@נייטרון-חפשי שאלתי אותו כרצונך, וז"ל:
ההסבר ששמע חבר שלך מכיל כמה אי-דיוקים משמעותיים לצד גרעין של אמת לגבי נדיפות הדלק.
להלן ניתוח של הטענות וההסבר הנכון:
האם דלק “פג תוקף” אחרי שבועיים?
לא נכון. הטענה שדלק אסור לשימוש וחובה לשאוב אותו אחרי שבועיים היא מופרכת עבור רכב שנוסע באופן סביר.
אורך חיי דלק במיכל הרכב: בנזין וסולר הם חומרים יציבים יחסית. בתנאים רגילים, בנזין מודרני (עם תוספים) יכול להישמר במיכל רכב מספר חודשים ואף חצי שנה ללא ירידה משמעותית באיכות. סולר יציב אף יותר.
הסכנה העיקרית: הבעיה העיקרית עם דלק “ישן” (כמה חודשים, לא שבועיים) היא אכן נדיפות (אידוי) של מרכיבים קלים, בעיקר בבנזין, וכן הצטברות של לחות (מים) עקב שינויי טמפרטורה (התעבות). הדבר נכון בעיקר אם הרכב עומד לתקופה ארוכה מאוד (חצי שנה ויותר) או אם המיכל לא סגור הרמטית. אבל אין צורך לשאוב דלק שנוזל בו שבועיים.
האם בנזין וסולר הם “שמן בתוספת אוקטן”?
לא מדויק לחלוטין.
בנזין וסולר הם שניהם תערובות מורכבות של פחמימנים המופקות מנפט גולמי, לא רק שמן פשוט בתוספת חומר דליק.
אוקטן: המונח “אוקטן” (או ליתר דיוק, מספר אוקטן) אינו שם של חומר דליק שמוסיפים, אלא מדד ליכולת של הבנזין לעמוד בדחיסה לפני שהוא ניצת מעצמו (דטונציה או “נקישות”). ככל שמספר האוקטן גבוה יותר (95, 98), כך הדלק עמיד יותר לדחיסה. זה קשור למבנה הכימי של הפחמימנים בתערובת.
אחוזי ה"אוקטן" בדלק
הנתונים שהובאו (“בנזין רגיל מכיל כ- 95% אוקטן והסולר מכיל כ- 50% אוקטן”) הם מטעים ומבלבלים בין מדד לכמות.
בנזין 95 אוקטן: המשמעות היא שהדלק מתנהג כמו תערובת של 95% איזו-אוקטן (חומר כימי ספציפי) ו-5% הפטאן (חומר כימי אחר). זהו מדד ביצועים, לא הרכב כימי מדויק באחוזים של חומר בשם “אוקטן”.
סולר ואוקטן: לסולר (דיזל) אין מספר אוקטן! לסולר יש מדד מקביל שנקרא “מספר צטאן”, המודד את יכולתו להידלק מעצמו במהירות לאחר הזרקה (הפוך מבנזין). לכן, הטענה על 50% “אוקטן” בסולר היא שגויה מן היסוד.
נדיפות ואיכות הדלק
נדיפות: בנזין הוא אכן דלק נדיף מאוד (יותר מסולר), והמרכיבים הקלים שבו (שאחראים בין היתר על קלות ההנעה) מתנדפים לאורך זמן (בעיקר אם הרכב חונה זמן רב או בתנאים חמים).
השפעה: אובדן מרכיבים נדיפים יכול לפגוע בביצועים ולהקשות על ההנעה, וכן לגרום לבעירה פחות יעילה שעלולה להוביל לפיח.
תוספים: תוספים לדלק (שקיימים ברוב הדלקים המודרניים) מיועדים לשפר את ניקיון המנוע ולנטרל חלק מתופעות הלוואי של דלק “ישן” או דלק באיכות נמוכה. הוספת תוסף חיצוני יכולה בהחלט לשפר את איכות הדלק ה"ישן", אבל זה לא תחליף לתדלוק בדלק טרי.
תחנות דלק “פחות מומלצות”
הטענה על תחנות דלק לא מומלצות וההסבר ש"הם מוסיפים פחות אוקטן" היא פישוט יתר.
הסיבה האפשרית לבעיה: אם ישנן תחנות דלק לא מומלצות, הבעיה הנפוצה היא לאו דווקא שינוי יחס האוקטן (שנבדק ומפוקח), אלא:
זיהום במים: הצטברות מים במכלי האחסון התת-קרקעיים, לרוב עקב תחזוקה לקויה.
תוספים: אי שימוש בתוספים משפרי איכות ובקרה בכמות מספקת (למשל, חומרים מנקים למערכת הדלק).
זמן אחסון: ייתכן ובתחנות עם תעבורה נמוכה, הדלק אכן יושב במכלים התת-קרקעיים זמן רב יותר, מה שמעלה את הסיכון לזיהום או אובדן נדיפות, אך שוב – לא בתוך שבועיים.
לסיכום
חבר שלך שמע הסבר שמערבב בין מושגים נכונים (נדיפות הבנזין, החשיבות של תוספים) לבין מידע שגוי לחלוטין (בנזין פג תוקף אחרי שבועיים, סולר מכיל אוקטן).
אם הרכב נוסע באופן שוטף, גם אם הוא עומד שבועיים-שלושה, אין צורך לדאוג לאיכות הדלק. הבעיה של דלק “ישן” רלוונטית בעיקר כאשר רכב עומד חודשים ארוכים (מעל 3-6 חודשים).