כשהייתי בחור צעיר אבא שלי שיהיה בריא חטף סוכרת.
אני מדלג על הקטע הטיפולי וכו’, תכלס הוא הפך לאיש אופניים, כשהוא כמובן גורר אחריו אותי ואת אחים שלי…
יש לי כמה סיפורים מעניינים על טיולים שעשינו שקשורים לפוסט הזה.
ב’בין הזמנים’ היה מנהג לאבא שלי ללקט סביבו קבוצת בחורים לאיזה שעה פלוס של לימוד, ובסוף בין הזמנים היה לוקח אותם למסלול רכיבה מטורף.
מדובר בבחורים שנפגשו בשטיבלאך ב 12 והסתובבו בחוסר מעש (עם הזמן אבא שלי הגדיר את עצמו ראש ישיבת ‘אופני הקודש’ 😂…).
פעם רכבנו מירושלים לים המלח (על כביש אחד. ירידות מטורפות שאין עליהם), ובדקנו מראש מתי יש אוטובוס חזור, והשתדלנו להגיע לתחנה כמה דקות לפני.
מפה לשם, האוטובוס לא הופיע. אגד עדיין בודקים עד עצם היום הזה איפה הוא. לא ידענו מה לעשות, והיה הרבה לחץ וכו’.
בצר לנו קשרנו את האופניים והתחלנו בנסיונות לעצור טרמפים.
פתאום מרחוק התקרב לתחנה… אוטובוס. בתיסכול ניסינו לעצור אותו, ו… הוא עצר.
היה זה אוטובוס של טיול של איזה ישיבה, והיא הייתה חצי ריקה. העמסנו הכל על האוטובוס שקיבל אותנו ממש במאור פנים…
Spoiler
פחות קשור לטרמפים:
לימים עשינו שוב את המסלול הזה, וכשחיכינו בתחנה היינו עם כמות די גדולה של אופניים, וחששנו שהאוטובוס לא יעצור. אז החלטתי עם אח שלי להתקדם לתחנה הבאה (שלא נמצא בסוף הרחוב הסמוך…), וכשעלינו על האוטובוס אמרנו לנהג שבהמשך יש קבוצה גדולה עם אופניים, אבל “יש לנו שיטה מיוחדת איך לפרק אותם ולהכניס אותם בקומפקטיות לתא המטען…”
הנהג סירב בהתחלה ואמר שאי אפשר ובלה בלה בלה, אבל בסוף הוא השתכנע ועצר להם…
בפעם אחרת, עשינו מסלול שאני לא זוכר את שמו (זה מתחיל מול בר בהר ונגמר ליד בית שמש. עוברים ליד מערת התאומים). זה מסלול הליכה ולא ממש רכיבה, אבל אנחנו גם לקחנו אופניים (זה אבא שלי…).
היינו אמורים להספיק אוטובוס מ’ביג’ בבי"ש, אבל הוא עבר לנו ‘מתחת לאף’.
כנ"ל, היינו אובדי עצות, מותשים וסחוטים, ישובים על המדרכה…
פתאום - צפירה.
אבא שלי מרים עיניים ורואה חבר קרוב שלו, שאני לא יודע עם במקרה באותו יום היה לו טנדר או שזה האוטו שלו. קצת שיחה וזה, והוא הזמין אותנו לבוא איתו, אבל בלי האופניים.
התנדבנו כמה חברים לקחת את כל האופניים ולקשור אותם ב’ביג’ (היינו בכביש 10), והוא פשוט המתין לנו ברוב צידקותו.
זה ככה רשמים חמודים שזכורים לי מהעבר…
על הטרמפיסטים השונים שאני לוקח היום אני צריך להתארגן ולכתוב עליהם… בעז"ה בפוסט אחר.