות: דורש שני ראשי מנוע, שתי סעפות פליטה, ולעיתים מערכות תזמון כפולות.
• משקל ואיזון: מנועי V (בעיקר V6) סובלים מחוסר איזון טבעי ודורשים “משקולות איזון” כדי למנוע רעידות.

3. מנוע בוקסר (Boxer / Flat Engine)

בתצורה זו, הצילינדרים שוכבים אופקית משני צידי גל הארכובה. הם נקראים “בוקסר” כי הבוכנות הנעות זו מול זו נראות כמו שני מתאגרפים המקישים בכפפותיהם לפני קרב. תצורה זו מזוהה בעיקר עם חברות כמו סובארו ופורשה.
מבנה: הצילינדרים נמצאים בזווית של 180 מעלות זה מזה.
יתרונות:

• מרכז כובד נמוך מאוד: המנוע “שטוח”, מה שמאפשר להציב אותו נמוך מאוד בשילדה. זה משפר דרמטית את היציבות של הרכב בסיבובים.
• איזון עצמי מושלם: התנועה של בוכנה אחת לצד ימין מתבטלת על ידי תנועה של בוכנה נגדית לצד שמאל. זה מייצר מנוע חלק מאוד ללא צורך במשקולות איזון כבדות.

חסרונות:

• רוחב: המנוע רחב מאוד, מה שעלול להפריע למערכות המתלים וההיגוי בצידי הרכב.
• תחזוקה מורכבת: הגישה למצתים (פלאגים) או לשסתומים קשה מאוד כי הם פונים לצידי הרכב ולא כלפי מעלה.

מחזור הפעולה “ארבעת הפעימות” (The 4-Stroke Cycle)

זה למעשה החלק העיקרי של פעולת המנוע וכמו שהסברנו בהתחלה- להפוך את האנרגיה הכימית לאנרגיה מכנית זה תרשים של ארבע הפעימות: (משמאל לימין) בחלק זה נפרט את כולם שלב שלב:

פעימה ראשונה- היניקה

שלב ראשון: נקודת התחלה (לפני היניקה)

• הבוכנה נמצאת בנקודה העליונה (TDC).
• שסתום היניקה עומד להיפתח.
• שסתום הפליטה סגור (או בדיוק נסגר).

שלב שני: ירידת הבוכנה

• הבוכנה מתחילה לנוע כלפי מטה.
• הנפח בתוך הצילינדר גדל.
• נוצר תת-לחץ (ואקום חלקי).

זה הכוח ש"שואב" את התערובת פנימה.

שלב שלישי: פתיחת שסתום היניקה

• שסתום היניקה נפתח [על ידי גל הזיזים].
• הפתיחה מתוזמנת כך שתתחיל קצת לפני ירידת הבוכנה.

שלב רביעי: כניסת תערובת אוויר-דלק

• אוויר נכנס דרך המצערת.
• דלק מתווסף (בהזרקה או קרבורטור).
• התערובת נכנסת לצילינדר.

ככל שנכנסת יותר תערובת יהיה יותר כוח בהמשך.

שלב חמישי: ערבול (טורבולנציה)

• התערובת נכנסת במהירות.
• נוצרת תנועה מערבולתית בתוך הצילינדר.

ערבוב טוב =תהיה בעירה יעילה יותר.

שלב שישי: סיום היניקה

• הבוכנה מגיעה לנקודה התחתונה (BDC).
• שסתום היניקה נסגר.

פעימה שניה- דחיסה

שלב ראשון: עליית הבוכנה

• הבוכנה מתחילה לנוע כלפי מעלה.
• הנפח בתוך הצילינדר קטן בהדרגה.

זה גורם ללחץ לעלות.

שלב שני: דחיסת התערובת

• תערובת האוויר והדלק נדחסת.
• הלחץ עולה בצורה משמעותית.
• גם הטמפרטורה עולה (עקב הדחיסה).

פעימה שלישית- בעירה

שלב ראשון: הצתה ובעירה

• המצת יוצר ניצוץ.
• התערובת נדלקת ונשרפת במהירות.
• הלחץ והטמפרטורה עולים בחדות (לאפלי מעלות).

הפקת כוח

• הגזים הלוהטים מתפשטים.
• הבוכנה נדחפת כלפי מטה.
• התנועה מועברת לגל הארכובה והופכת לסיבוב.

זה השלב היחיד שמייצר כוח פיזיבמנוע.

פעימה רביעית- פליטה

פתיחה ועליית הבוכנה

• שסתום הפליטה נפתח.
• הבוכנה מתחילה לעלות כלפי מעלה.

העלייה דוחפת את הגזים החוצה.

פינוי הגזים

• הגזים השרופים יוצאים דרך שסתום הפליטה.
• הם זורמים למערכת הפליטה ויוצאים דרך האגזוז.

המנוע מוכן להתחיל שוב משלב היניקה

סנכרון הבוכנות והשסתומים (מערכת התזמון)

כמו שהרבה מנחשים- היות ויש בכל מנוע לפחות 4 צילינדרים אז בכל צילינדר מתבצע בכל רגע נתון פעימה אחרת -מה שנותן לנו מומנט (כח) כל הזמן, אבל השסתומים חייבים להיפתח ולהיסגר בתיאום מושלם עם מיקום הבוכנה בתוך הצילינדר- כי סטייה של מילימטרים בודדים או שבריר שנייה תגרום למנוע להיחנק או להיהרס.

המנגנון המקשר ביניהם:

הסנכרון מתבצע על ידי חיבור פיזי בין שני הצירים המרכזיים:
גל הארכובה (Crankshaft): “יודע” איפה הבוכנה (למעלה או למטה).
גל הזיזים (Camshaft): “יודע” מתי לפתוח את השסתומים.
הקשר ביניהם נעשה באמצעות רצועת תזמון (Timing Belt) בעלת שיניים, או שרשרת תזמון (Timing Chain) מתכתית. השיניים מבטיחות שלא תהיה החלקה והסנכרון יישאר קבוע.

יחס הסיבובים (2:1)

על כל שני סיבובים של גל הארכובה, גל הזיזים משלים סיבוב אחד בלבד.
ואם יבוא השואל וישאל: למה? נענה לו: משום שבמחזור של ארבע פעימות, כל שסתום (יניקה או פליטה) צריך להיפתח רק פעם אחת בכל שני סיבובים של המנוע.- והחשבון הוא פשוט:
ירידה: יניקה (חצי סיבוב של גל הארכובה).
עלייה: דחיסה (חצי סיבוב - סה"כ סיבוב אחד).
ירידה: עבודה/פיצוץ (חצי סיבוב - סה"כ סיבוב וחצי).
עלייה: פליטה (חצי סיבוב- סה"כ שני סיבובים מלאים).

תהליך הסנכרון בפועל (לפי פעימות)

בפעימת היניקה: גל הארכובה מושך את הבוכנה למטה. באותו רגע בדיוק, גל הזיזים חייב ללחוץ על שסתום היניקה כדי שיפתח.
בפעימת הדחיסה והעבודה: הבוכנה עולה ויורדת, אך גל הזיזים נמצא בנקודה שבה שני השסתומים סגורים הרמטית. זה קריטי כדי שהלחץ לא יברח והכוח ינוצל במלואו.
בפעימת הפליטה: הבוכנה עולה שוב, וגל הזיזים פותח רק את שסתום הפליטה כדי לאפשר לעשן לצאת.
דוגמא: https://drive.google.com/file*******************/d/1cr6MyC6TgBpo_AQGpzzzFDhGXpKRJA-o/view?usp=sharing
להוריד כוכביות- (אני לא מצליח להעלות גיפ)

לסיכום

אני מקווה שהמדריך היה ברור, השתדלתי לפרט מצד אחד עד כמה שאפשר (ועד כמה שאני יודע…) בצורה המקצועית ביותר ומאידך- בשפה הפשוטה ביותר.
אז כן… אומר ככל מדריך שאני עורך- במדריך זה נעזרתי בשירותי הבינה, אך לא בתוכן- אלא יותר בסידורם ודיוקם וכמובן… ביצירת התמונות והתרשימים.
שיהיה לכולם פסח כשר ושמח
נא לא להגיב כאן אלא רק כאן

https://rechavimzelaze.ovh/post/111843

@א.ב. כתב בבעל רכב נהג נוסף:

האם יש אופציה שבעל הרכב לא יהיה נהג עיקרי אלא רק נהג נוסף?

בודאי שאפשר
זה מה שאני עשיתי עם רחלי