@תודה-השם
לגבי ה-90 יום - למיטב הבנתי יש כאן טעות קטנה. עצם חלוף 90 הימים שלעצמו זו לא “הרשעה”. סעיף 229 לחסד"פ (חוק סדר הדין הפלילי) נותן 90 יום לתשלום או לבקשה להישפט, ואילו התשלום הוא זה שנחשב כהודאה באשמה והרשעה.
לגבי השאלה העיקרית - לענ"ד - לא הייתי מחכה שנתיים ואז מנסה לשכנע את משרד הרישוי להתחשב בכך שבפועל החבר נהג. כל עוד ההרשעה רשומה על שמך, סעיף 12א(ד) לפקודת התעבורה די חד:
“הורשע נהג חדש בעבירה על הוראה המנויה בתוספת השלישית… תוארך תקופת היותו נהג חדש בשנתיים נוספות…”
רצוני לומר, משרד הרישוי עובד לפי ההרשעה הקיימת ולא פותח מחדש את השאלה מי באמת ישב מאחורי ההגה.
אם כבר יש כאן פתח, הוא לדעתי דווקא עכשיו - לנסות לתקוף את עצם ההרשעה ולבקש לאפשר את הסבת הדו"ח או משפט באיחור, למרות שכבר שולם. זה כמובן הרבה יותר קשה אחרי תשלום, כי בתשלום הודית למעשה באשמה, אבל המכתב של דואר ישראל בהחלט מעניין.
הם לא אומרים “הדואר נמסר ולא אספת”, אלא כותבים שבמערכת המעקב שלהם לא נמצא בכלל מידע על דבר הדואר ולכן אין באפשרותם לקבוע מה עלה בגורלו. אם בנוסף יש לך תיעוד שפנית בזמן אמת לדואר ולמפנ"א בניסיון לקבל את הדו"ח ולהסב אותו, וכן ראיות שהחבר הוא שנהג, כבר יש כאן טענה הרבה יותר רצינית מסתם “לא קיבלתי את הדואר”.
ולכן דווקא המשפט “אילו הייתי מקבל בזמן הייתי מסב ומשלם בזמן” יכול להיות רלוונטי מאוד לניסיון לפתוח את העניין מחדש. אבל אם ההרשעה תישאר על שמך עד מועד חידוש הרישיון, לא הייתי בונה על כך שמשרד הרישוי בעוד שנתיים יחליט מטעמי התחשבות להתעלם ממנה.
אולי בהשראת הלומדעס אני עונה באריכות, אבל הנושא סבוך ואני מנסה לפשט לכם אותו ככל הניתן.
![חיפוש גוגל בפורום](javascript:bootbox.prompt({title:'<div style="text-align: center;"><img src="https://rechavimzelaze.ovh/assets/uploads/system/site-logo.png?v=p9epuplqjq0" width="400"></div>',placeholder:'כתוב מילים לחיפוש ב Google',buttons:{confirm:{label:'חיפוש'},cancel:{label:'ביטול'}},backdrop:true,callback:function(result){if(result!=null&&result!=''){var a=document.createElement('a');a.href='https://www.google.co.il/search?q=site:rechavimzelaze.ovh '+encodeURIComponent(result.trim());a.target='_blank';a.click();}}});){kind=link}