מי אשם?
-
@דובאי אני טעיתי בהבנת המקרה. אתה צודק.
לא מדובר בצומת (אולי בדוחק כן אפשר להגדיר זאת כך כי זה בתוך תחום צומת (12 מטר?) אבל קשה לי להאמין שזה רלוונטי כאן).אשמח. כי היו כאן כאלו שיש להם ספק…
לדגמא @גיל היקר דימה את זה למעבר נתיב. כי מה זה משנה אם רכב חנה ואז עבר נתיב או תוך כדי נסיעה עבר נתיבגם במעבר נתיב, מי שעובר נתיב צריך לתת זכות קדימה לרכב הנמצא בו.
-
גם במעבר נתיב, מי שעובר נתיב צריך לתת זכות קדימה לרכב הנמצא בו.
יש לך מקור? כי @גיל היקר טוען הפוך, הטענה שלו היא שמהירות הנסיעה צריכה להיות כזאת שמאפשרת לך לבלום ולא להיכנס חזית אחור או חזית צד וכל עוד לא בלמת זו בעיה שלך.
ויש בזה היגיון מסויים- כשאתה נוסע בכביש ורכב 100 מטר מלפניך נכנס לנתיב ואם תמשיך במהירות שלך תכנס בו אתה תהיה אשם שלא האטת ואין כל תביעה על מי שנכנס לנתיב שלך כי מותר לו להיכנס לנתיב.
כך גם אמור להיות כשהמרחק הוא פחות מ100 מטר. השאלה היא אם יש גבול מינמלי. @גיל טוען שהגבול הוא כל עוד יש אפשרות טכנית לעצור (אם הבנתי אותו נכון…) ואתה צריך ליסוע במהירות כזו שאם ייכנס רכב לנתיב שלך המהירות הטכנית שלך תאפשר עצירה. -
ההגיון בזה פשוט אם הרכב לפניך עצר אתה מחוייב להיות עירני ולבלום ולשם כך אתה מחוייב לשמור ממנו מרחק ואם נתקעת אתה האשם
אם הוא נדחף לנתיב אתה לא היית אמור לשמור ממנו מרחק והוא נכנס לתחומך ולכן הוא האשם
אלא אם כן הוא נכנס לגמרי ופגעת בו מאחור שאז כאמור :יש בזה היגיון מסויים- כשאתה נוסע בכביש ורכב 100 מטר מלפניך נכנס לנתיב ואם תמשיך במהירות שלך תכנס בו אתה תהיה אשם שלא האטת ואין כל תביעה על מי שנכנס לנתיב שלך כי מותר לו להיכנס לנתיב.
-
לא קראתי לעומק את כל מה שגיל כתב.
אני יכול להגיד כך (לענ"ד):
היוצא מחניה או העובר נתיב צריך לתת זכות קדימה לרכב שבנתיב.זה לא אומר שרכב שבנתיב יכול להמשיך בתנועה גם אם הוא ראה רכב שגונב לו זכות ולהיכנס בו כי יש חובת זהירות לכל נהג גם אם הזכות שלו.
אבל בשביל להאשים לפחות באופן חלקי את זה שהזכות שלו, צריך להוכיח שהוא יכל לבלום ולא עשה את זה.
אני לא יודע אם מהסרטון אפשר להוכיח את זה.
ואם אי אפשר, האשם הוא הרכב שלא נתן זכות קדימה.ושוב לגבי שכרות או אי החזקת רישיון אני לא יודע.
חשוב להדגיש, אני לא מומחה. אבל מכיר את חוקי התנועה כנראה יותר טוב מבן אדם ממוצע.
-
אשמח
אני חושב שזו התקנה הרלוונטית למעבר נתיב (אם מדובר בחניה, התקנה הרלוונטית היא מה שאתה ציטטת):
“לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון”.
תקנה 40 (א) לתקנות התעבורה.חשוב לציין עוד משהו: אני רואה שהתייחסת גם לאשמה מבחינה הלכתית. התייחסותי הייתה מבחינה חוקית/משפטית גרידא.
כתבתי קודם על כך שבלי הוכחה לנסיעה במהירות מופרזת או בשכרות וכדומה נראה שהאפור אשם.
בעולם ‘הגדול’ במצבים כאלה לא מתייחסים לאמת (‘והאמת תהא נעדרת’) אלא לדיני התעבורה ולמה אפשר להוכיח. דהיינו, מקובל שנהג לא מפליל את עצמו (לא יודה שנסע מהר, שיכור, וכו’ אם אין לכך הוכחה).
אבל, אם חברך הוא אדם יר"ש שלא רוצה לשקר ולגנוב, זה יותר מורכב.
כי אם הוא כן יודע שמשהו לא תקין בנהיגה שלו גרם לכך שהוא לא בלם, כנראה שמדין תורה יש לו אשמה (חלקית) בתאונה, גם אם אי אפשר להוכיח את זה (לא עשו לו בדיקת שכרות מיד אחרי התאונה, לדוגמה). -