נוסטלגיה לשבת: מיצובישי L400 ספייס גיר – המיניוואן שהעניק לך גם החזרי מס

[shine]

מיצובישי L400 ספייס גיר הושק ביפן כהבטחה גדולה. הוא הציע מרכב גבוה מהמקובל, תא נוסעים שימושי ומפנק, ואבזור יוקרתי שלא נראה כאן קודם, כמו ארבעה גגות זכוכית עם וילונות חשמליים ותאורת אווירה, ואפילו נהנה מסיווג מפתיע כרכב מסחרי שאפשר קיזוז מלא של הוצאות הרכב מול רשויות המס. אבל האם הוא גם שחזר את הצלחת ה-L300 קודמו?

אמצע שנות ה־90 סימנו את תור הזהב של המיניוואנים: כלי רכב שהצליחו לשלב מרחב פנימי נדיב למשפחות גדולות, פינוקים של מכונית נוסעים מודרנית, לצד יכולות פנאי ולעיתים גם כישורי שטח מפתיעים. בתוך ההייפ הזה נולד ביפן מיצובישי L400 – דגם שהושק בתחזיות זהירות וצנועות מצד היצרן, אך מהר מאוד התברר כי הביקוש אליו חרג מכל ציפייה והפך אותו לאחד מסיפורי ההצלחה הגדולים של התקופה. אבל האם גם בישראל הוא הצליח לשחזר את אותה תהילה?

הסתערות הלקוחות ורשימת המתנה של ארבעה חודשים עם חשיפת הדגם בעולם
מיצובישי L400 נחשף ביפן במאי 1994 כיורשו של ה־L300 הוותיק והמצליח. היצרנית העריכה כי תמכור כ־4,500 יחידות בחודש, אך בתוך שבועות ספורים התקבלו לא פחות מ־25 אלף הזמנות – פי כמה מהתחזיות, שיצרו רשימת המתנה של ארבעה חודשים והובילו את מיצובישי להרחיב מיידית את קווי הייצור ואף להסיט כוח אדם ממפעלים אחרים. הביקוש האדיר נבע מהשקה מדויקת לאחת הקטגוריות הצומחות ביותר של אותה תקופה: המיניוואנים. אלה הציעו שילוב אטרקטיבי של מרחב פנימי נדיב, נוחות ופינוקים שלא היו מוכרים ברכבי השטח שצברו תאוצה לצידם, לצד יכולות פנאי ולעיתים גם כישורי שטח מפתיעים, מה שהפך אותם למבוקשים במיוחד בקרב משפחות וחובבי טיולים כאחד

חלל נוסעים ענק ואפשרות להוביל גם טרקטורון קומפקטי
ה-L400 יישר קו עם שפת העיצוב של מיצובישי באותם ימים, עם מרכב עגלגל, חזית שעוצבה ברוח דגמי הסופר-לנסר והקולט למשל, והופעה מודרנית משמעותית ביחס ל-L300 היוצא. אורך ורוחב המכונית היו דומים לשל מכונית מנהלים ממוצעת (4.6 מטרים ו-1.7 מטר) אך עם בסיס גלגלים של 280 ס"מ וגובה חריג של 1.95 מטר, הוא סיפק תא נוסעים מרווח מאוד עם אפשרות לעד 8 מושבים, רצפה שטוחה לחלוטין שכללה מסילות שאפשרו משחק עם סידור המושבים האחוריים בשלל תצורות, פירוק המושבים לגמרי שאפשר חלל הטענה ענק בו יכולתם אפילו להוביל אופנוע שטח, אופנוע ים או טרקטורון קומפקטיים ועוד, כאשר בניגוד ל L300 היוצא, בו המנוע מוקם מתחת לתא הנוסעים, בדגם החדש המנוע עבר לתא נפרד בחזית הרכב שאפשר הגדלה משמעותית של המרווח לנוסעים, לצד גישה נוחה יותר לטיפולים ותיקונים במוסך.

מיצובישי L400 מגיע לישראל
במחצית 1995 החלה יבואנית מיצובישי בשיווק ה־L400 החדש בישראל. הדגם הוצע כאן בשתי גרסאות עיקריות: “L400” – גרסה מסחרית לעבודה ולהסעות (עד שמונה נוסעים), וגרסת “ספייס גיר” – מיניוואן מהודר ומפנק יותר. השם “ספייס”, אגב, חיבר אותו למשפחת המיניוואנים/סטיישנים של היצרן, לצד דגמים מוכרים כמו ספייס וואגן וספייס ראנר. היצע המנועים כלל ארבע יחידות שונות. את קו הפתיחה הוביל מנוע בנזין בנפח 2.0 ליטר עם 115 כ"ס ותיבת ארבעה הילוכים אוטומטית, שהוצע בגרסת נוסעים לנהג + 7 נוסעים. מעליו הוצעה גרסת המיניוואן הבכירה “קריסטל רוף” שכללה מנוע בנזין חזק יותר בנפח 2.4 ליטר עם 136 כ"ס ו־19.6 קג"מ, ששודך גם הוא לתיבה אוטומטית והציע ביצועים נאים יחסית, תאוצה ל־100 קמ"ש ב־13.7 שניות ומהירות מרבית של 155 קמ"ש.

לצד גרסאות הבנזין שווקו שתי גרסאות דיזל שיועדו בעיקר לשוק העבודה: מנוע דיזל אטמוספרי 2.5 ליטר עם 87 כ"ס ותיבה ידנית ברמת גימור GL בסיסית (הגה כוח ומזגן קדמי מקורי). גרסה זו יועדה בעיקר לשוק המוניות בתצורת נהג + 8 נוסעים, או כאוטובוס זעיר ציבורי בגרסה מוארכת עם נהג + 10 נוסעים. מעליה הוצעה גרסת טורבו־דיזל 2.5 ליטר עם 99 כ"ס ותיבה ידנית, ברמת גימור GLX עשירה יותר (חלונות חשמליים, נעילה ומראות חשמליות). גרסה זו הותאמה הן לשוק ההיסעים בתצורת נהג + 8 נוסעים, והן כקומבי־וואן לשוק המשלוחים, כאשר ברכבי הנוסעים הדיגום הפנימי והתקנת הספסלים נעשו בהתקנה מקומית.

והיתה גם גרסת ספייס גיר “קריסטל רוף”
הדגם המעניין ביותר במשפחת הספייס גיר ששווקה בארץ היה רמת הגימור “Crystal Roof GLS”, הגרסה החזקה והמהודרת ביותר, שהפכה את הרכב למיניוואן יוקרתי ומפנק במיוחד. לצד סידור של שבעה מושבים, הוצעו כאן מושבים אחוריים על מסילות שניתן היה להזיזם ולסובבם, ליצירת “משרד נייד” עם ישיבה פנים־מול־פנים, או לחלופין לסידור דמוי מיטה זוגית, עם שפע אפשרויות ביניים נוספות. אבזור הפנים היה עשיר במיוחד ואף הקדים את זמנו: גג שמש חשמלי מלפנים וארבעה חלונות זכוכית אורכיים מאחור (שלא נפתחו), אך כללו וילונות חשמליים בסגנון הגגות הפנורמיים של ימינו ואף תאורת אווירה נסתרת בגוון אדמדם עם כמה דרגות עוצמה. אליהם הצטרפו מערכת מיזוג מקורית עם פתחי מיזוג לכל שלוש שורות המושבים ושליטה נפרדת גם מאחור, ריפודי קטיפה יוקרתיים, שטיחים איכותיים “מקיר לקיר”, בלמי ABS וכרית אוויר לנהג. אגב, ידית ההילוכים מוקמה מאחורי ההגה, ולרכב היתה דלת הזזה אחורית אחת בלבד, בצד ימין.

המיניוואן המפואר הראשון שהעניק גם החזרי מס
בתחילת שנות ה־90 ניצלו עצמאים רבים פרצה בחוק שאפשרה לרכוש מיניוואן מפנק ויוקרתי, ועל הדרך ליהנות מהגדרתו כרכב מסחרי, לקזז את המע"מ בעת הקנייה ואף לרשום כהוצאה מוכרת את כל עלויות השימוש והתחזוקה. התוצאה הייתה אלפי מיניוואנים שעלו על כבישי ישראל ושימשו בפועל כרכב פרטי צמוד, שלא באמת שימשו לצרכי עבודה (כמו GMC ספארי, שברולט אסטרו, טויוטה פריוויה ומאזדה MPV), עד שסגירת הפרצה בינואר 1995 שינתה את כללי המשחק, כאשר אפשרה לעצמאים רק לקזז את המע"מ ברכישה. כדי להיחשב כרכב מסחרי, היה באותו זמן דרישה לגובה של 1.75 מטר לפחות לרכב. וכך, עם נתון גובה חריג של 1.95 מטר, הספייס גיר הפך למיניוואן המפואר הראשון שהגיע לארץ וסווג כרכב מסחרי, מה שאפשר ללקוחות לקזז את הוצאות הרכב מול רשויות המס.

במבחן דרכים שנערך לדגם במגזין “אוטו” באוקטובר 1995, זכה הרכב לשבחים אודות תא הנוסעים המפואר, המרווח והשימושיות לנוסעים, תיבת ההילוכים המצוינת, הנוחות הגבוהה והממדים החיצוניים הקומפקטיים יחסית (אורך ורוחב) שאפשרו תנועה עירונית יעילה וקלה, אם כי ספג ביקורת על התנהגות הכביש שהרחיקה ממנו אפשרות של הנאה לנהג, והביצועים הבינוניים, אם כי נתון זה היה הרבה פחות חשוב ללקוחות הפוטנציאליים. את ההנאה לנהג אגב, סיפקו דגמי ה-4X4 של הדגם שהציעו גם יכולות שטח נאות, אך את אלו ניתן היה לרכוש רק מעבר לים וחבל.

שרד לאספנות?
מיצובישי L400 ספייס גיר שווק בישראל בין השנים 1995–2001, אך בניגוד ל־L300 המצליח שאותו החליף, התקשה הדגם החדש לשחזר את ההצלחה. גם ההכרה בו כרכב מסחרי לא תרמה משמעותית למכירות. את הכישלון היחסי ניתן לייחס לעיצוב יוצא הדופן – צר וגבוה במיוחד, וכן למחירים הגבוהים יחסית. כך למשל, גרסת “Crystal Roof” היוקרתית הושקה במחיר של 149 אלף שקל, גבוה בהרבה מזה של GMC ספארי ברמת הגימור הגבוהה ביותר (127,700 שקל), שנהנה מתדמית אמריקאית יוקרתית, ואף ממאזדה MPV מלכת המכירות, שצוידה במנוע V6 נעים יותר לנהיגה ועלתה מעט פחות (147 אלף שקל).

בסך הכול נמכרו בישראל כ־900 יחידות מדגמי L400 לאורך כל תקופת השיווק, מתוכן כ־75% בגרסאות הדיזל המסחריות, בעוד שמאזדה MPV מכרה באותה תקופה כמה אלפי מכוניות.