כחובב טכנולוגיה, אני מאוד אוהב מסכים ומערכות מתקדמות ברכב – אבל כשזה מגיע לחוויית הנהיגה, הנדסת אנוש פיזית מנצחת הכל.
כל הגימיקים והתפריטים המתוחכמים אולי נראים מדהים באולם התצוגה וטובים בשביל להשוויץ, אבל בזמן אמת על הכביש הם הופכים למטרד ואפילו לסכנה. קחו למשל את הטויוטה פריוס פלוס: כדי לכוון מזגן צריך להתחיל לשחק עם גלגלת אחת שמשנה את התפקיד שלה (פעם עוצמת אוורור, פעם טמפרטורה, פעם כיוון אוויר). זה פשוט מסיח את הדעת. באוריס, לעומת זאת, הכל היה מושלם – גלגלת ייעודית לטמפרטורה, גלגלת ייעודית לעוצמה. פשוט, עיוור, יעיל.
להעביר פונקציות בסיסיות כאלה לתוך מסך מגע זה פשוט כשל תכנוני, לא משנה כמה המערכת מתקדמת. בסופו של דבר, אין תחליף לתחושה הפיזית. אצלי ברכב לקחתי את זה צעד קדימה והוספתי כפתורים פיזיים גדולים ונוחים לשליטה על המולטימדיה והמסך. התוצאה? תענוג צרוף. אפשר לתפעל הכל בשבריר שנייה בלי להוריד את העיניים מהכביש אפילו פעם אחת. טכנולוגיה צריכה לשרת את הנהג, לא לסבך אותו