@נייטרון-חפשי כתב בחדש בפורום! תיקון שגיאות נפוצות אוטומטית:
@חברון-מאז-ולתמיד לא ממש הבנתי איך המסקנה עולה מכל הדוגמאות שהבאת (מלבד עצם העניין שדקלום זו בכלל לא מילה עברית, נראה לי), אבל יש הבדל בין שרשור שהוא שם עצם לשירשור שהוא שם פועל (שם דבר של פועל) או הפועל בעצמו, כעיקרון כל שורש יכול לשמש כפועל או כעצם (השאלה אם זה מסתדר במציאות) וניתן ע"ד משל לומר שילחון כדי לתאר עשיית שולחן, הדוגמאות שאתה הבאת הם שמות פועל שם העצם של סיפור הוא ספר.
מן הסתם תמצא ‘טעויות’ בדברי בשל חוסר ידע בהגדרות ה’מקצועיות’ של הדברים, אבל עצם העניין נראה לי ברור.
אז ככה:
אני מדבר על ‘שם פעולה’, שזה כמעט כמו ‘שם פועל’, אבל כשם עצם. למשל לשם הפועל ‘ללכת’ שם הפעולה הוא ‘הליכה’. ל’לתקן’ המקביל הוא ‘תיקון’.
אם לחזור לענייננו, שם העצם הוא על־שם הפעולה שהוא עושה, ולכן הוא בדיוק אותו דבר!
שם הפועל לשורש כ-ס-ה (בבניין פיעל) הוא לְכַסּוֹת > שם הפעולה הוא כִּסּוּי > ולכן הדבר שמכסים איתו הוא - כן כן - כִּסּוּי… או מכסה, אבל אפשר גם.
אדם שמגבב שטויות, כן? שם הפועל לשורש ג-ב-ב הוא לְגַבֵּב > שם הפעולה הוא גִּבּוּב > ואז התוצאה היא גִּבּוּב שטויות
בדוגמה הנוספת שאמרתי - ס-פ-ר = לְסַפֵּר > סִפּוּר > סִפּוּר
ולכן גם לְדַקְלֵם > דִּקְלוּם > דִּקְלוּם
ושוב שִׁרְשׁוּר = שִׁרְשׁוּר
ואם יוצאים מהניקוד ועוברים לכתיב מלא, כִּסּוּי הופך לכיסוי, ושִׁרְשׁוּר “הופך ל”־שרשור…
למה? כי חיריק לפני שווא נח לא מקבל י’, ובכל מקרה אחר כן…
ואם הפעולה שרשור הייתה שִירשור כמו שרצית, באותה מידה גם ה"אשכול" היה נקרא שִירשור…
וניתן ע"ד משל לומר שילחון
אפשר לומר שִׁלְחוּן, אבל גם זה יהיה שלחון, בלי י’
הדוגמאות שאתה הבאת הם שמות פועל שם העצם של סיפור הוא ספר
לא תסכים איתי, שמה שכתוב בספר הוא ‘סיפור’, ועדיין הוא שם עצם ולא (שם) הפעולה? בטח בספר שיש בו “101 סיפורים”, ואין הכוונה לפעולה שאמא עושה…
אי אפשר לקנות ‘כיסוי לרכב’, באותה מידה שקונים ‘מכסה לרכב’? ואז לעשות איתו את הפעולה כיסוי?
או למשל כשרשום ‘תיקון’ לחוק, זה שם הפעולה או פשוט “שם עצם” שנרשם בספר החוקים?
אם זה לא תקין אשמח שתעירו לי, פשוט ממש לקחתם אותי לשם וזה התעסקות בנושאים המועדפים עליי…