הטרמפיסטים....

[אבי ים]

@נייטרון-חפשי זה מאוד מכבד שאדם עוצר לשאול מישהו בתחנה לאן הוא צריך
כמו שלקחת טרמפיסט זה חסד, כך גם להציע זה חסד
לא רק לצפת
הייתי בדרך לב"ב מבית שמש והיה לי מקום פנוי, ראיתי יהודי ממתין מחוץ לתחנה ואישתו בתוך התחנה.
באתי לעצור לו ואישתי אומרת לי גם ככה אין מקום לשניהם…
אבל אחרי שהראיתי לה כמה הפנים שלו הוארו שהצעתי לו טרמפ נסתתמו טענותיה
לפעמים אנשים נתקעים שעות בתחנה והצעה כזאת נותנת להם מעט קורת רוח בתוך ים העצבים של ה"לחכות לאוטובוס"

[פתוח לשמוע]

@EBA כתב בהטרמפיסטים....:

מישהו שעצר להם, הפנה את ראשו בצדקנות והכריז “הרב שך אמר לבחורי ישיבות לא לנסוע בטרמפים!!”

אמר לי את זה משוגע אחד ב2 בלילה באחד הצמתים [העיקר לעצור לקחת לא] רק שהוא אמר שהרב שך אמר לא לעצור לטרמפים

[נהג_חדש]

פוסט זה נמחק!

[יוני]

@נייטרון-חפשי כתב בהטרמפיסטים....:

מנהגי כשאני נוסע לצפת בלי המשפחה (לא קורה הרבה) לעצור בטרמפיאדה ביציאה מהעיר ולהכריז שאני לצפת, אני יודע שאף אחד לא צריך

מוזר מאד
אני לא מכיר טרמפיסט אחד שלא שמע צפת/מירון ולא עלה…
לא משנה לאיפה הוא חשב בהתחלה לנסוע

[שלמה]

לא חשבתי על זה
אתם חושבים שיש כאן לשון הרע? ערכתי את הפוסט עדיין יש חשש? אני אמחק אותו
@EBA @Lexus @נהג_חדש

[יוני]

מקום: הטרמפיאדה ביציאה מירושלים. היעד: רחוב יחזקאל, בני ברק.

“שלום. תודה שעצרת. לאן אתה מגיע בבקשה”? שאל בחור תוך כדי פתיחת דלת הרכב. “לבני-ברק” עניתי. “לאן בבני-ברק”? שאל שוב, תוך כדי שהוא מתיישב במושב שלידי. “מה, בני-ברק כזו גדולה? בוא תיכנס נביא אותך הכי קרוב שאפשר” עניתי.

הטרמפיסט שתכף יתברר ששמו שמעון [שם בדוי לדעתי], לומד בישיבת ‘באר מים חמים’ [נראה לי שגם זה שם בדוי. כל פעם שאני שואל אותו שאלה מזהה כלשהי, הוא חושב כמה שניות ואז פולט את התשובה במהירות]. עלם חמודות. נראה מחונך כהוגן. לדעתי הוא בשנת העשרים לחייו. לחייו אדומות מעט. אולי מצינת הטרמפיאדה. אולי ככה זה תמיד?!

יצאנו לדרך. משב רוח נעים זרם מהחלון הפתוח למחצה. הגבהתי במעט את המוזיקה הנעימה, הפעלתי את הווייז [נכון שבשעת ערב כזו אין כמעט הפתעות אבל לך תדע] ונכנסתי להילוך גבוה.

עברה דקה. אחת בדיוק. טרם עברנו את ‘סחרוב החדשה’. צלצול סלולרי מעצבן ניסר את השקט. הסתפקתי לרגע אם לומר לשמעון שהוא יכול לענות בקצרה, אבל טרם אקרא והוא יענה: “כן מדבר בנימין [אמרתי לכם שלא קוראים לו שמעון], אני עכשיו בטרמפ וזה זמן מצויין בשבילי לדבר”…

נדרכתי על עומדי, או ליתר דיוק על יושבי, והתלבטתי לעצמי האם להעיר לצדיק שלידי שאין סעיף סלולרי בחוזה שכתבנו בינינו כשהעליתי אותו עד ב"ב, או לסבול בשקט [רועש] ולא לומר מילה.

שמעון, סליחה בנימין, הפעיל את הספיקר, חיפש בזריזות היכן ידית הכסא שמכווננת אותו כלפי מטה, ושקע לו עמוקות במושב ובשיחה.

במהלך הדקות הבאות התוודעתי לכמה פרטים מעניינים מאוד:
[א]. בנימין הגיע עכשיו מהכותל המערבי.
[ב]. הוא התפלל שם על ר’ … בן … שגילו אצלו את המחלה ל"ע, אבל אסור לאף אחד [במילים אלו הוא העלה את הטון בדרמטיות] לדעת מכך.
[ג]. הוא הגיע מהכותל עד הכניסה לעיר בטרמפ עם נהג מעצבן שלא הסכים שיירד ברמזור ולא הסכים לנסוע דרך בר-אילן בשום אופן!
[ד]. כרגע הוא בטרמפ עם נהג שנראה נחמד וניתן לסחוט אותו שייסע דרך ז’בוטינסקי [במילים אלו הוא הוריד את הטון בדרמטיות].
[ה]. הוא מבחינתו היה מוריד את הנעליים בנסיעה, אבל הוא לא בעל-הבית כאן וזה לא יפה.
[ו]. הזמן המועדף עליו לשיחות ארוכות, הוא בנסיעות, ועדיף בטרמפים [באוטובוסים לא נעים לו כל כך לשוחח, כי אחרים שומעים את השיחה שלו].
[ז]. הנהג הנוכחי [שזה אני בעצם] נוסע כמו צב. פעם אחרונה שהוא עולה על רכב כזה ישן.

לשמע הפרט האחרון הרגשתי שאני חייב לברר את הנושא עם הקליינט שלי. לשמוע ממנו מכלי ראשון מה ההרגשה שלו כלפי מיטיבו. המתנתי בסבלנות עד שיסיים את השיחה [3 דקות אחרי מחלף לטרון, לאלו מביניכם…] ופניתי אליו בהתעניינות: “אתה נוסע הרבה בטרמפים”? “לא הרבה. הרבה מאוד” ענה. “חשבת פעם אולי ההתנהגות שלך מפריעה לבעל הרכב”? שאלתי. “למה כוונתך”? שאל-תמה תוך כדי משחק עצבני בכפתורי הסלולרי שלו. “בתור בעל רכב, הרכב בשבילי הוא לא רק כלי מוביל ממקום למקום. הוא כלי של ביטחון. של שקט. של רוגע. של עמידה בזמני הגעה. של חילוץ עצמות עייפות בסוף יום. וגם כלי ענק של חסד. אני אוהב לעצור לטרמפיסטים ואפילו מחפש אותם בתחנות, אבל כשעולה לי טרמפיסט וגורע ממני את כל השקט והשלווה של סוף יום, בנסיעה ארוכה, זה מוריד לי את החשק לעצור לך בפעם הבאה. אתה מבין מה כוונתי”? בנימין לא ענה. ספק לא הבין ספק לא שמע. לפתע נדרך וקרא לעברי: “רגע, אתה רוצה לומר לי שהקשבת לי לשיחה הפרטית”?

לא ראיתי טעם להתנצל על לא עוול באוזני.

בנימין סינן לעברי: “פעם הבאה אסור לשים שיחות על ספיקר. איזה אנשים”…
מקור

[פתוח לשמוע]

היה מקרה ועליתי עם חבר על טרמפ והיה לו את חוק הטרמפים לא להתלחשש ליד הנהג בקיצור הוצאתי את הטלפון עם GPS [יאנג גרסה מצומצמת] לראות באיזה צומת לרדת והחבר מנסה לרמוז לי משהו ואני לא מבין שירדנו אומר לי הבחור זה המיישיב של שיעור א’ בישיבה [אסור בישיבה טלפונים וכ"ש מגע שנראה כמו וייז] למעשה השתדלתי להתרחק ממנו והוא לא זיהה אותי בישיבה הבית מדרש ענק ועם שתי פתחים היה חוויה להתחמק

[פתוח לשמוע]

היה טרמפ ממירון לבני ברק שתוך שעה היינו בכניסה לעיר רק שדפקתי שינה מאחורה [אחד וחצי בלילה] ולא זכיתי לראות

[שלמה]

צריך לדעת גם איך ללמד טרמפיסטים (בתור רעיון לא להלכה)
בישיבה קטנה למדתי ברכס וקבוע ההינו עוצרים טרמפים לצומת בר-אילן
באותה שעה היה עוצר לנו בחור כמעט כל יום עם BMW X5 והיה אחד מהבחורים לא מאה (או כלשון הצעירים לא איתנו) שהייה ממש מבלבל את השכל ומטריד כהוגן.
ויהי היום הגברבר החליט שלא עוד! הוא עצר ליד אותו בחור, שבתורו ניסה לפתוח את הדלת, הנהג: נוסע קצת, הבחור: הולך לדלת ומנסה לפתוח, הנהג: נוסע קצת, הבחור… וכו’ עד שהוא נתן כזה גז! הוי משפיל וכל ערב מאז הוא היה עובר שם ועוצר רק אם ההוא לא נמצא מה שהיה קורה בקושי ואז כולנו היינו מפסידים

[מאיר]

Spoiler

@שלמה כתב בהטרמפיסטים....:

אוו ב’‘ה מגלגלים זכות ע’‘י זכאי, אני בדיוק חוזר מאלעד לאסוף כסף לאלמנה, מה אתה יכול לעזור? אמרתי לו ‘פחות’ ואז התחילו המסירות: אולי משהו קטן?\אולי הוראת קבע?\ אין לך עכשיו? אפשר בנדרים פלוס?\ או להעביר לי דרך מישהו בק’‘ס\ תרצה שאקח את המס’ שלך ותתרום כשיהיה לך?

פעם נסעתי עם חבר ועצרנו בתחנת דלק. בדיוק כשהוא יצא מהרכב, מישהו עם קוקו וזקן שאל אותו אם יש לו כמה שקלים לסיגריות… חיכיתי שהחבר יטפח בכיסיו ויגיד לו אין לי וכדו’, אלא שהוא השיב בלי להתבלבל “לא !!!” והמשיך לדרכו…

זה היה בשבילי שיעור לחיים. ככה צריך! אנחנו מתביישים להשיב ריקם ומתרצים תירוצים או מסרבים בהתנצלות וזה פתח לשנוררים לנצל אותנו

[יוני]

נזכרתי עכשיו בסיפור דווקא מהצד של הטרמפיסט
אבא שלי בתור בחור יצא עם כמה חברים באמצע הזמן למסלול הליכה באמצע המסלול היה בריכה אולם היו שם כמה וויבערס’ (נשים בלע"ז) החברים נכנסו בכל זאת ואבא שלי המשיך, בסוף המסלול הוא עצר טרמפ וסיפר לנהג שהוא היה עם חברים והוא המשיך בלעדם בגלל שמירת העיניים מתוך תקווה שהנהג יתרגש וייקח אותו עד הישיבה
וכך היה הנהג המסורתי מאד התרגש והודיע לו חגיגית אני לוקח אותך עד הישיבה בהגיעם לישיבה אבא שלי אוחז שבפתח הישיבה עומד המשגיח אז הוא ביקש מהנהג שימשיך קצת ולא יעצור כאן כי המשגיח שלו פה
בשומעו זאת עצר הנהג על יד המשגיח ובקול רם סיפר לו, אתה יודע איזה בחור מיוחד יש לך כך וכך הוא המעשה,
המשגיח מאד התרגש ומייד כשהנהג הלך הוא שאל את אבי מי היו הבחורים האחרים…
בסופו של דבר לפעמים צריך לשתוק…

[יצחק רשטונ]

@יוני כתב בהטרמפיסטים....:

המשגיח מאד התרגש ומייד כשהנהג הלך הוא שאל את אבי מי היו הבחורים האחרים…

[יוני]

סיפור נוסף
ליל שישי חורפי ומושלג אבא שלי וחבר שלו החליטו לנסוע למירון בדרך (כמדומני ליד כרמיאל) שלג כבד אין רכבים שעוברים והמצב בקנטים לקראת בוקר עוצר להם לפתע משאית פח הזבל והנהג מכריז שיש לו רק מקום אחד, הם מתחננים שידחוף את שניהם והוא אומר שאין אפשרות
ואז העלה החבר הצ’אלמר רעיון הוא יעמוד מאחורה ויחזיק
הנהג בהתחלה סירב אבל בסוף אחרי תחנונים רבים הוא הסכים
באמצע הנסיעה תוך כדי העליות הנהג מסתכל במראות ועיניו חשכו הוא לא רואה מאחורה אף אחד, הוא אמר לאבא שלי הלך עלינו הבחור כנראה נפל באחד הסיבובים
הם מחפשים מקום בצד לעצור ורק כשהם הגיעו למירון הם יכלו לעמוד בבטחה הם ירדו למטה מסתכלים ורואים את הבחור ישן בשלווה בתוך מקום הזבל שהיה נקי באותה שעה

[פתוח לשמוע]

חבר מהכולל חיבר…
הוראות, טיפים ועצות לטרמפיסט {המתחיל}:
הנסיעה בטרמפים כרוכה בכמה מרכיבים עיקריים: ידע [בונוס: ניסיון], מחשבה והרבה הרבה מזל וסייעתא דשמיא.
המרכיב הראשון הוא ידע. טרמפיסט צריך לדעת ולהכיר את הארץ ואת מסלול הנסיעה שלו בכדי לדעת באלו צמתים הוא אמור לעבור ודרך איפה הוא צריך וכדאי לו לנסוע, כמו כן מומלץ לדעת גם את האלטרנטיבות הקיימות לכל נקודת יעד באשר היא.
במרכיב זה קיים יתרון מרכזי והוא הניסיון. כאשר כבר יש את הניסיון הוא יודע באלו צמתים לא כדאי לעצור אע"פ שגיאוגרפית הם במסלול הנסיעה שלו וכן הוא יודע אם כדאי להתקדם עם כל רכב שמקדם אותו אפילו קצת או שכדאי להמתין ולהרוויח מרחק רב יותר.
המרכיב השני ואולי אפילו המרכזי ביותר בשביל להתמחות בתחום הוא המחשבה. המחשבה היא בעצם גם תוצאה של הניסיון.
המחשבה היא זו שאמורה לשכלל נתונים כגון מתי, איפה ואיך על מנת לבחור את המסלול המועדף ואת ההתקדמויות הרצויות. ואני אפרט:
ביום שיש בו הילולא יש מצד אחד יתרון בולט והוא שישנם רכבים רבים שבוחרים לנסוע ביום זה לאותו הכיוון. עם זאת, במידה והיעד הוא לדוגמה בצפון אז יש לשכלל נתונים נוספים: א. אם לדוגמה ההילולא של יונתן בן עוזיאל היא במוצ"ש של חודשי הקיץ (כ"ו בסיוון) כך שהשבת יוצאת מאוחר, אמנם רבים ירצו לצאת לשם אולם ישנם רבים (עכ"פ מאזור המרכז) שיעדיפו לצאת למחרת בבוקר מאשר בשעות הלילה המאוחרות. ב. רכבים שיוצאים מאזור המרכז אל עבר הצפון יעדיפו לצאת כמה שיותר מלאים בכדי שהנסיעה הארוכה והיקרה לא תהיה לשווא, לפיכך לדוגמה בהילולא של האר"י, אמנם ישנם רכבים רבים שנוסעים (במיוחד אם זה ליל שישי), אולם רובם יצאו מלאים כך שלא יהיה להם מקום פנוי.
מבעיות אלו אפשר להתחמק ע"י כך שנתכנן להתקדם עם אנשים שמגיעים מאזור המרכז לאזור הצפון בלי קשר להילולא ומשם להתקדם אל עבר ההילולא. ישנם יותר אנשים מאזור הצפון שירצו לנסוע גם בלילה ו/או גם ריקים להילולא.
מצד שני, ביום שיש הילולא אמנם ישנו יותר היצע, אך מצד שני גם יש יותר ביקוש, כלומר שאמנם יש יותר רכבים שנוסעים ליעד אך ישנם גם יותר טרמפיסטים לאורך הדרך שמבקשים להגיע לאותו היעד.
לשם כך יש להשתמש גם בידע ובניסיון ולחשוב איך להתחמק מזה, כלומר שנעקוף את הטרמפיסטים האחרים ע"י עודף ידע ושֵׂכֶל שקיים אצלנו. כך שבזמן שכולם יחפשו את צומת מורשה/קסם לפי העניין אנחנו נמתין לטרמפ שידלג ע"כ ויקפיץ אותנו הלאה, או לחילופין דרך כביש 4 או 2.
הדבר נתון כמובן בידע מוקדם, ובכדי לדעת לבחור את הדרך הנכונה ותכסיס העקיפה יש לדעת כל דבר לגופו וכל מצב לפי עניינו. יהיו פעמים גם ששווה לקחת טרמפ שמגיע לדוגמה לכיוון אריאל כדי לעבור דרך מורשה ולבדוק מה המצב שם, ואם צריך לבחור להמשיך לצומת קסם. הדבר כמובן תלוי בשיקול דעת ובתאריך של הנסיעה.
ישנם מרכיבים נוספים להנ"ל לדוגמה: ‘ליל שישי’. בליל שישי יהיו יותר טרמפיסטים אולם מצד שני גם יתכן שיהיו יותר רכבים והדבר תלוי בתאריך הנסיעה.
הבחירה של הנ"ל צריכה להיעשות גם בשכלול השעה כך שמוקדם יותר ישנם פחות טרמפיסטים במקומות מסויימים, והרבה יותר מאוחר יש פחות טרמפיסטים במקומות אחרים כך שהדבר יוכל להיות מוכרע בעיקר ע"פ ידע וניסיון.
אני אתן דוגמה ספציפית יותר בכדי להבהיר את העניין כיצד צריך לחשוב ולחשב:
תאריך ההילולא: כ"ו ניסן. בעל ההילולא: יהושע בן נון. מקום ההילולא: כפר “כיף אל חארס” שבשומרון, בסמוך לצומת אריאל. מקום היציאה: בני ברק.
הבחירה היא כמובן ובעל כרחנו בליל כ"ו ניסן שכן רק אז ישנה אפשרות להיכנס למקום בליווי שמירה. (-תוצאה של ידע וניסיון).
המחשבה הראשונה שעוברת בראש היא שישנם אנשים רבים שירצו להגיע מכיון שהכניסה למקום היא רק אחת לחודש [וביום זה לשם שינוי נפתחים גם קברי כלב בן יפונה ונון אביו של יהושע]. לפיכך יהיו רבים שירצו להגיע בששת השעות שהמקום נפתח, בין השעה 10 בלילה ל-4 לפנות בוקר.
מצד שני יש לחשוב שהתאריך הוא יוצא בבין הזמנים, כך שפחות בחורי ישיבה משועממים ירימו את הכפפה לנסוע לשם. דבר זה משחק לטובתנו בכך שהטרמפיאדות לא יהיו עמוסות כצפוי בכזה יום.
ראשית יש להגיע כמובן לצומת גהה/ז’בוטינסקי בכניסה לבני ברק. משם היעד הוא כמובן להגיע לצומת אריאל והצמתים שקיימים בדרך הם כמובן צומת מורשה ו(מחלף) צומת קסם.
ביום זה יש יתרון בכך שהכניסה מצומצמת לשש שעות כך שכולם יהיו חייבים להגיע רק בשעות אלה ולא ביום שלמחרת, וכן יעדיפו כמה שיותר מוקדם כלומר בין 10 ל-1. כעת אנו יודעים שרוב הרכבים יעדיפו להגיע בשלושת השעות הראשונות, אבל מאיפה?
בכניסה לבני ברק אנחנו מרוויחים בעיקר את אלו שיוצאים מבני ברק ומהמקומות הסמוכים לה. בהתקדמות לצומת מורשה אנחנו אמנם מרוויחים את כל המרכז ואף את הצפון למי שלא מגיע מכביש 6 אולם מצד שני טרמפיאדה זו צפויה להיות עמוסה בשעות מסויימות מסתבר שבעיקר בין 10:30 ל-12:30 שכן רוב הטרמפיסטים לא יעדיפו להגיע ברגעים הראשונים משום שחושבים שאז יש רק טפטוף קל של מכוניות מהסיבה שרוב האנשים מעדיפים להגיע קצת אחרי שכבר יש שם בלאגן והצבא כבר פתח את השערים באופן חופשי (למקרה שיש עיכוב). לכן ישנה אפשרות להשתדל להגיע כמה שיותר קרוב לשעה 10 ואולי אפי’ קודם לכן. במצב כזה מסתבר שצומת מורשה תהיה די פנויה.
אם מגיעים בשעות היותר מאוחרות כמו 2-3 אמנם יש פחות טרמפיסטים אבל גם יש פחות רכבים, אולם אעפ"כ יש יותר סיכוי שֶׁכָּל רכב שיעבור יסכים לקחת את הטרמפיסטים.
בשעות העומס כדאי לדלג על צומת מורשה, וליתר דיוק ליצור את האפשרות הזו ע"י כך שהטרמפ מהכניסה לבני ברק יגיע לפחות לצומת קסם (למחלף), וכך ניתן לעבור ליד צומת מורשה ולהכריע במהירות לפי השעה ולפי כמות הטרמפיסטים אם כדאי לעצור שם או להמשיך לצומת קסם ולהרוויח את אלו שמגיעים ממקומות נוספים כמו ק"ס, ירושלים, ראש העין או מהצפון דרך כביש 6.
כמובן שבכל האפשרויות לעיל ובמקרה הספציפי הנ"ל אם יש טרמפ לצומת אריאל זה זהו בעצם היעד, שכן מצומת אריאל הכניסה היא רגלית בליווי הצבא באורך של כ-10 דקות.
זו הייתה סקירה קצרה בכדי להבין איך הטרמפיסט אמור לחשוב ולשכלל נתונים ע"פ ידע, ניסיון ומחשבה. ניתן כמובן לעשות דבר כזה עבור כל מקום רק שבהתחשב לעובדות ולמרחק, למקומות מרוחקים כגון בצפון יהיו הרבה יותר אלטרנטיבות ואפשרויות התקדמות ושינוי מסלולים בצורה מגוונת, כך שצריך להכיר היטב את הצמתים ולשכלל נתונים עם התאריך, היום והזמן.
המרכיב השלישי הוא כמובן מזל וסייעתא דשמיא שכן בלי זה שום תכנון או מחשבה וידע לא יעזרו. יתכן שעל אף כל התכנונים וההסתברויות לא יהיה שום רכב שיהיה מוכן לעצור, ולכן חייבים לא לשכוח להתפלל בכל מצב.
מי שאין לו ידע/ניסיון או מחשבה כנ"ל, מומלץ להתייעץ עם מישהו שכבר יודע, או שינסה לבד ומהטעויות לומדים ורוכשים ידע וניסיון.

טיפים כלליים:
בכל התקדמות לכל מקום מומלץ לחשוב מה אתה היית עושה במקום הנהג ומאיפה אתה היית נוסע יחד עם כל הנסיבות. אם תצליח להיכנס לראש של הנהג יהיה הרבה יותר קל לחשוב איפה לעצור.
יש להניח גם הנחה שרוב הנוסעים כיום משתמשים בווייז, כך שאם יש אפשרות מומלץ לבדוק איך הווייז שולח את הנהג להגיע למקום היעד מהמקום בו אתה נמצא וזה אמור להיות בעדיפות עליונה על אף הידע והניסיון שקיים, שכן הידע והניסיון משמשים רק ככלי בכדי לדעת מאיפה הנהג יסע ובאלו מקומות לעצור (באם אין לו וייז).
יש פעמים שכדאי לספר לנהג את מקום היעד ולהתייעץ איתו על המשך הדרך. יתכן והוא יקדם אותך למקומות נוספים ויחסוך לך זמן המתנה יקר.
יש דרך לעצור טרמפ לחץ מבלי שהוא יוגדר כטרמפ לחץ. דרך זו היא קצת מסוכנת אולם מומלצת במקומות מסויימים ובאופנים מסויימים: התקדמות בשולי הכביש. ישנם מקומות וזמנים שאם רכבים עוברים אך לא עוצרים (אם אין כלל רכבים אז זה לא יעזור…) כדאי להתקדם קדימה בשולי הכביש (מומלץ להיראות בהירים כגון ללכת עם הפנים כלפי המכוניות או להוריד חליפות) וכך יש יותר סיכוי שהנהגים ירגישו מחוייבות לעצור. שימו לב שאין להשתמש באופציה זו כעדיפות ברירת מחדל אלא רק במקרים חריגים.

כללים וטיפים בסיסיים:
אין לעשן ברכב גם אם הנהג עצמו מעשן! לפעמים ניתן לבקש בעדינות ומומלץ להימנע גם מזה (אם הנהג לא מעשן באותו זמן), כמובן שאם הנהג מציע סיגריה אז אין בעיה לעשן.
אין לבקש מהנהג לכבות סיגריה וכד’ גם אם הדבר מאוד מפריע. מי שזה מאוד מפריע לו מוזמן לנסוע באוטובוסים…
אין לשוחח בפלאפון במושב ליד הנהג מבלי ליטול רשות קודם. (גם אם יש שירים על פול ווליום וכד’ מומלץ לבקש רשות). במושבים האחוריים ניתן לשוחח בשקט באופן שלא יורגש, וגם זאת רק במצב שאין שיחה רציפה עם הנהג.
אם היושב לצד הנהג מנהל שיחה לבדו עם הנהג, היושבים במושב האחורי יכולים לדבר ביניהם בשקט ובאופן שלא יורגש, וגם זה עדיף רק לצורך הכרחי ובמשפטים קצרים.
אין לאכול כלל ברכב בשום מצב ובלי שום הוראת היתר! (לא גרעינים ולא סוכריות וגם אם הנהג עצמו אוכל סעודה שלימה). חריג מכך מצב שבו הנהג הוא זה שנותן את האוכל.
לא להסתכל על הנהג (בעיקר אם אתה יושב לידו). גם אם אתה חושב שאתה מסתכל עליו רק קצת ורק בזווית העין, הוא רואה טוב מאוד שמסתכלים עליו או על הקמ"ש וכד’. ניתן להגניב מבטים חטופים בשעת שיחה כמו שהיית מסתכל על חבר שהיה משוחח איתך לצידך.
מומלץ להכין לכל נסיעה כמה ווארטים קצרים שיוכלו לשמש כפתיחה לשיחה או כמפלט לכל דבר בעת הצורך. הדבר יכול גם לעזור להוציא כסף מנהגים וכן לקדם אותך ליעד. קח בחשבון שישנם נהגים שמרגישים שאם הם לקחו טרמפיסט שלא יודע לזרוק שום ווארט אז הם יצאו פראיירים…
אין לעלות על טרמפ בכדי להתקדם איתו רק חצי דרך ולרדת באמצע מבלי לבקש רשות מוקדמת. אפשר לעלות ולחשוב שמקסימום תמשיך איתו עד הסוף ואז לבקש לרדת באמצע, אולם מומלץ להימנע גם מזה ולהודיע מראש עד איפה אתה צריך להתקדם או לפחות להודיע מה היעד שלך ולהבהיר לו שתתכנן את המסלול בהמשך הנסיעה.
מי שהגיע ראשון לטרמפיאדה הוא הקודם. גם אם הגיע אחד ואחריו הגיעו שניים ויש רכב בדיוק עם שני מקומות ליעד רחוק, גם אז הוא קודם רק שניתן לבקש רשות לעקוף בכדי לא להפסיד מקום, והמוותר אינו מפסיד!
אמנם כשאתה עולה על טרמפ אתה מרגיש מחייב מסויים כלפי הנהג, אולם הנהג לא הזמין אותך שתיכנס בשביל שתשלם לו באינפורמציה. אתה לא בחקירה! אתה יכול לענות לנהג גם פרטים אישיים אבל אתה לא מחוייב לכך ולא צריך להרגיש לא נעים להתחמק. ניתן לענות על שאלות אלו באופן קצר כגון “כן” ו"לא" וכך הנהג יבין שאינך מעוניין לדבר או עכ"פ שאינך מעוניין לדבר על דברים אלו ובצורה כזאת. [אפשרות קיצונית יותר שיש כאלו שעושים זה לשים אוזניות בדקה שאחרי העלייה אולם זה נראה פחות תקין].
כמו כן, גם הנהג לא בחקירה ומומלץ להימנע ככל הניתן משאלות אישיות [אלא א"כ השיחה זורמת באופן זה].
מומלץ להימנע משאלות אידיאולוגיות אם אתה לא מבין בעניין ועכ"פ מומלץ להכין מראש כמה תשובות בסיסיות כדי לענות לכל נהג. קח בחשבון שהשאלות של נהג חרדי, חילוני או מזרוחניק הן שונות לחלוטין. כדאי לנסוע עם מישהו שיודע ועם ניסיון שיודע כבר איך להתמודד עם שאלות מתקילות. עכ"פ אם אתה מסתבך תמיד תוכל לומר שאתה לא הדובר של הציבור והוא יכול לחפש תשובות ברורות יותר במקומות אחרים. אל תזלזל בשום אדם (מצד הידע שלו) לפי איך שהוא נראה!
ישנן סגולות רבות שנתפשטו בקרב טרמפיסטים כגון “אנא בכח”, “למנצח”, “אין עוד מלבדו”, תיקון הכללי ועוד כהנה וכהנה. ישנו גם דבר מעניין שמקובל לעשות והוא להתחייב לומר “מזמור לתודה” (ו"נשמת כל חי") כאשר ה’ יעזור ותעלו על טרמפ. לסגולה זו יש המשך… אם עוצרים טרמפים באמצע הלילה אז זה נחשב “תעריף לילה” ומתחייבים לומר פעמיים מזמור לתודה…

טיפים ספציפיים:
בכביש 2 או 4 מומלץ להתקדם צמתים צמתים שכן כל צומת מקדמת אותך באופן ישיר ופותחת לך עוד כמה מקומות שיתכן ומהם יבוא רכבים נוספים.
בכביש 6 ישנם פעמים שמומלץ להתקדם רק לאלונית ולא להמשיך עם הנהג אע"פ שהוא מתקדם צפונה (כגון לכיוון חריש).
יש לזכור שבכניסה לכביש 6 מכביש 5 (דרך קסם) ישנו מחלף, כך שרוב הרכבים שמגיעים עולים עליו ישר לכביש 6 (למעט למגיעים מהשומרון ומעוד כמה מקומות נוספים שכן יעברו דרך הצומת). במצב זה ישנה אפשרות (לפעמים) מועדפת והיא לעמוד בשוליים במפרץ מתחת לגשר בכניסה לכביש 6 מקסם צפונה כך שכל הרכבים שמגיעים מהמרכז עוברים דרך שם.
גם ביקנעם יש כיום מחלף דומה שבאופן עקרוני מבטל את צומת התשבי לבאים מכביש 6 צפונה. ניתן בכל זאת לנסות לעצור בצומת התשבי או לנסות לעמוד בשולי הכביש… יתכן שעדיף בכזה מצב לרדת באלונית ולחכות לטרמפ שיעקוף את יקנעם מאשר להמשיך לצומת התשבי. ועדיין צ"ע.
במקומות כמו שכם וכד’ הכניסה אפשרית רק ע"י אוטובוסים ובכדי לנסוע בטרמפים יש לדעת איפה הם יעצרו ושם לחכות ולנסות לעלות עליהם. זה יכול להיות בצומת אריאל, בצומת תפוח, בחטמ"ר בת 3, בבית פרוק, באיתמר וכו’. הדבר לא מומלץ למי שאין ידע ו/או ניסיון.
בצומת גולני יש לזכור שצריך להתקדם לכיוון הגשר בכדי להרוויח גם את אלו שבאים מהסיבוב.
יש כאלו שטוענים שבכדי להגיע מב"ב לצפון עדיף לנסוע מ"הלו תימן" לצומת נחשונים ומשם לעלות על כביש 6, מאשר לנסוע דרך צומת מורשה וקסם. מ"מ הדבר עדיין לא הוכח.

[יוני]

@פתוח-לשמוע כתב בהטרמפיסטים....:

ישנן סגולות רבות שנתפשטו בקרב טרמפיסטים כגון “אנא בכח”, “למנצח”, “אין עוד מלבדו”, תיקון הכללי ועוד כהנה וכהנה

מזמור קיט’

[שלמה]

אוי תשמעו את זה
נזכרתי שבאחת הפעמים שהייתי בדרך לישיבה קטנה ראיתי את חבר של אבא שלי נהוג על ההסעה של שיח סוד, הייתי בצומת בר אילן בדרך לרכס והוא בדרך לרמות, זה פצצה בשבילי כטרמפ לצומת רמות. הושטתי את ידי והוא עצר לי.
אחרי שיחת נימוסים קצרה דיברנו על הא ועל דה
ואז זה הגיע: הרגשתי דפיקה קלה על הכתף הסתובבתי וראיתי מולי את אחד מהבנים הישירים של הקב’'ה, אוטיסט. ששאל אותי ''סליחה אתה חדש פה?!"
עד היום מזכירים לי את זה בבית.

[EBA]

@פתוח-לשמוע כתב בהטרמפיסטים....:

ישנן סגולות רבות שנתפשטו בקרב טרמפיסטים

פעם עמדתי עם חבר בטרמפיאדה, ושמעתיו מכריז “שני קטעים במהר"ם חלאווה אם עוצר לנו טרמפ עד האולם”
לתמיהתי הוא הסביר “פעם הייתי מבטיח הלכה בחפץ חיים, אחר כך ברמב"ם או ברשב"א, היום כבר אף אחד מהראשונים והאחרונים לא מאמין לי…”

[שלמה]

הייתה פעם בה חבר מהכולל עצר טרמפ לבחור בניברקי ארוך חליפה, מהסוג שלא יודע איך לפתוח את הדלת של הרכב. אותו בחור היה עם מזוודה, וביקש מחברי לשים אותה בבגאז’,
בסוף הנסיעה הוא ירד מהרכב, ואמר לחבר שלי אני מוציא את המזוודה מהבגאז’, הלך אחורה והתמהמהה לא מעט זמן, וכשהנהג ביקש שיזדרז, הוא הגיע בפנים נפולות ובעניים מבולבלות ואמר לו ‘אני לא יודע איך זה קרה אבל נשברה לי הידית שפותחת את תא המטען’,
הנהג יצא מהרכב לראות מה קרה וראה שהידית שלמה, הוא פתח את תא המטען לרווחה והסתכל על הבחור באי הבנה…
ואז הבחור פותח את היד, מראה לו ושואל אז מה זה
הייתה זו המצלמת רוורס

[המפותח]

@שלמה כתב בהטרמפיסטים....:

הייתה זו המצלמה

מצלמת רוורס???

[אבי ים]

@שלמה כתב בהטרמפיסטים....:

ואז הבחור פותח את היד, מראה לו ושואל אז מה זה
הייתה זו המצלמת רוורס

אתה יודע כמה פעמים עיקמו לי את המצלמה?!
יש מספר פעמים של נדנוד למעלה למטה של המתכת לפני שזה נשבר
אני לא יודע איפה זה אוחז אצלי…
היום מהלחץ אני מעדכן אותם מראש