הטרמפיסטים....

[שלמה]

My turn My turn!
(התור שלי התור שלי!)

זה סיפור הזוי כואב מעצבן ומקומם עם הרבה עבודת המידות

היה זה כשיצאתי ערב אחד לבר מצווה בקריית ספר, ביציאה מאלעד ירד לכביש ועצר אותי אדם אחד ושאל אותי, אתה מגיע לקריית ספר? תוך כדי שהוא פותח את הדלת, אמרתי לו כן והוא התיישב מקדימה! (אחרי שהוא העביר את הדברים שלי שהיו שם לאחורה),
ואז… פתח בפה מלא ניחוח שום: אוו ב’‘ה מגלגלים זכות ע’‘י זכאי, אני בדיוק חוזר מאלעד לאסוף כסף לאלמנה, מה אתה יכול לעזור? אמרתי לו ‘פחות’ ואז התחילו המסירות: אולי משהו קטן?\אולי הוראת קבע?\ אין לך עכשיו? אפשר בנדרים פלוס?\ או להעביר לי דרך מישהו בק’‘ס\ תרצה שאקח את המס’ שלך ותתרום כשיהיה לך?
אוקיי שלב הבא: מה זה העלון הזה? תוך נקיטת חפץ וגיבובי בלבולי שכל.
ואז משפחולוגיה מאיפה אתה? קשור לפלוני? לא? אז לאלמוני? וכו’ מי השווער שלך? האא… אבל הם אשכנזים ואתה נראה שחום. אני: אמא שלי ספרדיה הוא: אז מה יש לאישתך? אני: כלום הם אמריקאים ולא מעניין אותם אפילו יש להם חתן ממוצא פרסי. הוא: חייב להיות משהו! הנה הבת שלי… יו טוב שאתה מזכיר לי הרים טלפון והתחיל לשאוג על השדכנית: אז מה אם אין לה כליה? זה לא גרע מצוכרת (כך במקור)
ועוד טלפון ועוד ועוד הפעלתי לי רדיו וניסיתי להרגע אחרי כמה דקות הוא סיים ושואל אותי איפה מנמיכים? (גם כאן תוך נקיטת חפץ) הנמכתי קצת והוא איפה אתה מגיע בק’'ס? אמרתי לו שלקרלין ואז הוא אמר זה ממש סיבוב קטן אם תוריד אותי במקום מסויים שאלתי איפה והוא אמר ברחוב מסויים. אמרתי לו שאני ממהר אבל הוא בשלו מסתכל על השעון ואומר לי בר מצווה מתחילה בשמונה וחצי ועכשיו שמונה אתה יכול להספיק אמרתי לו שצריכים שם עזרה ואז אישתי מתקשרת אלי (בדיבורית) שלמה שומע בסוף הביאו הכל אתה יכול לבא ישר לאולם והוא? מצויין אז תקפיץ אותי
ולבסוף סיים עם השאלה שהתחיל אין לך איך לעזור לאלמנה?
ירד מהרכב טרק את הדלת ותפס קורבן אחר
זה היה בחורף ונראה לי שעד עכשיו יש לי ריח של שום ברכב

@EBA כתב בהטרמפיסטים....:

גם לי יש עשרות סיפורים מרתקים ומכעיסים,

ברור אתה בק’'ס!

[Lexus]

נסעתי לי במו"ע וניגש אלי בחור תמהוני שהרגע ירד מהאוטובוס מירושלים ושאל אותי אם אני מגיע ל…‘ינוקא’ בראשון לציון
משום מה נזכרתי בפרשיה שבחור ידוע נעלם כאילו בלעה אותו האדמה ואמרתי לו תעלה אני נוסע לכולל ערב…
הבחור עלה ואחרי 20 שניות פותח את פיו ומבשר לי כי זכיתי בכבודי ובעצמי לקחת טרמפ את המשיח,
אני: הא יפה מאוד חיפשתי אותך, אני אליהו הנביא
משיח: מה באמת??
אליהו הנביא: בטח, אתה לא רואה?
ואז התחלנו לשוחח שיחה על דברים העומדים ברומו של עולם עד שהגעתי לכולל ערב, והוא הלך לספר לעוד כמה מבני ישראל על התגלותו הפלאית

[Lexus]

@שלמה כתב בהטרמפיסטים....:

My turn My turn!

(התור שלי התור שלי!)

זה סיפור הזוי כואב מעצבן ומקומם עם הרבה עבודת המידות

היה זה כשיצאתי ערב אחד לבר מצווה בקריית ספר, ביציאה מאלעד ירד לכביש ועצר אותי אדם בשנות ה60 לחייו ושאל אותי, אתה מגיע לקריית ספר? תוך כדי שהוא פותח את הדלת, אמרתי לו כן והוא התיישב מקדימה! (אחרי שהוא העביר את הדברים שלי שהיו שם לאחורה),
ואז… פתח בפה מלא ניחוח שום: אוו ב’‘ה מגלגלים זכות ע’‘י זכאי, אני בדיוק חוזר מאלעד לאסוף כסף לאמא שלי האלמנה, מה אתה יכול לעזור? אמרתי לו ‘פחות’ ואז התחילו המסירות: אולי משהו קטן?\אולי הוראת קבע?\ אין לך עכשיו? אפשר בנדרים פלוס?\ או להעביר לי דרך מישהו בק’‘ס\ תרצה שאקח את המס’ שלך ותתרום כשיהיה לך?
אוקיי שלב הבא: מה זה העלון הזה? תוך נקיטת חפץ וגיבובי בלבולי שכל.
ואז משפחולוגיה מאיפה אתה? קשור לפלוני? לא? אז לאלמוני? וכו’ מי השווער שלך? האא… אבל הם אשכנזים ואתה נראה שחום. אני: אמא שלי ספרדיה הוא: אז מה יש לאישתך? אני: כלום הם אמריקאים ולא מעניין אותם אפילו יש להם חתן ממוצא פרסי. הוא: חייב להיות משהו! הנה הבת שלי… יו טוב שאתה מזכיר לי הרים טלפון והתחיל לשאוג על השדכנית: אז מה אם אין לה כליה? זה לא גרע מצוכרת (כך במקור)
ועוד טלפון ועוד ועוד הפעלתי לי רדיו וניסיתי להרגע אחרי כמה דקות הוא סיים ושואל אותי איפה מנמיכים? (גם כאן תוך נקיטת חפץ) הנמכתי קצת והוא איפה אתה מגיע בק’'ס? אמרתי לו שלקרלין ואז הוא אמר זה ממש סיבוב קטן אם תוריד אותי בברכפלד שאלתי איפה והוא אמר יהודה הנשיא. אמרתי לו שאני ממהר אבל הוא בשלו מסתכל על השעון ואומר לי בר מצווה מתחילה בשמונה וחצי ועכשיו שמונה אתה יכול להספיק אמרתי לו שצריכים שם עזרה ואז אישתי מתקשרת אלי (בדיבורית) שלמה שומע בסוף הביא הכל אתה יכול לבא ישר לאולם והוא? מצויין אז תקפיץ אותי
ולבסוף סיים עם השאלה שהתחיל אין לך איך לעזור לאלמנה?
ירד מהרכב טרק את הדלת ותפס קורבן אחר
זה היה בחורף ונראה לי שעד עכשיו יש לי ריח של שום ברכב

מכיר את האיש
זה לא מקרה מכעיס זה מקרה עצוב
איש מסכן

[נייטרון חפשי]

@פתוח-לשמוע כתב בהטרמפיסטים....:

הדבר היחיד שעזר זה ובגלל זה כתבתי זה בקשת סליחה משוטר והודאה שטעיתי [מה הקשר לא יודע] לפעמים לא צריך תרוצים מספיק סליחה

יעני כשאני נוסע באדום יש לי אולי עבירה קטנה של סיכון חיי אדם וכו’ אבל החטא האמיתי זה שלא בדקתי אם יש כאן שוטר שעלול להעלב ועל זה אפשר לכפר בבקשת מחילה (עד שירצה…)

[EBA]

@Lexus כתב בהטרמפיסטים....:

מכיר את האיש
זה לא מקרה מכעיס זה מקרה עצוב
איש מסכן

@שלמה גם אני מכיר, זה תיאור מדוייק מדי, כל מי שגר כאן לא יכול שלא לזהות במי מדובר… וזה כן מכעיס, אפילו שהוא מסכן. [כמו שתגיד על כל החסרי טקט הנ"ל “מה הם אשמים, נולדו חסרי טקט, מסכנים”]
אני לקחתי אותו פעם אחת כשהקב"ה פינק אותי במשהו ממש כיף שבשבילו נסעתי, והחלטתי בתור עבודת המידות לקחת אותו רק עד שילת, [הבהרתי לו שזה עבודת המידות בשבילי…] הבעיה היא שהיה כמובן פקק וזה לקח כמעט שעה… באיזשהו שלב הבהרתי לו שאם הוא לא סותם את הפה הרגע הוא יורד מהרכב, ולא מעניין אותי שהוא מכיר את אשתי מאז שהיתה תינוקת ושהוא יספר לשווער שלי כמה שהוא עשה טעות כשלקח אותי לחתן, כי אני [אני!] לא מנומס… והוא גם אמר לו את זה באמת בסוף…
מאז אני לא לוקח אותו ושכמותו בכלל, גם לא בערב ראש השנה, כי זה לא יוסיף לי זכויות, זה רק יגרום לי לא לקחת אנשים חודש שלם רק מהטראומה. וזה קשה, כי צריך לעבור לנתיב הנגדי כדי לעבור אותו ולהמשיך הלאה…

[נייטרון חפשי]

מעשה ששמעתי לפני שנים:
שני בחורים עלו על מונית (לא טרעמפ אבל נראה לי מתאים) בסוף זמן, הכניסו מזוודות בתא המטען נכנסו וחגרו. נהג: ‘אתם משרתים בצבא’ בחורים: ‘לא’ נהג: ‘אני לא מסיע מי שלא משרת’. פתחו הדלתות ויצאו, פתחו תא המטען ולקחו המזוודות, השאירו כל הדלתות פתוחות ופנו ללכת… נהג: ‘א-האא! סגרו דלתות’ בחורים: ‘אנחנו לא משרתים מי שלא מסיע!’…

[EBA]

@נייטרון-חפשי חבר שלי עשה מעשה דומה, למישהו שעצר להם, הפנה את ראשו בצדקנות והכריז “הרב שך אמר לבחורי ישיבות לא לנסוע בטרמפים!!”
הלך ידידי ופתח לו את תא המטען לרווחה “הרב שך יסגור לך את הבאגז’!”

[נייטרון חפשי]

מנהגי כשאני נוסע לצפת בלי המשפחה (לא קורה הרבה) לעצור בטרמפיאדה ביציאה מהעיר ולהכריז שאני לצפת, אני יודע שאף אחד לא צריך אבל תנסו את זה ותראו איזה אושר זה עושה לאנשים, (‘לא תאמין, היום היה לי טרמפ ישיר לצפת’…! - - ‘אבל לא נסעתי כי בדיוק הייתי בדרך ל…’).

[EBA]

@נייטרון-חפשי אחלה, מהיום אני מכריז שאני לאילת… או לערבות סיביר… [כן כן, אפשר להגיע לשם ברכב, עם דרכון דיפלומטי וכמה עשרות מיכלי דלק. רק צריך לעבור בדרך את ירדן, עיראק, איראן, טורקמניסטן, אוזבקיסטן, קזחסטן, ואז לחצות את כל רוסיה והגענו].

[יעקב מ. פינס]

@EBA כתב בהטרמפיסטים....:

מהיום אני מכריז שאני לאילת

ואז יהיה בדיוק את ההוא שצריך…

[Klonimoos]

@נייטרון-חפשי כתב בהטרמפיסטים....:

מנהגי כשאני נוסע לצפת בלי המשפחה (לא קורה הרבה) לעצור בטרמפיאדה ביציאה מהעיר ולהכריז שאני לצפת, אני יודע שאף אחד לא צריך אבל תנסו את זה ותראו איזה אושר זה עושה לאנשים, (‘לא תאמין, היום היה לי טרמפ ישיר לצפת’…! - - ‘אבל לא נסעתי כי בדיוק הייתי בדרך ל…’).

בגללך לקחתי טרמפ בחור מדומיין לאיזה ישיבה לחבר שלו, כי בסוף לא היה לו טרמפ לצפון…

[אבי ים]

@נייטרון-חפשי זה מאוד מכבד שאדם עוצר לשאול מישהו בתחנה לאן הוא צריך
כמו שלקחת טרמפיסט זה חסד, כך גם להציע זה חסד
לא רק לצפת
הייתי בדרך לב"ב מבית שמש והיה לי מקום פנוי, ראיתי יהודי ממתין מחוץ לתחנה ואישתו בתוך התחנה.
באתי לעצור לו ואישתי אומרת לי גם ככה אין מקום לשניהם…
אבל אחרי שהראיתי לה כמה הפנים שלו הוארו שהצעתי לו טרמפ נסתתמו טענותיה
לפעמים אנשים נתקעים שעות בתחנה והצעה כזאת נותנת להם מעט קורת רוח בתוך ים העצבים של ה"לחכות לאוטובוס"

[פתוח לשמוע]

@EBA כתב בהטרמפיסטים....:

מישהו שעצר להם, הפנה את ראשו בצדקנות והכריז “הרב שך אמר לבחורי ישיבות לא לנסוע בטרמפים!!”

אמר לי את זה משוגע אחד ב2 בלילה באחד הצמתים [העיקר לעצור לקחת לא] רק שהוא אמר שהרב שך אמר לא לעצור לטרמפים

[נהג_חדש]

פוסט זה נמחק!

[יוני]

@נייטרון-חפשי כתב בהטרמפיסטים....:

מנהגי כשאני נוסע לצפת בלי המשפחה (לא קורה הרבה) לעצור בטרמפיאדה ביציאה מהעיר ולהכריז שאני לצפת, אני יודע שאף אחד לא צריך

מוזר מאד
אני לא מכיר טרמפיסט אחד שלא שמע צפת/מירון ולא עלה…
לא משנה לאיפה הוא חשב בהתחלה לנסוע

[שלמה]

לא חשבתי על זה
אתם חושבים שיש כאן לשון הרע? ערכתי את הפוסט עדיין יש חשש? אני אמחק אותו
@EBA @Lexus @נהג_חדש

[יוני]

מקום: הטרמפיאדה ביציאה מירושלים. היעד: רחוב יחזקאל, בני ברק.

“שלום. תודה שעצרת. לאן אתה מגיע בבקשה”? שאל בחור תוך כדי פתיחת דלת הרכב. “לבני-ברק” עניתי. “לאן בבני-ברק”? שאל שוב, תוך כדי שהוא מתיישב במושב שלידי. “מה, בני-ברק כזו גדולה? בוא תיכנס נביא אותך הכי קרוב שאפשר” עניתי.

הטרמפיסט שתכף יתברר ששמו שמעון [שם בדוי לדעתי], לומד בישיבת ‘באר מים חמים’ [נראה לי שגם זה שם בדוי. כל פעם שאני שואל אותו שאלה מזהה כלשהי, הוא חושב כמה שניות ואז פולט את התשובה במהירות]. עלם חמודות. נראה מחונך כהוגן. לדעתי הוא בשנת העשרים לחייו. לחייו אדומות מעט. אולי מצינת הטרמפיאדה. אולי ככה זה תמיד?!

יצאנו לדרך. משב רוח נעים זרם מהחלון הפתוח למחצה. הגבהתי במעט את המוזיקה הנעימה, הפעלתי את הווייז [נכון שבשעת ערב כזו אין כמעט הפתעות אבל לך תדע] ונכנסתי להילוך גבוה.

עברה דקה. אחת בדיוק. טרם עברנו את ‘סחרוב החדשה’. צלצול סלולרי מעצבן ניסר את השקט. הסתפקתי לרגע אם לומר לשמעון שהוא יכול לענות בקצרה, אבל טרם אקרא והוא יענה: “כן מדבר בנימין [אמרתי לכם שלא קוראים לו שמעון], אני עכשיו בטרמפ וזה זמן מצויין בשבילי לדבר”…

נדרכתי על עומדי, או ליתר דיוק על יושבי, והתלבטתי לעצמי האם להעיר לצדיק שלידי שאין סעיף סלולרי בחוזה שכתבנו בינינו כשהעליתי אותו עד ב"ב, או לסבול בשקט [רועש] ולא לומר מילה.

שמעון, סליחה בנימין, הפעיל את הספיקר, חיפש בזריזות היכן ידית הכסא שמכווננת אותו כלפי מטה, ושקע לו עמוקות במושב ובשיחה.

במהלך הדקות הבאות התוודעתי לכמה פרטים מעניינים מאוד:
[א]. בנימין הגיע עכשיו מהכותל המערבי.
[ב]. הוא התפלל שם על ר’ … בן … שגילו אצלו את המחלה ל"ע, אבל אסור לאף אחד [במילים אלו הוא העלה את הטון בדרמטיות] לדעת מכך.
[ג]. הוא הגיע מהכותל עד הכניסה לעיר בטרמפ עם נהג מעצבן שלא הסכים שיירד ברמזור ולא הסכים לנסוע דרך בר-אילן בשום אופן!
[ד]. כרגע הוא בטרמפ עם נהג שנראה נחמד וניתן לסחוט אותו שייסע דרך ז’בוטינסקי [במילים אלו הוא הוריד את הטון בדרמטיות].
[ה]. הוא מבחינתו היה מוריד את הנעליים בנסיעה, אבל הוא לא בעל-הבית כאן וזה לא יפה.
[ו]. הזמן המועדף עליו לשיחות ארוכות, הוא בנסיעות, ועדיף בטרמפים [באוטובוסים לא נעים לו כל כך לשוחח, כי אחרים שומעים את השיחה שלו].
[ז]. הנהג הנוכחי [שזה אני בעצם] נוסע כמו צב. פעם אחרונה שהוא עולה על רכב כזה ישן.

לשמע הפרט האחרון הרגשתי שאני חייב לברר את הנושא עם הקליינט שלי. לשמוע ממנו מכלי ראשון מה ההרגשה שלו כלפי מיטיבו. המתנתי בסבלנות עד שיסיים את השיחה [3 דקות אחרי מחלף לטרון, לאלו מביניכם…] ופניתי אליו בהתעניינות: “אתה נוסע הרבה בטרמפים”? “לא הרבה. הרבה מאוד” ענה. “חשבת פעם אולי ההתנהגות שלך מפריעה לבעל הרכב”? שאלתי. “למה כוונתך”? שאל-תמה תוך כדי משחק עצבני בכפתורי הסלולרי שלו. “בתור בעל רכב, הרכב בשבילי הוא לא רק כלי מוביל ממקום למקום. הוא כלי של ביטחון. של שקט. של רוגע. של עמידה בזמני הגעה. של חילוץ עצמות עייפות בסוף יום. וגם כלי ענק של חסד. אני אוהב לעצור לטרמפיסטים ואפילו מחפש אותם בתחנות, אבל כשעולה לי טרמפיסט וגורע ממני את כל השקט והשלווה של סוף יום, בנסיעה ארוכה, זה מוריד לי את החשק לעצור לך בפעם הבאה. אתה מבין מה כוונתי”? בנימין לא ענה. ספק לא הבין ספק לא שמע. לפתע נדרך וקרא לעברי: “רגע, אתה רוצה לומר לי שהקשבת לי לשיחה הפרטית”?

לא ראיתי טעם להתנצל על לא עוול באוזני.

בנימין סינן לעברי: “פעם הבאה אסור לשים שיחות על ספיקר. איזה אנשים”…
מקור

[פתוח לשמוע]

היה מקרה ועליתי עם חבר על טרמפ והיה לו את חוק הטרמפים לא להתלחשש ליד הנהג בקיצור הוצאתי את הטלפון עם GPS [יאנג גרסה מצומצמת] לראות באיזה צומת לרדת והחבר מנסה לרמוז לי משהו ואני לא מבין שירדנו אומר לי הבחור זה המיישיב של שיעור א’ בישיבה [אסור בישיבה טלפונים וכ"ש מגע שנראה כמו וייז] למעשה השתדלתי להתרחק ממנו והוא לא זיהה אותי בישיבה הבית מדרש ענק ועם שתי פתחים היה חוויה להתחמק

[פתוח לשמוע]

היה טרמפ ממירון לבני ברק שתוך שעה היינו בכניסה לעיר רק שדפקתי שינה מאחורה [אחד וחצי בלילה] ולא זכיתי לראות

[שלמה]

צריך לדעת גם איך ללמד טרמפיסטים (בתור רעיון לא להלכה)
בישיבה קטנה למדתי ברכס וקבוע ההינו עוצרים טרמפים לצומת בר-אילן
באותה שעה היה עוצר לנו בחור כמעט כל יום עם BMW X5 והיה אחד מהבחורים לא מאה (או כלשון הצעירים לא איתנו) שהייה ממש מבלבל את השכל ומטריד כהוגן.
ויהי היום הגברבר החליט שלא עוד! הוא עצר ליד אותו בחור, שבתורו ניסה לפתוח את הדלת, הנהג: נוסע קצת, הבחור: הולך לדלת ומנסה לפתוח, הנהג: נוסע קצת, הבחור… וכו’ עד שהוא נתן כזה גז! הוי משפיל וכל ערב מאז הוא היה עובר שם ועוצר רק אם ההוא לא נמצא מה שהיה קורה בקושי ואז כולנו היינו מפסידים