אבות ובנים
במקרה אחר נסעו אב ובנו זה בעקבות זה. האב פגע במקרה במכונית הבן וגרם נזק שאותו תבע הבן מחברת הביטוח של אביו, וזו סירבה לשלם עקב קירבת המשפחה.
בבית משפט השלום נקבע כי האב היה אחראי לתאונה, ולכן עליו לשלם לבנו את סך הנזק.
בית המשפט פטר את חברת הביטוח של האבא מתשלום, וקיבל את טענתה שלפיה מאחר שהבן מתגורר עם אביו באותו מבנה, יש לראותו כאחד מ"בני ביתו", ולכן חל החריג הקבוע בסעיף 15 לתקנות הפיקוח על עסקי הביטוח, ולפיו המבטחת פטורה מתשלום תגמולים, כאשר אירע נזק “לרכוש הנמצא בפיקוחם או בשמירתם של המבוטח או נהג הרכב או אחד מבני ביתם”.
בעקבות כך ערער האב לבית המשפט המחוזי וטען כי חריג זה אינו חל על מקרה זה, וכי נוצר מצב לא הגיוני בין בני משפחה המבוטחים בחברות ביטוח שונות.
המחוזי הפך את החלטת בית משפט השלום, קיבל את ערעורו של האב וקבע כי אין לפרש את החריג המופיע בסעיף 15 בדרך שהוצעה על-ידי המבטחת, ולכן היא אינה פטורה מתשלום תגמולי הביטוח לבן במסגרת תביעת השיבוב.
לפי בית המשפט, מטרתו של סעיף 15 לפוליסה התקנית היא להבהיר כי הפוליסה לא נועדה לבטח נזקי רכוש של המבוטח עצמו או של בני ביתו המתגוררים עמו, אלא מדובר בביטוח נזקי רכוש של צד שלישי.
בית המשפט קבע כי יש לראות את הבן כצד שלישי ולא כאחד מ"בני ביתו" של האב, וזאת מאחר שמדובר בבן בגיר, שאינו מתגורר עם האב, אלא מתגורר ביחידת דיור נפרדת ובקומה אחרת בבניין. לכן על חברת הביטוח שביטחה את האב לשפות את חברת הביטוח של הבן בגין סך הנזקים ששילמה.
ציטוט מ"גלובס" המוכיח שאם הרכבים של אותו אדם, אין פיצוי

